"...., אתה זוכר שביום רביעי שוב יש לי ערב חברה?"
שאלה במהלך שיחת הטלפון היומית שלהם.
"זוכר", מצא את עצמו עונה, הגם שלגמרי לא זכר שסיפרה לו על כך קודם.
"לאפה הפעם הוא גורר אתכם?" שאל כדי להביע סוג של התענינות.
"המסעדה האיטלקית החדשה בשד' רוקח", ענתה.
"שמעתי שיש שם גם בר מעולה", הוסיפה, כבדרך אגב.
אם רק הייתה רואה את החיוך שהתגנב אל שפתי....
"יצאתי מהבית לערב חברה, זמין?", שלחה לו הודעת וואטסאפ בעודה ממתינה למונית שהזמינה. הוא לא ענה.
באותה עת בדיוק, עשה את צעדיו לעבר המסעדה האיטלקית בשד' רוקח.
את הגעתו למסעדה תכנן כך שיקדים את הגעתה והגעת שלה עמיתייה.
שיחה קצרה עם מנהל המשמרת ושטר של 200 ש''ח עשו את העבודה - הוא מצא את עצמו בשולחן הסמוך לשולחן שנישמר עבורם.
הוא התיישב אל מול דלת הכניסה, ובידו כוס הווסקי האהוב עליו.
הכל היה מוכן לתת כדי לשמר את המבט רגע חצתה את מפתן הדלת והבחינה בו.
היה בו הכל - בהלה, תשוקה, חרדה, כמיהה, שמחה, כניעה....
בעיקר הוא זיהה במבטה את כל מה שכל כך אהב להפיק ממנה- אותה תחתיו.
למרות שהזמין שניים מחבריו להצטרף ל"ערב ווסקי ספונטני", את תשומת ליבו העניק רק לה. במהלך כל הערב התמקד בה, והיא, שלא הצליחה לחזור לעצמה ונותרה נירגשת, שיתפה פעולה ו"דיברה" איתו דרך העניים.
לפתע, ללא סימן מקדים קם ועזב. לרגע חשבה לקום גם היא ולפסוע בעקבותיו, אך היה זה בדיוק ברגע שהבוס שלה נעמד ובידו כוס יין, נכון לשאת נאום.
היה לה ברור שעזיבה בעיתוי שכזה תחשב כזלזול ולא תתקבל בהבנה.
רטט המעיד על הודעת וואטסאפ נכנסת משך את תשומת ליבה
"תא שירותים שמאלי. תגעי עכשיו!"
מבלי לחשוב, באופן אוטומטי, קמה ופסעה לעבר חדרי השירותים שהיו ממוקמים רק מטרים ספורים משולחן חבריה.
עוד בטרם הספיקה לדפוק על דלת התא השמאלי, נפתחה הדלת.
עוד בטרם הספיקה לוודא כי הדלת נעולה מאחוריה, ידו אחזה בראשונה והיא מצאה את עצמה בתנועה מוכרת מובלת לעבר מפשעתו.
מטרים ספורים בלבד מחבריה היא נחדרה.
קודם בפיה ואז, כשגבה מוצמד לדלת והיא מונפת באויר, עמוק אל בין רגליה.
מיד לאחר שהתפרק לתוכה בתנועת חדירה חדה ובטרם הספיקה להסדיר נשימה, אמר "זונה קטנה שלי, ניראה לי שעוד רגע הבוס שלך מגיע לבדוק מה קורה איתך".
וככה, כשהיא סתורת שיער, נרגשת ובעיקר מלאה בו, צעדה חזרה לעבר עמיתיה משוכנעת שכולם רואים עליה......