מאז שלא באת
מאז שלא באת, אני לבד, מרגיש עיוור בחדר מואר.
מאז שלא באת, אני מרגיש זר לעצמי ולא מבין מי אני ומה אני.
מרגיש כמו פרח יפה באמצע קרחת על פסגת הר, יפה אבל יחיד בלי עוד פרח לידי, בקונפליקט עם עצמי אם טוב לי רע. ..מאז שלא באת.
אין מי שתצחק מההומור העקום שלי, שתשמע את המוזיקה שלי שלצערי כמעט אף אחת לא שומעת, שתזרום על השטויות שלי, מאז שלא באת.
הישיבות עם החברים מרגישות לי אחרת, בעבודה אני לובש מסכה שהכל בסדר ומחייך חיוך חלול..בכלל אני מחייך פחות, מאז שלא באת.
הסדרות משעממות אותי, החיים תקועים,הלימודים מאוסים, הכל פשוט ריק מאז שלא באת.
כל זה נסבל, שום דבר לא אותו דבר זה כלום בהשוואה לזמן שהיית כאן, מאז שלא באת.
אבל הכי גרוע, מאז שלא באת אין מי שתישן איתי, אין לי עם מי לריב, אין לי עם מי להשלים, אין לי את מי להצחיק למי להציק לשגע, לחרפן לעצבן ולחבק..אין לי את מי לאהוב, אין מי שתאהב.
מאז שלא באת ומכיוון שאת לא כאן אני תוהה מתי תגיעי אליי.
