בימים האחרונים אני זוכרת המון חלומות.
יש אנשים שאומרים שמעשני וויד קבועים ומוגזמים כמוני לא זוכרים חלומות.
אני זוכרת לא מעט.
רוב החלומות שלי... האמת שאין לי רוב.. יש אירועים בחלומות שדיי חוזרים על עצמם. לפרט? את רוצה לפרט בקול כזה? תאכלס כן.. למה לא?
איבוד שיניים מסיבי. יש לא מעט חלומות בהם נשברות לי השיניים לכדי ריסוק. לרוב זה קורה תוכדי דיבור ואז יש לי טעם גרגירי בפה, אבל הרבה גרגרים - לא שן אחת בודדת, אלא ממש רוב השיניים.
מפרשי חלומות טוענים שזה אינו חלום חיובית, יש כל מיני פירושים על חרדות ושינויים ופחדים ובלה בלה בלה... יש מצב שזה זה... לא בטוחה שזה מגיע אליי רק בתקופות כאלו. אני כן יודעת שהתחושה מבוססת על אירוע מציאותי....
בגיל 11 שברתי את הלסת העלינה באמצעות אחת משתי שיניי הקדמיות. תאונה מצערת במגלשות מים שעלתה בסוף בשן שלי ונאלצתי בגיל 25 לבצע עקירה שלה והשתלה של חדשה. כל התהליך היה מאוד מאוד טראומטי. מאוד. אז לצערי.. אני מכירה את התחושה, המראה והחוויה של שן קורסת.. לדעתי זה יותר קשור לטראומה מאשר למה שפרשני חלומות מפרשים.
חוסר יכולת לדבר. זה קרה בשנים האחרונות יותר... חלום שיש בו מיליון אנשים - חלקם אני מכירה וחלקם לא. פרצופים ברורים מאוד, מקומות ברורים מאוד. אני יכולה לתאר רחובות שלמים שלא הייתי בהם ובניינים וספות ודירות בדיוק די גדול. בחלק מהחלומות אני מאחרת - לא בכולם אני מאחרת לאן שהוא.... לא לכל המקומות אני חייבת להגיע בזמן. בחלק מהמקומות קורה משהו דיי גדול - גניבה, מוות, פגיעות כל מיני... בכולם אני מנסה לדבר וזה כ"כ קשה. זה ממש ממש ממש קשה. הגרון יבש, הקול יוצא כמו קרפדה מתאמצת, אני מרגישה שעם כל מילה שאני מנסה להגיד יוצא גם כל האוויר בריאות.
הפסקתי ללכת עם תיק אדום שלי כי גנבו לי את הטלפון ממנו בחלום וממש לא בא לי שזה יתגשם למרות העובדה שזה תיק נהדר.
יש גם חלומות טובים. לרוב אלו חלומות עם המשפחה שלי. חיבוק מאמא במרפסת שלהם, ארוחה משפחתית שאני מאחרת אליה.
יצא לי גם לחלום על סשנים מוצלחים - לא משהו מיני מאוד אבל התחושה הייתה...
אני חולמת המון על המשפחה שלי. המון המון המון. על אמא שלי בעיקר. הריח שלה מתגנב אליי בחלום, המגע הרך של כפות הידיים שלה כשהיא מלטפת, הקול שלה כשהיא קוראת לי "טושההה!!! בואי הנה!!" אני חייבת להקליט אותה צועקת לעת חירום חחחחחח
הפוסט עליה עוד במגירה... יש עליה שני פוסטים במגירה ואני פשוט לא מרגישה שזה מתאר רבע מהאישה הגדולה שהיא באמת.
יש לי זיכרון מגיל 4 או 3, ההורים שלי נתנו לי להישאר ערה ולראות איתם את טקס המשואות של יום העצמאות בטלוויזיה. אני זוכרת שהיה חלק של רקדניות עם שמלות שבסיבוב שלהן היו ממש עולות למעלה. אני זוכרת שמאותו טקס שיגעתי את המוח לאמא שלי למצוא לי שמלה שאוכל להסתובב והיא תתרומם עד למעלה כמוהן.
האמא האדירה הזו מצאה ונתנה לי לחרוש לשמלה הזו את התחתתתתתתתתת.
כל פוסט שאני כותבת לאחרונה מתחיל בנושא כל שהוא ועובר לאמא שלי.. אני פשוט מוחקת את החלק של אמא שלי כי מה הקשר?
והפעם... אני מתגעגעת אליה ממש... ממש ממש ממש... זה נחמד לדבר בוידאו בוואטסאפ וכו' אבל שיחות שלנו פנים אל פנים יכולות להגיע לעומקים מסוג הכי מרתק שיש.
אח יא מאמא שלי ♥