יומן ומחברת

אומרים שגבר שלובש ורוד הוא גבר שבטוח בגבריות שלו.

אני אומרת - בולשיט.

היום ורוד זה ב"קל".

האתגר החדש לגבריות זה ללבוש .... מנומר.

מה אתם אומרים.. הוא יענה לאתגר?!

(נראה לי שקצת הסתבכתי כשהחלטתי להעלות את הפוסט.. 🫢)

נו באמת חשבתם שאני מתחילה?!

מצ"ב הוכחת ביצוע.

הושמדה!

וסליחה ל "ר" שלא היה לי מושג מה היא אמרה לי בזמן שהסתכלתי לה בעיניים והורדתי את התחתונים...

הוא יודע שאני בחתונה.

דרש שאלך עם חצאית קצרה וחוטיני.

הודעה:

"משימה למתחיחים - עכשיו, בשולחן, כמו שאת, פשקי רגליים, וצלמי לי את החוטיני עליך.

משימה למתקדמים - בלי לקום מהשולחן, אותה תמונה, ללא תחתון.

אז מה את ילדה, מתחילה או מתקדמת?

תהני!"

בחיים, בזוגיות ובמיוחד בבדס"מ.

מערכת היחסים לא פשוטה בכלל.

בגלל הקוטביות הגדולה.

עכשיו, תתארו לכם חוויות מטורפת לצד אהבה גדולה...

וווהווווו

לונה פארק.

וכמה שזה מהנה, מענג, מאתגר, מקפיץ...

זה גם כואב, וקשה, וחזק ומפיל...

מפיל חזק. ממש חזק.

אבל תמיד. תמיד כשאני נופלת חזק.. אתה שם.

אוסף אותי ברשת בטחון יציבה.

כי אנחנו חזקים מהכל.

ואתה.. מנצח איתי הכל!

תודה עליך אדון שלי.

"הערב הוא לוקח את הילדים למשחק כדורגל", היא שולחת לו הודעה, בתקווה שיוכל להתפנות, אם לא לביקור קצר, אז לפחות לשיחת וידיאו.

לקח לה מעט זמן להתרגל, ואפילו ללמוד להינות, משיחות הוידיאו שלהם.
זה היה נראה לה, בתחילה, כמשהו אירוטי אבל טכני מדי.
מהר מאוד היא למדה שהוא מצליח להפעיל אותה מרחוק, ממש לקחת שליטה על העונג, הכאב, התשוקה, ההוויה, ואיך היא הופכת לבובת מין נשלטת מרחוק.

מיד שהבית התפנה, לבשה את החוטיני האהוב עליו ואת הכותונת הקצרה שחושפת את שדיה.

בקוצר רוח כתבה לו "אני יותר ממוכנה עבורך"
דקה אחרי והוא לא מאכזב, צלצלו מוכר של שיחת וידיאו נשמע.

נרגשת ענתה מחייכת למסך.
שלא כתמיד, במסך לא ראתה את כולו, הוא לא הציג את פניו.

 "שלומך ילדה?" פתח כהרגלו.
עוד בטרם הספיקה להשיב, על המסך קפצה בקשה ממקור לא מוכר להצטרף לשיחה.

"תאשרי את הבקשה"  אמר, קורא את מחשבותיה....

לרגע חשבה למחות, היא הרי חצי ערומה, בשבילו, מה עכשיו לאשר מישהו לא נודע במצלמה?!

אמירתו הברורה גרמה לה לפעול אוטומטית והיא אישרה.

לא היה לה מושג מי המצטרף החדש. התמונה שלו הציגה רק רגליים ארוכות וגבריות בתוך ג'ינס.

"זאת הבובת מין שלי " אדונה מצהיר.
"היום, אם את רוצה לעשות משהו,  תאלצי לשכנע שני אדונים..."

לפתע נשמע קול לא מוכר של המצטרף האלמוני "שבי מולינו בפישוק ".
לא בקלות, פישקה את רגליה, ובאופן אוט', מתוך הכירות את אדונה ודרשותיו, כוונה את המצלמה, כך שפס החוטיני העדין שנבלע לתוך ערוותה השתקף במסך.

השקט לאחר מכן, והידיעה שאדונה ואדם זר, רואים אותה חשופה....חילחלה. מבלי שהתכוונה, התחילה לנוע בתנועות קטנות, כאלה שהיא עושה שהבטן התחתונה מתעוררת.

אדונה חיכה בדיוק לזה. כצייד מאומן, ידע בדיוק למה לחכות.

"ניראה לי שאת רוצה לבקש משהו?" שאל.
היא הרגישה נבוכה מדי לענות מול האורח הלא מוכר.

"אם את לא מתכוונת לבקש, נמשיך את השיחה שלנו בלעדיך", הוסיף אחרי שניות ארוכות של שקט.

"אני מבקשת " מלמלה בשקט.

"את יודעת איך מבקשים זונה קטנה... ".

"אני מבקשת לגעת בעצמי מולך ". אמרה.

"ככה לא מקבלים אורח של אדונך ".

"אני מבקשת לגעת בעצמי מולכם " בבקשה בקול חרישי.

"אני מאשר" אמר מיד אדונה.
"מה איתך?" פנה לאורח.

"אני רוצה אותך על ארבע, שדיים חשופים, הישבן פונה למצלמה, ורק אז אשקול את הבקשה" , אמר האורח.

היא קפאה לרגע. "שמעת מה ביקש האורח ", אמר אדונה. "כאן לא מאכזבים אורחים שלי ".

מרוגשת, מתנשמת עמוקות, מצאה את עצמה חושפת את שדיה, ויורדת על ארבע, מתכוונת את חוריה למצלמה.

הפוזיציה, הסיטואציה, העובדה שהיא חשופה לגמרי מול אדונה ומול גבר זר  גרמו לה לפרפרים בבטן התחתונה.

העובדה ששוב השתרר שקט, רק הגבירה את התשוקה שלה, ומבלי שהתכוונה, החלה לגנוח קלות, ולהניע את ישבנה....

"את רוצה לגעת, עצמך ?" שאל אדונה.
"כן, בבקשה", ענתה.
"תבקשי ממנו. תשכנעי אותו ", ענה.

היה לה מביך לבקש מגבר זר לגעת בעצמה, אבל, לצד המבוכה, זה כל-כך גירה אותה.

"אני יכולה בבקשה לגעת בעצמי מולכם?" שאלה במבוכה.

"אני מרשה לך לאונן. לגמור את תוכלי רק בספירה שלי לאחור.  אם תיהיה מדוייקת, תוכלי לבקש סיבוב נוסף ", אמר.

בסבב הרביעי היא הפסיקה לספור. הסדין הרטוב, היה עדות אילמת למספר הסבבים שעברה......

"גאה בך", הייתה ההודעה הראשונה שקיבלה על הבקר מאדונה.
את האורח,כמצוות אדונה, מחקה וחסמה.
הוא היה, כמו שהם עברו, עוד חוויה חד פעמית לתרמיל החוויות.
בינה לבין עצמה תהתה מה המחיר שאדונה גבה על הזכות להפעיל אותה, אבל העדיפה שלא באמת לדעת.

זול זה לא היה......

בדסמ אף פעם לא יספיק

למען האמת...

שום דבר

אף פעם

לא יהיה מספיק!

אני רוצה לתת לך כל כל הרבה

אני רוצה שכולי תהיה שלך

אני רוצה שתהיה מלא בי ושאהיה מלאה בך.

רוצה - עד לא ידע! 

בטירוף חושים!

הכי רחוק

הכי עמוק

הכי!

ותמיד!

ואם יש לזה כינוי, רשי תיבות, או אפילו נסיון של מישהו להסביר את זה.. אז כנראה שגם זה לא מספיק.

כי למה שיש אצלי בגוף.. אין מילה.. וגם לא ספר תיאורים שיכול להמחיש.

זה פשוט זה!

הבנת? 

_{בטבע ירוק ירוק!!}

_נקי.

_{אני יכולה להריח את העצים...}

_{הוא עומד ליד הרכב, באמצע שום מקום.}

_{אני מסתכלת עליו.. על כמה שהוא חתיך ונינוח.}

_{ופשוט לא עובר לי בגרון. הנינוחות הזו שלו.}

_{מה נינוח עכשיו?!} 

_{איך יכול להיות שאתה לא-}

_{זורק אותי על האוטו,}

_{מרים לי את השמלה,}

_{שולף את הזין שלך,}

_{מסיט לי את התחתון,}

_{ודוחף לי את הזין עמוק ובחזוקה בזמן שאתה מוריד לי את הראש על האוטו?}

_תקלה!

כבר שנים שאני מכורה לתחושה הזו..
לתחושה של ציפיה.. של ריגוש... של אי ודאות.. ושל התרגשות גדולה.
כמו בתאוריה הפבלובייאנית - כלבלבה קטנה שמצלצלים לה בפעמון.
ככה זה אצלי.
אתה קובע מקום וזמן, (מצלצל בפעמון).
ואני מקשקשת בזנב בצהלה תוך כדי שאני מסתובבת ומקפצת במקום, מבט ישיר אליך.. ומחכה שתניח את האוכל בקערה.

בחיי.. שאם עצם הזנב שלי הייתה קצת יותר מפותחת היית רואה את זה בבירור.

אני חושבת שלעולם לא אפסיק להתרגש.. לעולם לא אפסיק להרגיש שאני לקראת חוויה מטורפת איתך.. הגוף והנפש שלי כל כך רוצים בך ומגיבים בהתאם.
קשה לי לשים את האצבע על מה בדיוק אתה עושה או מה בדיוק קורה בחדר הסגור .. אני רק מבינה שהנוכחות שלך היא חלק בלתי נפרד ממני..
ורק כשאתה מעניק לי אותה - אני מרגישה שלמה.

"...., אתה זוכר שביום רביעי שוב יש לי ערב חברה?"
שאלה במהלך שיחת הטלפון היומית שלהם.

"זוכר", מצא את עצמו עונה, הגם שלגמרי לא זכר שסיפרה לו על כך קודם.
"לאפה הפעם הוא גורר אתכם?" שאל כדי להביע סוג של התענינות.
"המסעדה האיטלקית החדשה בשד' רוקח", ענתה.
"שמעתי שיש שם גם בר מעולה", הוסיפה, כבדרך אגב.

אם רק הייתה רואה את החיוך שהתגנב אל שפתי....

"יצאתי מהבית לערב חברה, זמין?", שלחה לו הודעת וואטסאפ בעודה ממתינה למונית שהזמינה. הוא לא ענה.

באותה עת בדיוק,  עשה את צעדיו לעבר המסעדה האיטלקית בשד' רוקח.
את הגעתו למסעדה תכנן כך שיקדים את הגעתה והגעת שלה עמיתייה.

שיחה קצרה עם מנהל המשמרת ושטר של 200 ש''ח עשו את העבודה - הוא מצא את עצמו בשולחן הסמוך לשולחן שנישמר עבורם.
הוא התיישב אל מול דלת הכניסה, ובידו כוס הווסקי האהוב עליו.

הכל היה מוכן לתת כדי לשמר את המבט רגע חצתה את מפתן הדלת והבחינה בו.
היה בו הכל - בהלה, תשוקה, חרדה, כמיהה, שמחה, כניעה....
בעיקר הוא זיהה במבטה את כל מה שכל כך אהב להפיק ממנה-  אותה תחתיו.

למרות שהזמין שניים מחבריו להצטרף ל"ערב ווסקי ספונטני", את תשומת ליבו העניק רק לה. במהלך כל הערב התמקד בה, והיא, שלא הצליחה לחזור לעצמה ונותרה נירגשת, שיתפה פעולה ו"דיברה" איתו דרך העניים.

לפתע, ללא סימן מקדים קם ועזב. לרגע חשבה לקום גם היא ולפסוע בעקבותיו, אך היה זה בדיוק ברגע שהבוס שלה נעמד ובידו כוס יין, נכון לשאת נאום.
היה לה ברור שעזיבה בעיתוי שכזה תחשב כזלזול ולא תתקבל בהבנה.

רטט המעיד על הודעת וואטסאפ נכנסת משך את תשומת ליבה
"תא שירותים שמאלי.  תגעי עכשיו!"

מבלי לחשוב, באופן אוטומטי, קמה ופסעה לעבר חדרי השירותים שהיו ממוקמים רק מטרים ספורים משולחן חבריה.

עוד בטרם הספיקה לדפוק על דלת התא השמאלי, נפתחה הדלת.

עוד בטרם הספיקה לוודא כי הדלת נעולה מאחוריה, ידו אחזה בראשונה והיא מצאה את עצמה בתנועה מוכרת מובלת לעבר מפשעתו.

מטרים ספורים בלבד מחבריה היא נחדרה.
קודם בפיה ואז, כשגבה מוצמד לדלת והיא מונפת באויר,  עמוק אל בין רגליה.

מיד לאחר שהתפרק לתוכה בתנועת חדירה חדה ובטרם הספיקה להסדיר נשימה, אמר "זונה קטנה שלי, ניראה לי שעוד רגע הבוס שלך מגיע לבדוק מה קורה איתך".

וככה, כשהיא סתורת שיער, נרגשת ובעיקר מלאה בו, צעדה חזרה לעבר עמיתיה משוכנעת שכולם רואים עליה......

מחכה לו שיבוא!
מחכה לו שיבוא ויציל אותי
מכל המכשפות והשדים...