פעם אחת כבר פספסתי.
הייתה לי הזדמנות לזכות ופספסתי.
לא הבנתי את הרמזים, לא ראיתי את זה קורה,הראש היה עסוק. שכבר קלטתי והייתי מוכן כבר היית תפוסה. זה שידע אותי תקופה עד שהמשכתי הלאה, כל ניסיון אחר כשל, כל אחת אחרת לא התקרבה למה שהראש שלי דמיין בכל פעם שחשבתי עלייך.
ואז יום גשום אחד,גיליתי שזה נגמר, לא ידעתי מה לעשות,לחכות,ללכת על זה,לא ללכת על זה סעמק מה עושים? החלטתי שגם וגם..חיכיתי אבל לגמרי הלכתי על זה. פחדתי לא אשקר,זה היה אחד הדברים המפחידים שעשיתי
אבל זה השתלם, זכיתי להרגיש אותך קטנה וילדה בידיים שלי, הייתי זקוק לך ומסתבר שאת לי.שני מפגרים ששיחקו בשטויות.
עכשיו כל מפגש כושל,כל אחת שתסכלה או שברה את הרוח שלי מתגמדים לעומת הכיף והאושר שלהיות איתך,להרגיש אותך,לנשק אותך,לחדור אלייך, לראות אותך מחייכת, לשמוע אותך גונחת, להרגיש אותך רטובה, לנשק כל ס''מ בגוף שלך,לחפון את התלתלאז'שלך, להרגיש את הציפורניים שלך שטרות את גבי.
אני מבין עכשיו שאני הייתי צריך לסבול כדי להעריך אותך, בבקשה אל תלכי.