שמונה ימים.
תאכלס שמונה ימים ו15 שעות אבל ששש... אני מעגלת.
שמונה ימים עד שאטעם שוב את האוכל של אמא שלי.
שמונה ימים עד שאוכל להכין לשלושתינו קפה ולהדליק סיגריה איתם במרפסת.
שמונה ימים עד שאוכל להוריד נייר באסלה שוב. תתפלאו כמה זה מוזר בהתחלה...
שמונה ימים עד שארגיש את בעבוע הבירה בגרוני תחת שמש יוקדת (כי וואלה יותר חם אצלכם) עם שיחה על נתוני אלימות מהשנים האחרונות ותלונות במשטרה. אחי ואני כבר חיממנו מנועים בוואטסאפ 😉
שמונה ימים עד שאתיישב על כיסא וארגיש כאב מתוק תחת הבגדים הדקים. שאקום תשושה ומפורקת ובאותה נשימה גם מועצמת.
בפעמים הקודמות שעזבתי לאתונה ואת אתונה וחזרה, הייתי טסה יחד עם רוב הציוד שלי בהתאם לעונה. רוב המעברים קרו בקיץ ככה שלהעביר בגדי קיץ זה קל, דווקא בגדי חורף הם הבעייתיים בנפח ומשקל ומקום וסעמק.
אז שלושה תיקים כבר כמעט ארוזים, רק נשאר לסגור כמה פי ישים אחרונים, אולי להחליף את שקית הספרים בהזמנת העצים של אבא שלי ואני מוכנה לטיסה.
מוכנה לסיים את שלב ההמתנה המיגע הזה ולהמשיך להתקדם על החיים שלי.
עוד לא נולד המניאק טושי...