|
|
|
לבנות איתך אהובתי,
זה הכל.
להניח יסודות לחיים יחד.
לשנים רבות.
לא אתפשר על פחות .
לתקשר . לחמול ולהתעקש לעיתים.
לשלוט עליך .ולדאוג שאת בטוב תמיד.
לענות על הצרכים שלך . מידת הכאב . ההשפלה והזין המתאימה .
גורה לשהווה .
זונה לשעתיד.
שפחה וכלבה מלוכלכת .
מצפה הפרקים הבאים
האילוף שלך, גורה, נועד להפוך אותך לזונה מפוארת.
אמרתי לך שזה ייקח זמן.
וטוב שכך.
האילוף מגלה לנו טפח אחרי טפח.
מי את.
וגם, מי אני.
במהלך הליך האילוף, ניכר שהתארים היותר מתאימים לך הם שפחה וכלבה.
ולכן, עד להודעה חדשה, את תקראי לי אדוני.
דאדי הלך .
אולי יחזור.
אין לדעת.
ואת, גורה.
תתחילי להתרגל למעמד החדש.
צייתנות מעל הכל.
לא אסבול מרידה.
כמו שהיה עד היום, אני מצפה שתשקדי על המשימות שלך. על לימוד התנוחות והפקודות.
התוספות והשינויים יגיעו בזמנם.
חשוב לזכור.
במהלך סשן, לזרע של האדון יש מקום באחד משלושת החורים שלך.
אלא אם אפקוד אחרת, עליך לאסוף אותו אליך בזהירות ולדאוג לכך שהפקודה הזו מבוצעת כהלכה.
אדונך.
איזו שבת עם הגורה...
נותרו בי תמונות של ריקודים. צחוק, אוכל מעולה , דם, טבע ולשון.
כשפגשתי את הגורה שלי לראשונה, הודעתי לה שאני בניקוי רעלים. 3 שבועות של צום מכל מה שטעים...
והגורה : "איזה קטע, גם אני בניקוי!!!"
בתור מי שמאמין בצירופי מיקרים, לא באמת הופתעתי.
הם חוזרים ופוגשים אותי לאורך חיי. "סימן מהיקום" , תקראו לזה. או "סתם קשקוש". פחות משנה לי.
עבורי זה היה סימן ראשון של יחד.
כמו עוד סימנים רבים שקיבלתי, החל מהסוויפ ההוא ימינה .
השם שלה. למשל.
כנראה שלא יכול היה להיות אחר. עוד סימן.
אחרי שנים שהקפדתי לסנן אותו. השם שסימן לי עבר קצת מר.
באותה פעם יחידה שאמרתי לעצמי נו בוא נראה... זה רק שם...
אותה פעם, הפגישה ביננו.
כאילו שהכל עמד וחיכה לנו.
הסט מוכן.
ואנחנו, חיים אחד לצד השנייה, סך הכל 40 קילומטרים מפרידים. שנים על גבי שנים.
הכל הרי מתרכז באותה נקודה. אותה צומת שאליה הגעת אחרי מיליוני החלטות בחיים.
ניקוי הרעלים מאחורינו,
הגורה נסעה לחו"ל לשבוע.
רמת החרמנות גבוהה, שלי ושלה.
הצ'אטים שלנו לא תורמים לכיבוי האש ...
הזדמנות מעולה לאסור עליה לגמור, חשבתי.
עם פלאג אחרי המקלחת, הכל נפוח ונוזלי אצלה.
והיא בהתרגשות של גורת שועלים צעירה "תודה דאדי שאתה אוסר עלי לגעת בעצמי".
אחרי יום שכזה, עלה לי בראש שהיחד צריך שישמר גם כאן.
הגורה לא תעז לגעת בעצמה. אחרי הכל... דאדי ביקש.
ובכל זאת... "את יודעת גורה", "גם אני צם עד שתחזרי"
ביום שישי ניפגש.
רק עוד יומיים.
ראבאק...
מה ישאר מאיתנו אחרי הסיוט הזה?
מה ישאר כאן
מה ישאר
למה נהפוך?
למה נשתנה?
מתי תחזרי שלווה?
האם אי פעם היית?
התחת שלך
הולך להמתח
להתרחב
להתרגל
למשהו
בתוכו
הפטמות שלך
הולכות לכאוב
להמחץ
להאדים
הדגדגן שלך
הולך להתנפח
לעמוד
לרטוט
הכוס שלך
הולך להתמלא
לנזול
להסמיק
אשאיר סימנים על כולך
שיהיה לך
משהו לסחוב
עד לפעם הבאה
מוזר לחזור אחרי כל כך הרבה זמן.
מדהים לחזור כשצועדת לצידי גורה בשלבי אילוף.
השתנתי.
כבר עברו כמעט שנתיים מאז שכתבתי כאן.
גיליתי עוד טפח או שניים מהאגם הנסתר שלי.
סאדיסט? אני? טוב קצת...
קינקי? אני ? טוב הרבה...
השילוב בין רכות לכאב מדליק אותי.
לחישות לאוזן שלה כשעיניה מכוסות.
פקודות שקטות.
ליטוף המקום הכואב.
דאגה.
מבט.
חיבוק אוסף.
קשה לי לראות קשר בדסמי חד פעמי.
עד עכשיו היו לא מעט כמעטים.
הרבה קינק ללא מטרה ברורה.
זה מרגיש היום כל כך ליד.
האם אוכל אי פעם לוותר על הזהות הזו?
האם אוכל לקיים זוגיות שאינה בדסמית?
האם יתכן שירדתי עמוק מיד במחילת הארנב?
וכעת.
אין לי יכולת לטפס חזרה.
הרגשתם פעם ככה?
או אולי אתם מרגישים כך כל הזמן?
כשאני הולך ברחוב איתה, אני מרגיש שהרחוב שלנו.
כשאני רוקד איתה.
הרחבה כולה.
שלי ושלה.
