|
|
|
וכל המחלקה על הראש שלי.
נו שוין, לפחות יש לי שקט ממנה.
לא קל להיות עם מישהו לידך במשרד במיוחד לא שלו כל הזמן חם, הוא ממורמר ורק מקרטר.
אם לבוס החדש שלי לא היו מצלמות הייתי מפליצה גם לו על הכיסא.
כזוט אני-עקבית.
💨🦘
שאני מתחתנת.
אם היו אומרים לי שהוא יהיה בעלי לא הייתי מאמינה.
האהבה שלנו נבנתה לאט. לאט ויציב.
היו רגעים שלא האמנתי בקשר שלנו.
המחשבה שיהיה לי יותר קל לבד עברה לי לא מעט פעמים.
עשיתי לו חיים לא קלים בחודשים הראשונים. אבל תמיד הייתי כנה איתו. הוא ידע מה אני מרגישה ובהתחלה מה אני לא מרגישה.
הבטחתי לעצמי שאטלטל את הקשר הזה, אהפוך ואנער ואם לבסוף זה לא יסתדר לפחות אדע שהתאמצתי.
עוד הבטחתי לעצמי שאם זה לא יסתדר איתו אני עושה ילד בתרומת זרע ;כי כנראה אני והמין הגברי לא מסתדרים.
אני אוהבת אותו.
לילה שקט 🤞🤞🤞
אני מתביישת לראות את התמונות בחדשות.
לאף אחד לא מגיע לינץ'.
לאף אחד לא מגיע שינפצו לו את העסק או ישרפו לו המסעדה.
מה שקורה ביומיים האחרונים בערים השונות יותר מדאיג אותי מכל מערכה צבאית ;מכל טיל או מלחמה.
אנרכיה.
כמה אכזריות. חיות.
*כל תגובה מסיתה בבלוג שלי (לא משנה לאיזה צד) תימחק.
שברור לי שאני צריכה לישון.
כי אני גמורה.
אבל יש לי דחף לגבב שטויות.
אוי הנזקקות שלי לבלוג הזה.
לכלוב הזה.
כמעט כל מה שאיחלתי לעצמי קיבלתי ובמקום לשמוח מזה מספיק שיקרה משהו מינורי שלא יסתדר כדי שאשכב על הריצפה כמו ילדה קטנה בקניון בצרחות.
מנפלאות יום ראשון.
היום הייתי אמורה ללכת ליוגה, אבל העדפתי שופינג במקום. משהו באמת לא בסדר אצלי אם היום שלי נגמר בשופינג.
אני שונאת שופינג. אם אני צריכה בגד מודדת אחד שנראה לי קונה ויוצאת.
אף פעם לא הבנתי את הנשים האלה שמודדות חצי חנות.
למי יש זין לזה???
לא אוהבת לקנות בגדים, לא נהנית מזה.
ולא נהנית מזה שכל אחת שעוברת מחווה דעה. כשאני יוצאת מהתא עם מעיל פרווה שנראה עליי כאילו שחטתי 10 שועלים ואומרות "וואוווו זה כל כך מתאים לך" .
יבת זונה עד היום יש לי מעיל פרווה עומד בודד בארון שלא מתאים לאף עונה או אירוע. תמותי ושיקברו אותך עם אחד כדי שלא יהיה לך קר. כי זה ממש יפה לך.
בכל אופן אני לא אוהבת בגדים מעדיפה עירום.
מסעדות לעומת זאת, אני ממש אוהבת.
האוכל הכי טעים כשאוכלים בידיים. לפסטה בולונייז בכלל יש לי חולשה.
תמיד רציתי שיאכלו לי פסטה בולונייז מהבטן ושאבו את שאריות הבשר שיצטברו בפופיק.
אשקר לכם אם אגיד שלא חולפת לי כל פעם המחשבה ש"וואו אכלתי יותר מדי. אולי אני פשוט אקיא ואמשיך לאכול מנות שלא טעמתי".
ככה זה כשאת שמנה.
לא משנה כמה תשקלי או איזה מעיל תלבשי תמיד תישארי הילדה השמנה.
#זה שלפנייך בדבוש יכול לאכול את הלאפה האחרונה ולך לא ישאר. תזדרזי.
את העליונות שלך.
את הידיים שלך לופתות את הצוואר שלי כאילו הייתי תרנגול לפני שחיטה.
את ההיי לפני העילפון מהחניקה.
את המשיכות בשיער שחצי מהשיערות שלי נשארות לך ביד.
את הרגשת הכוס שלי פועם שלא מרצון מעוצמת החדרת האצבעות או הזין שלך נוכח ההתרחבות שלי.
את הרוק שלך מזלזל בגוף שלי בין השדיים ובתנועות מעגליות על הבטן שלי.שיצטבר בפופיק. יש לי חולשה לפופיק.
את תחושת הצריבה בתחת שלי מהספנקים או מהחדירה שלך.
את המבט שלך שגורם לי להרגיש קטנה.
את פחד החדרת חפצים גדולים לכוס הקטן שלי שניה לפני שאתה מכניס ועד שאני נרטבת ומרפה.
להרגיש חור קטן ועלוב.
אבל רק לפעמים.
איזה כיף זה להיות אישה!
👅
כזה להכניס את כל היד בפיסטינג לכוס, להוציא אותה רטובה, מדממת וקרישית ולמרוח לך את הכל על הפנים בתנועות מעגליות בזמן שאני מנשקת אותך.
ככה אני רוצה.
גדלתי בבית שתמיד היה בו שפע.
המקרר תמיד היה מלא (נכתב עבור כל אלו שתהו מנין התחת הגדול שלי).
כשעברתי לגור לבד; גרתי בבית ממש מעפן.
חדר וחצי והרמתי את עצמי מהאהבה נכזבת. ובהתחלה זו לא הייתה נראית התקופה הכי זוהרת שלי. בכיתי, אכלתי ועישנתי מלא. סמים.
אחרי שעזבתי את בית הוריי סיגלתי לעצמי משחק חדש-אוננות באומנות, קראתי לו.
במסגרת המשחק, היה עליי לאונן בכל פינה אפשרית בבית ובלבד שהאוננות תהיה בתנוחות מוזרות מהרגיל ותתאפשר בהתאם לסידור הרהיטים והפינות בדירה.
לא בחלתי בחדרים, בכל זאת 30 מטרים, חדר וחצי נראו לי בהתחלה ענקיים עד שהתחלתי לרהט את הדירה.
קניתי מג'יק וונד והתחלתי לשחק עם עצמי עד ברטולידע.
רק שתדעו - כל הנשים כאן יש לי גם סטיספייר פרו טו והוא מעפן ביחס למג'יק.
לפעמים הייתה עוברת לי המחשבה שאם אמשיך להניח אותו על הדגדגן אאבד תחושה לחלוטין והוא יפער לי שם חור נוסף.
אבל לא ניסיתי את זה אף פעם כי יש לי גם כוס וגם לב חלשים.
אחרי שעברנו לגור ביחד המשכתי את המסורת, רק שהפעם אני מאוננת כשהוא לא בבית והמשימה היא שלא יגלה מאיפה הנזילה 🤤
אלה שמרשים לעצמם לאכול טונה במשרד גדול סגור!
🤮 פלעכס
