אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Hasta que salga el sol

מחשבות שהעזתי לחשוב בקול
לפני 4 שנים. 30 בינואר 2020 בשעה 22:21

ההורמונים שלי גועשים! 

אני ממש מרגישה אותם.

בעוד כשישה ימים אמא טבע אמורה להפתיע אותי, ונראה לי שהפעם היא הולכת לחגוג חזק.

אז לכן, החלטתי לשפוך פה את כל הדיאלוגים שעברו לי בראש ביום האחרון. או לפחות את החלק המהותי😉

 

  • אני לא נרדמת בקלות, במיוחד אם השכל שלי עובד שעות נוספות. אז לא היה לי בוקר מוצלח והתעוררתי ישר לעבודה, אפילו את הקפה עשיתי שם. והייתה המוןןןןן עבודה. בקושי נחתי, בטח שלא אכלתי. ו.. ההורמונים התעצבנו. למה את עובדת כ"כ קשוח? למה את לא נחה רגע? למה אכפת לך כ"כ מעבודה שלא מעריכה אותך במיוחד?

כי אני נהנת. כי כרגע זה מספיק לי. כי כרגע זה משרת מטרה מסוימת. תתמודדי. צ'אוו, נקסט! 

 

  • כבר שבוע שיש נקודה בכתף שלי שכואבת לי. גם במקרה עשיתי בדיקות דם וגיליתי שהגוף שלי נלחם במשהו, דלקת או חיידק או משהו כזה.. אולי דלקת בכתף? כי הכאבים מחמירים אחרי יום עבודה כמו היום (ומחכה לי שבוע כזה). אז נזמין תור לרופאה, אולי יש לה רעיונות טובים☺️

אין תורים. יש תור לעוד שבועיים, כשיש לי תור ממש חשוב אחר. והתור אחריו, כבר לעוד שלושה שבועות. אני באמת שונאת את הכללית. תעברו למכבי כל עוד אתם יכולים.

 

  • הזמנתי פיצה, כי עבדתי כל היום ולא היה לי יותר מידי זמן לאכול. שיט. פתאום קלטתי שאין לי שקל ולו קטן לטיפ! איזו פדיחה, כושיליררראבקקק. עכשיו יכתבו עליי פוסט וירקו לי בפיצה 😾 ועוד ירד קצת גשם😒

 

טפי עליי איזה חינוך.

הלכתי לשטוף את ההרגשה הזו ולנסות לישון קצת. גם מחר מחכה לי המון עבודה... 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י