סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

TushiB​(קינקית)חשבון מאומת

Hasta que salga el sol

מחשבות שהעזתי לחשוב בקול

*פוסטים מנוסחים בלשון מסוימת מטעמי נוחות, אך להערכתי תקפים לכל מין ומגדר בעולם
לפני יום. יום חמישי, 26 במרץ 2026 בשעה 12:54

פוסט בהמשכים? לטיוטות? נראה - בהמשכים איט איז. 

Start of something new

חברה שעבדתי בה כ"כ הרבה שנים, בכ"כ הרבה פרוייקטים. לקחתי כ"כ הרבה לעצמי ולמדתי כ"כ הרבה על עצמי בזמן הזה. לפעמים היו תחושות קשות כלפי ההתנהלות, לפעמים תחושות מדהים על ההזדמנות. 

והינה אני פה שוב. חוזרת לקפיטליזם טהור עטוף בצבעים של סגול וצהוב ואנשים מחייכים. תארים כמו best place to work ו..

 

עברו שעתיים ביום הזה, כבר איפסתי ססמאות לאנשים, ביצעתי הפעלות מחדש, שומשתי כאשת תמיכה טכנית, אה וגיליתי שאני הותיקה ביותר בקבוצה. בינתיים לא ראיתי את הבן זונה אבל כן ראיתי לא מעט אנשים שעבדתי איתם או לצידם במהלך השנים.

מדהים אותי הקטע הזה... להבין כמה זמן אני כבר כאן וכמה אני עדיין מרגישה כאילו הרגע נחתתי פה. 

 

עוד שעתיים עברו. בגלל שאני re-hired אני משחקת בעיקר סנייק בגוגל. אפילו שברתי את השיא של עצמי מ31 ל59 נקודות.

אני רוצה את הגוש... לחבק אותו, להתכרבל איתו, לשמוע את הנחירות הקטנות שלו ולקרוא לו לבוא בהפסקת הצוהריים להתכרבל על הספה. גם כל החזרה הזו לחברה הזו.. ההכנות שעשיתי לעצמי.. סעמק זה מבלבל!!!

אני אוהבת את אתונה, את החיים שלי כאן, את השגרה והשובר שגרה, הרחובות והאנשים והבלאגן וה τι κάνεις? Καλά ευχαριστώ. פרדו קפוצ'ינו וזוהמה עירונית אירופית...

Why I cannot have both? כי לא הכל בחיים מגיע טושי... יש דברים נסתרים, לא נבין לא נדע.

 

וזהו, עוד כמה שעות עברו עכשיו אני על הספה בבית, הכלב קיבל רוצים בבכי מעט שדבר את הלב והמון התרגשות. לא עשה צרכים בבית ונראה שהיה סה"כ כלב טוב כפרה עליווו.

 

ואני...? גם אני הייתה ילדה טובה היום, מבטיחה 🤭😉

 

אני לא ממש מבינה את הטעם בפרסום הזה, אבל אני מנסה משהו חדש של כתיבה מתוך חוויה ולא רק מה שנבנה לי מראש בראש (ויש... יש הרבה שנבנה לי בראש)

 

וזה השיר שספוטיפיי בחר להעיר אותי איתו הבוקר

לפני חודש. יום ראשון, 22 בפברואר 2026 בשעה 4:52

טוב טושי מסגרת

מסגרת עושה לך טוב, תוכנית עושה לך טוב. 

10 באפריל הם סוגרים את הפרויקט, השאלה אם ישאירו קצת וימרחו בזמן עד נגיד סוף אפריל או לא.

 

בכל מקרה, כשיגיעו התיקים תתחילי לארוז בבקשה ולמיין - לא חסר לך מה.. ונראה לי שאפשר לכוון עד יוני?

זה לא הקצב שלי... אבל מתי זה כן? יאללה כוסעומו טושיתת מה כבר יכול לקרות?? לאיפה כבר תפלי אם לא תצליחי כמו שאת מצפה מעצמך?? 

 

פחד, חשש, התרגשות, ערפול. מהרגעים שהייתי חולמת להישען אחורה ולא להיות אחראית, ובדיוק מאותם רגעים אני מבינה כמה קל לי לשלוט בסיטואציה. איך הדברים מסתדרים לי כמו פאזל או פסיפס צבעוני ומעט שבור ומנווטת את הדרך על הצד הטוב ביותר. 

 

השלב הבא, להבין עם HR לגבי תאריכים, להשיג את התיקים כברררררררר כדי שאוכל לחלק את הציוד כמו שצריך ובשכל בין 3 טיסות, ללכת עם הגוש לוט כדי שיעדכנו במערכת שהוא עדיין חתיך - אולי אבדוק קודם טלפונית? ולמצוא פתרון לדירה עם כמה שפחות איבוד כסף - אולי לא תהיה ברירה.

 

מסגרת יש, פרטים חסרים יש, בסוף יסתדר. מיאו😼 

 

 

You no quiero nada malo no no no

En mi vida malo no no no

Pa' mala yo 😘

 

 

לפני חודש. יום ראשון, 15 בפברואר 2026 בשעה 14:22

כשהייתי קטנה הייתי מתפללת להגיע ליום שאחרי. לוותר על החוויה ורק כבר לדעת איך ארגיש בסופה, והחזיק כבר בזיכרונות שעוד לא יצרתי ולעבור את המכשול שרק עומד בדרכי כרגע. 

אני זוכרת שיחה עם אמא שלי.. לקראת טיול של הצופים או ועדה כל שהיא לאחד מהפרויקטים הקטנים שיצא לי לעשות, שהיא לא הבינה למה אני רוצה כ"כ לוותר על הדרך ולהגיע ישר לתוצאה

"נסי טושי להינות מהדרך, להיות בכאן ועכשיו. עכשיו יש לך את ההתרגשות שלפני, הציפייה והמחשבות לאן אפשר להתגלגל משם. אח"כ בזמן החוויה את תמצאי את עצמך באלף סיטואציות - תהיי שם בכל ליבך. ובסוף, תשבי שוב כאן במטבח, תפרקי כביסה מלוכלכת ותספרי סיפורים - ואנחנו נקבל אותך כמו תמיד באהבה וזרועות פתוחות"

לא הצלחתי להסביר לה שחוסר הוודאות הורג אותי. אהנה? אסבול? אהיה המוזרה הזו או שאבנה את החבורה הזו שבסוף אני תמיד בונה?

אבל ניסיתי להקשיב לה. ניסיתי בכל ליבי להיצמד רק לתחושות ההתרגשות וקצת לדמיין לעצמי מה יהיה. במהלך הימים שם התאמצתי עמוקות להיות רק ברגע והחוויה ובאמת תוך כמה רגעים בודדים כבר הייתה את אותה החבורה שאני תמיד מרכיבה לי. בסוף, ישבתי במטבח הישן עם אוכל של אמא וכביסה של אבא עמוסת חוויות. 

 

בשבוע-שבועיים האחרונים מצאתי את עצמי שוב מתפללת להיות כבר ביום שאחרי. ואני מאוד מנסה להינות מהרגע, להתמלא בהתרגשות ולדמיין דמיונות.. אחח הלוואי וזה היה איזה טיול של הצופים 😅 🤦🏻‍♀️

 

אם הכוכבים יסתדרו בשורה, כבר בסופש הבא אוכל להתחיל לארוז את בגדי החורף שכבר לא אלבש. לצמצם את עצמי מ5-6 מעילים שונים לרק 2 או 3. לארוז מעט מהספרים ואולי גם את קלייר.. אולי השינוי הזה יחזיר אותי לנגן בה..? (לבדוק עם אבא אם יש לו את החמור x בשבילה) מה עוד כבר אפשר? מצעי חורף - פלנל ופליז. אולי גם הפוך? עד ליל הסדר יכול להיות שאפסיק להשתמש בו.

מה עוד טושי..? מה לגבי נעליים? יש כמה שאולי כבר תוכלי להעביר לא? האדומות והכחולות ואלו שאחיך צייר עליהן (שתיהן) כפכפי הבית - יש לך אחד או שניים? האדום וה..? סגול? כן נו עם העיניים👀

טוב נשמה, הפכת את הפוסט הזה לפתק בערימת הפתקים, שחררי אותו ואת הכאב שאת סוחבת על עצמך ❤️

 

 

 

לפני שנתיים. יום שבת, 2 במרץ 2024 בשעה 11:19

כבר כמה ימים שאני עומלת לארוז את חיי למספר מזוודות בודדות. השינוי הכרחי לצמיחה ולהתפתחות אבל לא ממש רצוי לנוכח הנסיבות.. 

שני קרטונים מלאים בבגדים - חלקם חדשים עם הטיקט וחלקם במצב מזעזע. המון שקיות של זבל וציוד שחשבתי שישאר עוד זמן איתי ומתחלק בין החברים. 

אני מוצפת, הגוף שלי כואב ושרירים נתפסו מכל כיוון. לא נשאר לי עוד המון ויחד עם זאת - אני לא מסוגלת יותר.

אני צריכה סשן. אני רוצה כאב פיזי שישכיח את הכאב הפנימי לרגע. 

לא הייתי מתארת את עצמי כמזוכיסטית.. אפילו הייתי אומרת שכאב לשם כאב לא ממש עושה לי את זה.. אבל כרגע... כ"כ כואב לי - שזה כבר לא משנה... 

 

עוד קצת טושי.. עוד קצת הרבה... 

לפני 6 שנים. יום ראשון, 15 בדצמבר 2019 בשעה 17:11

היכונו היכונו!!

שינוי מתקרב אליי בצעדי ענק! 

יאללה, נעמוד בו 💪🏻

 

 

עכשיו רק למצוא דירה מהר😸