לא מסתדרים טוב ביחד.
אני אוהבת את כל בעלי החיים חוץ מחרקים.
יום אחד תכננתי לצאת לריצה, כשהרמתי את אחת הנעליים יצאו ממנה שני תיקנים.
אפילו החרקים אצלי בבית חרמנים. בני זונות מזדווגים לי בנעלי ריצה. 😤
בכל מקרה אחד עף למטבח והשני החליט להיכנס לשירותים. זה השלב בו סגרתי את דלת הבית ואיחלתי להם חיים יפים ולילה טוב. ואז זה הכה בי. אין פה מישהו שיהרוג אותם. זו רק אני. נכנסתי חזרה לדירה ועד שמצאתי אותם.... הדקות הכי ארוכות בחיים שלי. מרוב שהייתי בלחץ במקום לקחת את הקוטל חרקים לקחתי שמן שיזוף והתזתי על אחד מהם. זה רק הפך אותו לזוהר יותר ושמנוני 🤦♀️והוא המשיך לטוס בבית. הבנזונה התבלבל עם "עוף גוזל". איבדתי חמש שנים מהחיים שלי בגלל התקרית הזאת.
בסוף נפטרתי מהם, אבל החרדה נשארה. השבוע אני מסתכלת בצנצנת של הפפריקה ורואה חרקים שנראים כמו יצור כלאיים בין תולעת לאורי כדורי. בגלל שאני "מלאת רחמים לחרקים" ובחורה מלאה בהיגיון באופן כללי, פתחתי את הצנצנת, פיצצתי אותה ב-K300 וסגרתי אותה.
ולזה קוראים: שואת תולעי גוש דן.
אחרי זה כשחשבתי על זה, הגעתי למסקנה שגם ככה אין מצב שהייתי מרוקנת את התכולה של הצנצנת, שוטפת ומשתמשת בה...
אז מה הקטע עם ה-K300?
אני שומרת על זכות השתיקה 🤷♀️🤦♀️
