היי רלי יקרה,
אני חוזרת היום הביתה ואני ברגשות מעורבים.. את תמיד מעוררת בי רגשות מעורבים.
לא חשבתי שאיי פעם אכתוב לך מכתבי אהבה ארוכים וגדושי גרון עם דמעות מתחבאות.
בתיאוריה (וגם במעשי) אני יודעת שאני מסוגלת לעשות את זה.. בלב.. אני לא בטוחה...
טושי את משקרת לעצמך, תפסיקי לבלבל את המוח. גם בלב את מסוגלת.
שומדבר בחיים האלו לא היה לך קל במיוחד ולא מסיבות חשוכות וכואבות אז תפסיקי להתמקד בקשיים שהיו איי אז לפני עשור בערך.
נכון יש את הקטע הזה שמרחוק דברים נראים יפה יותר? טוב יותר? לא זוכרים את הרע אלא אם הוא היה ממש רע.
היו ימים ממש רעים בישראל איי אז.. מקלחות בוכיות, כאבים בגוף, מחשבות קשות, סערות רגשיות ובעיקר חוסר יכולת לנשום באמת...
התחושה על המרפסת בדירה הראשונה באתונה יומיים אחרי שעברתי.. זאת תחושה שלא אשכח לעולם. תחושה שאפשר סוף סוף לנשום.
בתאכלס, הדבר היחיד שלא מצאתי באתונה ובכללי, בחיים בחו"ל, זאת אהבה.
וזה לא שלא ניסיתי.. היו כל מיני חוויות וכל מיני שיעורים לחיים. הייתה את החוויה עם פגיעת הראש במהלך סשן והצורך שלי להמשיך לתפעל הכל עם זעזוע מוח, הייתה את החוויה הפומבית הראשונה שלי שפתחה פתח לחיבה אדירה פומביות, היה את הרוקסטאר שלימד אותי מהו גזל רוח אמיתי ואיך נפטרים ממזיקים (כאן לא יהיה קישור כי אין צורך לתזכר, מי שרוצה יגלול אחורה וימצא עליו כתובים, אני לא מהמשמידות).
בבלוג אחר כאן דובר על רשימות מכולת ושאר ירקות.. אני לא יכולה להגיד שאין לי קוים מנחים עבור מה שאני רוצה בחיי וקוים מנחים שיהיו המצב האידאלי. סוג של גבולות קשיחים וגבולות רכים רק במובן חיובי יותר. אך עם שקלול הקווים שלי והרעיון הכללי, סביר יותר שאמצא את מה שאני מחפשת דווקא אצלך רלי..
I guess nothing is perfect? ואולי טוב שכך.. אני חובבת גדולה של ה imperfection.
אני חוזרת היום לגושמשון שלי 🐶 הכלב הזה נותן לי כ"כ הרבה אור וצחוק ואין לי ספק שיצליח להתרגל חזרה לחיים בארץ והפעם במתכונת מתוקנת.
מתוקנת לשנינו אולי...
עד כאן לעכשיו.. אולי יהיה עוד אח"כ 😇