מילים

ונגמר בזה...

געגועים ועוד געגועים

למה שהיה ושיכול היה עוד להיות.

משאלות לב כמוסות וגלויות,

כאלה שכבר ויתרתי עליהן די מזמן.

רגעים כאלה של חזרה אחורה בשנים,

כשהביסטי בויס מכסחים את האויר והכל הכי פשוט.

בלי יותר מידי שאלות כי הכל מאוד ברור.

ובעצם, גם היום, הרבה שנים אחר כך, הכל מאוד ברור לי... אבל רק לי... 

מסיימת תמיד בחיוך כי תמיד יש על מה לחייך.

גם אם לא כל הזמן שמח ולא הכי קליל, החיים בהחלט לא רעים אליי.

:-)