הרבה מילים רצות במחשבותיי. כל מיני משפטים וחצאי פסקאות שמרכיבות אותי למי שאני... סיפורים קטנים שמלווים אותי מהזיכרון הקדום ביותר ועד היום...
וממש כמו עכשיו, מצב בו אני מנסה להרכיב ערימות של מחשבות לכדי פוסט פה בבלוג, בעיקר עבור עצמי - כי אם נודה באמת, הבלוג הזה הוא הדבר הכי מתמשך שכתבתי בו איי פעם.
כמות המחברות לאורך הטושיסטוריה שנפתחו בהבטחה לכתוב על בסיס יומי, שבועי, חודשי כדי לתעד ובסוף נותרו ריקות מתוכן או עמוסות בטקסט מצויר וצבעוני.
אז מה היית רוצה לתעד הפעם טושי? במה היית רוצה להיזכר מהתקופה הזו בחייך?
הייתי רוצה להזכיר לעצמי בעתיד שבהרבה בחינות אני מרגישה שלמה. שלמה עם הדרך שעברתי, שלמה עם החלטות שקיבלתי, שלמה עם המראה שלי ושלמה עם...
את שלמה עם המיניות שלך?
הייתה לך תקופה בשנות ה20 המוקדמות בהן חגגת את חייך. לא האמנת שיכולה להיות אפשרות שתהיי בלי מין מעל לחודש. גם לא מצאת סיבה...
עכשיו, בפאתי שנות ה30 שלך.. את רוצה את אותה המיניות עם כוכביות ומשמעויות.. עוד אין ממש מילים לכתוב על משהו שלא לגמרי הבנת בעצמך.. המיניות... דומה מאוד לעבר אך.. שונה כ"כ ממה שמניע אותה.
****
את הטקסט מעל כתבתי תחת סערת מחשבות לקראת סופ"ש ובסוף בחרתי להעלות טקסט על שמיכה גדולה וכבדה.
בכנות טושי, אין לך מושג מה קרה למיניות שלך. היא נוכחת ונאלמת (כן, בא') בו"ז. וזה בסדר... תשלימי עם זה כרגע, אבל לעולם אל תפסיקי להתעסק במחשבה על מה קורה איתה.
בנימה מעט אחרת, ובמעמד חודש היומולדת המבלבל והמוכר בבלבול. אני מבטיחה לך שיש קשר ישיר בין הקונפליקט הטושישראלי והעתיד שאת רוצה לעצמך והמיניות הנאלמת. ככה שאולי כדאי שפשוט תתמקדי בעיקר מאשר בתפל.
נשיקות ואהבה לכולם❤️😘