כתבתי עלייך רבות טושה. לדבר אליך בגוף שני זאת התחושה הטבעית בעולם.
באיזה גיל היה לנו את הבירור הזה אם את ישות נפרדת או לא? לא זוכרת... אני זוכרת את הבירור, הדיון. הסירוב המהיר שלך להיות כל דבר אחר שהוא לא עצמך.
בשביל זה היה לך את ליה. ליה הייתה ותהיה תמיד מישהי אחרת ש..
את באמת הולכת לכתוב על זה כאן? לא סיכמנו שזה עוד לא הזמן?
אז מה כן? בדסמ... קשה לי להגדיר את עצמי פה. אני מרגישה שלבחור תפקיד או להשתמש במינוח מסוים מחייבת אותי להצטמטם לתיאור ההוא ואני... לא מצטמצמת יותר בשביל אנשים...
התחלתי נשלטת. לפעמים צייתנית מאוד ולפעמים בראטית משהו. זה באמת תלוי פרטנר ותקופה ו.. התחלתי כנשלטת באופן "ממוסד". ז"א הכרתי שולטים והיו מילות ביטחון וכל התפאורה המוכרת, אבל יחד עם זה תמיד היו לי... וניליים נגררים שיעשו כרצוני.
את הכוח שיש לי על תאוותו של גבר גיליתי דיי מוקדם וזה היה משכר לגמרי.
אז טכנית הייתי נשלטת, לא מעט שנים.. ופה באתונה.. אחרי שנמאס לי מאנשים שמנסים לשלוט עליי, העזתי. התהפכתי ושלטתי באמת - עם כל התפאורה והמילים והצבעים והצעצועים. נהניתי מאוד, לחודשיים.
תבינו, זה כבר לא קשור לבדסמ - אני מאבדת עניין דיי מהר. בגלל שלשולטים יש את הכוח לנווט, אני פחות מאבדת עניין אבל.. אני עדיין מאבדת עניין מהר מאוד...
בוקר מוזר קצת.. עמום.. לא משהו רע פשוט... מה... מה רצית לומר?
מממ בדסמ... לפעמים בא לי לחזור מהעבודה ולהתיישב עם פרצוף עם פייסל ביד. לפעמים בא לי להדביק בטן לקיר ולשרוט גב עד כמעט זוב דם. לפעמים בא לי לחדור לחור, ללחוש באוזן מילות זימה ולהרגיש את התחושה הזו שממלאת אותי מבפנים. איזו נהמה כזו פרימיטיבית משולבת בחוסר ויסות רגשי מטריף.
לפעמים... אולי אפילו קצת יותר מכל החלק העליון, אולי. בא לי ללבוש שמלה קצרה וחושפנית, להתיישב על הברכיים ולחבק רגל גדולה מול הטלוויזיה ועם כוס פטל. לפעמים בא לי להיגרר על הרצפה עד שאתיצב בתנוחה רצויה ופשוט להיות נוכחת. לפעמים בא לי להתיישב בעבודה על הישבן ולהיזכר בכאב של ליל אמש שעוד נשאר עליי.
להגיד שאני מתחלפת... זה לא מדויק... אני לא יכולה פשוט לשחרר חלק בי ואני מודה, גם לפעמים אני לא מצליחה "להחביא" מול אדם שאינו מעוניין בחלק הזה.
סאנדיי מורנינג... מה את עושה במקום לארוז ילדונת..? נלך לשמוע קצת מוזיקה נראה לי.