יומן ומחברת

כבר שנים שאני מכורה לתחושה הזו..
לתחושה של ציפיה.. של ריגוש... של אי ודאות.. ושל התרגשות גדולה.
כמו בתאוריה הפבלובייאנית - כלבלבה קטנה שמצלצלים לה בפעמון.
ככה זה אצלי.
אתה קובע מקום וזמן, (מצלצל בפעמון).
ואני מקשקשת בזנב בצהלה תוך כדי שאני מסתובבת ומקפצת במקום, מבט ישיר אליך.. ומחכה שתניח את האוכל בקערה.

בחיי.. שאם עצם הזנב שלי הייתה קצת יותר מפותחת היית רואה את זה בבירור.

אני חושבת שלעולם לא אפסיק להתרגש.. לעולם לא אפסיק להרגיש שאני לקראת חוויה מטורפת איתך.. הגוף והנפש שלי כל כך רוצים בך ומגיבים בהתאם.
קשה לי לשים את האצבע על מה בדיוק אתה עושה או מה בדיוק קורה בחדר הסגור .. אני רק מבינה שהנוכחות שלך היא חלק בלתי נפרד ממני..
ורק כשאתה מעניק לי אותה - אני מרגישה שלמה.