יומן ומחברת

להיות הגבר שלי זה לעזוב הכל ולהתייצב אצלי עם מדים, שעה אחרי שאני מודה שאני בחרדה.

לתת חיבוק, נשיקה, מבט אהוב, ולחזור לבסיס.

כי אתה העוגן שלי

אתה זה שמשרה בי בטחון

אתה המגן והשומר שלי

אתה! 

עכשיו אני רגועה ובטוחה.

למתבגרת שלי יש חבר.

חבר חבר.. בן זוג... 

הראשון שלה.

ואני.. לי לא נעים.

כל פעם כשהוא נכנס הביתה.. אני עוברת ללבוש סמרטוטים, ומתרחקת מטווח הראיה שלו.

משום מה אני מרגישה שהילדון בן ה16 הזה.. יודע הכל.

הוא מסתכל עלי במבט של.. אני יודע מה את עושה בלילות... אני רואה את התחת שלך בתמונות.. יא חתיכת אמא שובבה.

מעניין כמה הוא היה מרייר עלי לו באמת היה יודע את האמת.. 

הוא מעלי..

דופק אותי, כפי שרק הוא יודע לעשות.

טוחן לי את הכוס.. עד שאני לא מצליחה לנשום

ומסתכל לי בעיניים

אם אסיט את הראש או חלילה אפנה מבט.. מיד אקבל הוראה להביט בו..

להביט בו בעיניים בזמן שהוא מתענג עלי.. 

שאראה מי הגבר שלי.  ומה הוא עושה בי

בזמן שאני משמשת כלי משומן הייטב לאיבר שלו.

הוא דואג שאהיה נוכחת..

לא אפספס שניה מהחוויה הזו..

ואני ...

ברור שאני מסיטה את המבט בכוונה..

מתה על ההוראות שלו תוך כדי

מתה על זה שהוא מתעצבן עלי

מתה על זה שאני משלמת את המחיר.

מה גם.. שהוא באמת כל כך גברי בזוית הזו.

בחיי

אז שאני אפספס?!

לפעמים ממש ממש בא לי לבשל לו

להשקיע בלהכין לו מנה מהמטבח שלי

כזו שהוא אף פעם לא טעם..

ואז

להאכיל אותו במו ידיי

ישר לתוך הפה.

רק בשביל שגם אני ארגיש פעם אחת...

מה זה לדחוף לו משהו לפה.

*_{נראה לי ששוב הסתבכתי}

אל תשאלו אותי איך זה קורה..

אני משקיעה בלהגיע מתוקתקת למפגש איתו..

אני לא יוצאת מהרכב לפני שאני מוודא שהשיער מתוקתק. 

שכל שערה ושערה בדיוק במקום שהיא צריכה להיות.

בדיוק.

זה מחזיק בדיוק 5 דקות. (6 אם נכנסתי להשתין).

לאחר מכן השיער נראה כמו אחרי פיגוע.

ונסיתי הכל.. בחיי. 

כבר הגעתי עם שיער אסוף,צמה, עגבניה (אבועגלה למתקדמות).

שום דבר לא עומד בפניו.

השיער שלי נכנע לתנודות הזיון שלו. וזאת התוצאה.

במחשבה שניה...

למה אני בכלל מופתעת

הרי כשהוא מזיין אותי, מה שקורה לי בשיער זה ככלום ושום דבר לעומת מה שקורה לי בכל הגוף..

בלאגן!

סוף סוף הגעתי..

כהרגלי מאחרת. 

הוא לא אוהב לחכות.. בכלל לא..

עכשיו לכי תגידי לו שגם יש לך פיפי.

אז נכנסתי.. התנשקנו..

הוא שלף לי את השדיים החוצה.

הרים את החצאית

התחיל להפליק לי ולא מעט (חסכתי מכם את תמונת כף היד שנטבעה בישבני)

ואני...

לכי תגידי לו שיש לך פיפי עכשיו?!?

וזה לוחץ..

ואי אפשר להתרכז

תכף בורח לי..

בסוף אמרתי.

זהו.

אמרתי.

יש לי פיפי.

מעולה- הוא ענה.

גם מאחרת וגם מבזבזת לי את הזמן כי היא צריכה להשתין...

הוא לקח אותי לשירותים,

הפשיל לי את התחתונים

הושיב אותי על האסלה

שלף את הזין שלו החוצה

ודחף לי אותו לפה.

תשתיני הוא אמר..

קדימה! 

פוף.. נעלם הפיפי.

כזה הוא -

יודע להוציא מכולם את המקסימום.

הקסם הזה שלו.. לא מאפשר אחרת

אי אפשר להיות לידו ולא לרצות להעניק לו את כל מה שיש בך.

באוטומט יש צורך להרשים אותו... לרצות שהוא יהיה מאושר ומרוצה..ולעשות שמניות בשביל זה.

ובסוף לקבל את המילה הטובה שלו.. שתמיד מגיעה עם חיוך רחב .

לאכזב אותו בכלל לא אופציה, עוד מבלי לדעת בכלל איך זה מרגיש כשהוא מאוכזב.

וכל זה... מעיף אותי (ולא רק), כמה וכמה רמות מעבר למה שאי פעם חשבתי אני יכולה להיות, וחשבתי.

אדוני, אתה יכול לעזור לי?

מבלי להסס הוא התייצב למשימה.

תוך כדי שהוא עובד.. מרוכז.. וכולו בתוך זה

אני נכנסת לשאול האם הוא מסתדר.

כן כן הוא עונה לי. - בחוסר סבלנות

אחרי כמה שניות אני שואלת שוב.. 

אתה מסתדר?

"את מפריעה" ננזפתי... 😳

הבראט שבי לא היססה להגיע..

ואחרי חצי דקה נכנסתי שוב לשאול אם הוא מסתדר.. אבל הפעם ערומה כביום היוולדי..

הוא הרים מבט.. חייך  והמשיך בשלו!

ואני יוצאת מהחדר.. ולא מבינה מה לעזאזל?!?!

2 דקות לאחר מכן מצאתי את עצמי רכונה על השולחן בסלון.. מזויינת בשיא העוצמה תוך כדי שהוא ממלמל לי באוזן ש...

" גם להפריע את יודעת מצויין".

אני לא אשכח את הפגישה הראשונה שלנו

חנינו רכב ליד רכב.

הוא יצא משלו

אני יצאתי משלי.

בחור תמיר, רחב כתפיים, מבט חודר וחד משמעי התקרב לעברי.

ואז הגיע החיוך הרחב.. ששבה אותי.

המעבר בין הקשיחות לרוך הייתה מדוייקת עבורי.

נשענתי על הרכב, עם חצאית ארוכה וקפדנית מידי והוא חצי שעון לידי, כשיד אחת על הרכב והיד השניה.. מהר מאוד הרימה את החצאית שלי ונדחפה לתוכי.

נבהלתי לרגע מהחוצפה האסרטיבית הזו שלו.

איך ידעת?? חשבתי לעצמי

איך ידעתי שאני כבר שלך מהמבט הראשון?!

תוך כדי שהוא שולח בי מבט חודר הוא חודר אותי באצבעותיו.. וחודר.. וחודר

גם פה. וגם שם.. ישר ללב.

הסתיימה הפגישה..

כל אחד נסע לדרכו.

כבר ירדתי לאיילון כשהבנתי שאם אני ממשיכה לנסוע עכשיו אני עלולה להפסיד אותו.

נטולת אגו חייגתי אליו שוב.

תחזור, ביקשתי.

שכחתי משהו חשוב.

הוא לא הבין מה קרה, אבל חזר..

גבר על מלא.

הגענו יחד, פחות או יותר.

הפעם רק אני יצאתי מהמכונית שלי ונכנסתי לשלו.

כמו לוחמת אמיתית, שבאה לכבוש את מה שהיא רוצה מבלי לחשוב פעמיים...

הסתכלתי לו בעיניים.. והפשלתי את מכנסיו.

הוא בהפתעה גמורה נענה לי ובדק הייטב מה הבחורה החדשה שווה.

לא איכזבתי

מאז הוא מכור למציצות שלי.

כבשתי את היעד - והוא שלי!

אני בטוחה שעם הזמן הוא גם מצא בי יתרונות נוספים.. אבל זה כבר לסיפור אחר.

הודעת "היי" קצרצרה ממנו, תופסת אותי בסיום מקלחת אחרי יום משפחתי עמוס,

ומתחילה רצף תמונות ממני, שללא מילים, משגרות אותי אליו....

לאט, לאט, תמונה אחר תמונה,

מתקלפת ממני,

ומתמסרת אליו....

תמונת סיום -

חשופה, פעורה, מוכנה לו.

"יודע, מרגיש ".

הוא מסכם מבלי שכתבתי מילה.

**הושמדו**