אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הוגה מהמצעים במיטות, מהלב או מהפות

מרבית הסיפורים הכתובים בבלוג זה הינם מחדר המצעים והמיטות. חלקם פרי דימיון הכותבת וחלקם סיפורים אמיתיים. שמות הצדדים שונו או אינם מוזכרים כלל על מנת להבטיח דיסקרטיות.
אין בכוונת הכותבת לפגוע או להעליב אף אחד והכותבת אינה אחראית לכל נזק שעלול להיגרם לקוראים.
על הקוראים לזכור: חשוב להחליף מצעים.
לפני 6 ימים. חמישי, 16 במאי 2019, בשעה 18:28

אין כמו לחזור הביתה מהעבודה להוריד את הבגדים ולהיכנס למיטה עירומה.

אחרי שהוא הלך אתמול, הייתי חייבת להחליף מצעים ולהסביר לשכנים שלא אנחנו גרמנו לרעידת אדמה.

למרות שהרגיש קצת דרגה 7 בסולם ריכטר (אובדן חיי אדם- לא, אובדן רכוש-כמעט). אני לא מאשימה אותם. 

מזל שהמומחיות שלי במצעים, ו....שלא נשברה לי המיטה. 

השבוע שוחחנו בטלפון ואמרתי לו שחסרה לי סכין לחתוך אבטיח. הוא קנה לי סכין יוקרתית ועכשיו בגללו בא לי לעשות הסבה ממקפלת מצעים למקלפת אנשים או חותכת אבטיחים. אני עדיין חושבת על זה. 

אם יש לכם רעיונות יצירתיים, אני פתוחה להצעות.

אני מחפשת משהו עם משמעות.

 

Waba laba dub dub. 

 

אני בסה"כ מקפלת נחמדה,

אבל אין המקפלת תעיד על ציפתה.

לפני שבוע. ראשון, 12 במאי 2019, בשעה 18:47

מקפל מצעים מדופלם. 

הוא יכול להיות בנוסף לכך טייס, רופא, רו"ח או עו"ד- אבל לא במקום מקפל מצעים. 

שיהיה רך ונעים למגע כמו סאטן, 

חזק עמיד ויוקרתי כמו פשתן, 

יציב ונושם כמו כותנה, 

חם וייחודי כמו קשמיר, 

וקשוח ומחוספס כמו פוליאסטר. 

נראה לי כדאי שאתחיל בחיפושים ב-Golf&Co ואז ב- Kitan.

אולי בהמשך אגיע גם לכאן. 

הבהרה לאלה ששואלים אותי אם אני באה לקפל להם את המצעים/הבגדים בארון. 

תמורת סכום יקר ולא סמלי אהיה מוכנה לשקול את העניין. אני לא טלית שכולה תכלת ובטח שלא גמישה כמו לייקרה. 

תהיו מצעים טובים, מהמקפלת.

לפני שבוע. שישי, 10 במאי 2019, בשעה 02:21

המחזור הזה עשה לי חשק לגבר אסרטיבי ונחוש בעל יד גדולה ואצבעות ארוכות שידחף לי אותן ויכתוב על גופי מילים ארוכות עם הדם שלי. 

אפשר להתחיל במילה: א-נ-צ-י-ק-ל-ו-פ-ד-י-ה.

זו המילה הכי ארוכה שעולה לי כרגע לראש,

משם אפשר להמשיך ולהזדיין.

בא לי שהזרע שלו והדם שלי יתערבבו יחד.

הרמוניית מיצים שתהפוך למקלחת אדומה. 

הכל נשמע הגיוני במחזור. 

לפני 3 שבועות. שבת, 27 באפריל 2019, בשעה 16:14

היא קבעה עם חברות במסעדה בתל אביב. 

הוא הנחה אותה להגיע למסעדה כשלגופה שמלת תחרה שחורה, לק אדום, ללא אודם ונעלי עקב שאינן גבוהות מ-10 ס"מ. הוא דקדקן, מאלה שחשובים להם הפרטים הקטנים. 

הבנות הגיעו, התיישבו סביב השולחן והחלו לפטפט במרץ. היא הנהנה בראשה כאילו מקשיבה אבל בפועל חיכתה ממנו להודעה. 

 

הטלפון רוטט. הודעה ראשונה בנוסח הבא: "תבקשי מהמלצר קמפרי סודה וסלט קיסר עם עוף".  ההזמנה נעשתה. חברות שלה הרימו גבה למשמע ההזמנה מאחר והיא צמחונית ולא שותה אלכוהול. 

הוא ראה אותה מהצד מתפתלת בכיסא מנסה להסביר לחברותיה מדוע הזמינה את אותם דברים. זה חרמן אותו יותר מכל חדירה לחור כזה או אחר.

היא לעומת זאת, התפללה שההזמנה תתעכב, אך לרוע מזלה המלצר הביא את השתייה במהירות הבזק. היא שתתה את הקמפרי בשני שלבים וכמה שיותר מהר. לא היה לה מושג מה זה אבל העדיפה להשאיר את הסודה המוכרת לסוף.

היא חייכה לעצמה וחשבה שלב א' הסתיים.

 

לא חלפו מספר דקות והודעה נוספת.

הפעם כתוב: "תשחקי עם עצמך עד שתהיי ממש רטובה. לפני שאת גומרת עצרי, הורידי את התחתונים הרטובים ומבלי שאף אחד ישים לב השליכי אותם בעציץ החיצוני ליד השולחן היחיד בו אין אנשים".

היא החלה לגעת בעצמה מתחת לשולחן. מהחשש שאחת הבנות תשים לב למה שקורה היד שלה רעדה...אך גם אחר הבקשה הזו היא מילאה. 

 

אחרי מס' דקות הודעה נוספת: "כנסי לשירותים בשעה 21:11, לתא השלישי וחכי לי שם עומדת עם הפנים לאסלה עירומה ומכופפת. לא משנה מה קורה או מה את מרגישה. את לא מוציאה הגה".

הסלט מגיע בדיוק בזמן לא טוב והיא נאלצת ללכת לשירותים. 

 

היא עומדת מפוחדת כפי שנתבקשה. עם הפנים לאסלה כשהתא לא נעול. דלת התא נפתחת, ליבה דופק מהר, נשימותיה כבדות והיא נוטפת זיעה.

 

האריה עומד מאחור איתן מסתכל על האנטילופה המפוחדת. רגע להנצחה. 

 

היא מרגישה יד מושכת בשיערה ומקרבת אותה לאחור ומבלי שהיא מודעת למה עומד לקרות היא מרגישה חדירת דילדו ענק בחוזקה. כואב לה, אבל היא מנועה מלצעוק.  בתא ליד אישה זרה. ביד אחת הוא מזיין אותה עם הדילדו וביד השנייה ארבעת אצבעותיו ממלאות את פיה. על רצפת התא טפטופי ברטולין. היא קרובה לגמור. הוא יודע ומחליט להוציא את הדילדו ולשחק בתוכה בעדינות עם האצבעות. הוא אוהב להרגיש את גופה מתפתל, מתחנן לגמור. הוא מוציא את האצבעות הרטובות ממנה, מסובב אותה אליו ומורה לה ללקק. היא מלקקת את האצבעות ומביטה בו כשעינייה מלאות בדמעות.

היא מבינה שהיום לא תגמור. 

לאחר מכן הוא מסובב אותה שוב כשפניה לאסלה ולפני שהוא יוצא מהתא נושק לצווארה ולוחש באוזנה: "סלט העוף שלך מתקרר, יקירתי".  

(הוספתי כאן פסיק לבקשת אדם מתנשא). 

 

הבנות נפרדות לשלום והיא מתקדמת לעבר החניון בו חנתה. הטלפון שוב רוטט.

הודעה נוספת ובה: "את לא מתכוונת ללכת הביתה בלי התחתונים שלך, נכון?".

היא חוזרת מספר צעדים אחורה לעציץ, מסתכלת לצדדים ומרימה בזריזות את התחתונים. מהתחתונים נשמטים שני דברים: עצם ופתק.

בפתק כתוב: "כלבה טובה, צייתנית וצמחונית". 

לפני חודשיים. רביעי, 20 במרץ 2019, בשעה 12:39

זיין אותי עם המשפטים שלך. 

תן למילים שלך להיתקע לי בגרון ולחנוק אותי עד שיופעל רפלקס ההקאה כמה שיותר פעמים.

תן לאותיות שלך להיכנס לי לכל החורים ולמלא אותם במשמעות שלך. 

תן ללשון שלך לטייל על גופי באיזה אזורים ולאילו מטרות שתרצה. 

תן לניקוד שלך להשאיר על גופי סימנים שכולם ידעו שאני שלך. 

תן למרווחים בין המילים שלך לגרום לי להתחנן שתזיין אותי ולקרב אותך אליי לעוד.

קח את המילים, האותיות, המשפטים והמשמעויות ושחק איתם על גופי איך שתרצה. 

אבל לפני כל זה בחייאת רבאק תלמד להבדיל בין "אם" ל-"עם". 

לפני חודשיים. שישי, 15 במרץ 2019, בשעה 01:34

שוכבת במיטה וחושבת לעצמי איפה הייתי לפני ארבעה חודשים ואיפה אני היום. 

אם היו מספרים לי על הכלוב. הייתי צוחקת ואומרת שאין מצב בחיים. מצד שני מאז שהתחברתי לכאן קשה לי לדמיין את החיים שלי בלי לכתוב שטויות בבלוג או לפזר לייקים. 

גם אתה מופיע במחשבות שלי.

לפעמים גם אני מתגעגעת.

זוכר שאמרתי לך שאני יכולה לחיות את החיים שלי בלעדיך? הנה, אני חיה אותם. אמנם יש לי ימים קשים, אבל חיה. 

אני לא שבורה, אך גם לא חזקה כמו תמיד.

אתה כמו רוב האנשים, שורט, חותך ומשייף. 

ואני? בסוף אהיה זכוכית מבריקה. 

לפני חודשיים. שני, 25 בפברואר 2019, בשעה 19:49

נכנסתי הביתה מהעבודה רק לפני שעה.

קבעתי היום להיפגש עם שני גברים שונים, עם שניהם זה בוטל. 

אחד רב עם עצמו (אני לא הייתי שם לריב, אפילו שהוא ניסה בכוח לעצבן, לא הצליח לו), הייתי ועודני אפטית. והאחר לא ענה לטלפון. גם ממנו, לא אכפת לי.

 

הייתי בפגישה עם הבוס שלי שעה אחרי הזמן שאני אמורה להיות במשרד (היו לו 9 שעות מלאות ממני, אבל זה כנראה לא הספיק לו, אז הוא היה חייב להשאיר אותי שעות נוספות מבלי לשלם לי).

בסדר נו אקזז את השעות ביום אחר. אני לא פרייארית של אפ'חד... גם מזה לא אכפת לי. 

 

מתכתבת עם אנשים בקיופיד וכך גם פה ונעלמת לצללים. פעם עונה ופעם לא עונה, גם זה כנראה כי לא אכפת לי.

כל כך הרבה אנשים נכנסו במהירות לחיי בתקופה האחרונה, אבל כך גם יצאו,  מבלי שהיה לי אכפת. 

      

נראה לי שהפעלתי את כפתור ה"לא אכפת לי" יותר מדי זמן ועכשיו אין לי מושג איך מכבים אותו.

בסדר, שישאר דולק עוד קצת- גם ממנו פחות אכפת לי.

לפני 3 חודשים. שני, 18 בפברואר 2019, בשעה 11:45

אל תפנה אליי בהודעה לאקונית סטייל : "היי".

אל תצווה עליי לפני שנפגשנו.

אל תדלה מידע עליי לפני שאני יודעת עליך דבר או שניים.

אל תבקש ממני להתפשט לפני שתגרום לי תחושת ביטחון.

אל תצפה שאני אתלטף בגופך כמו גורת כלבים לפני שבדקתי אם אני נמשכת אליך בכלל.

אל תדרוש ממני להתחנן לסקס איתך בשנייה הראשונה שהתכתבנו.

אל תכה אותי לפני שגרמת לי להאמין שלא תגרום לי נזק בלתי הפיך.

אל תבקש ממני לתת לך את גופי ונפשי על מגש אחרי 3 דקות שיחה.

אל תפאר ותהלל את עצמך ואיזה שולט מדהים אתה, מי שיודע כמה הוא מדהים- לא צריך להגיד את הדברים.

תעשה את הדברים האלה, אאבד עניין ואברח.

אבל אם אתה רוצה שאשאר-

תצווה עליי כשזה מרגיש נוח בינינו.

תן לי לספר לך עליי לבד גם בלי שתשאל.

אתפשט מולך כשיהיה לך המבט הנכון בעיניים ולי הביטחון בך.

תעטוף אותי בחום וארצה להתלטף בך גם בלי שתבקש.

אני רוצה שתחטיף לי (אתגרה בך בכוונה-אני מבטיחה), אבל לא לפני שארגיש שאני יכולה לסמוך עליך.

כשזה ירגיש נכון לא תצטרך לבקש אותי, אגיש לך אותי לבד על מגש זהב.

והכי חשוב תהיה צנוע, אף פעם לא אהבתי גברים שחצנים.

לפני 3 חודשים. שישי, 8 בפברואר 2019, בשעה 12:40

תעלי, תרדי, תכיני, תלבשי, תתפשטי, בואי, תלכי, תתחנני.

תלכי עוד פעם, בעצם רגע אל תלכי.

את כבר פה? תשארי. 

 

אני לא בעניין אני כן בעניין.

 

בא לי עלייך. בעצם לא בא לי עלייך.

 

בואי נשחק משחקי קופסה, חידות היגיון כאלה לוגיות או לא... וקוקו אני פה לא פה עם שמיכה. 

 

תלכי לחדר השני תתחילי לגעת בעצמך וחכי לי עירומה. עשי זאת כדי שלא אגיע.... המשיכי לחכות ילדה. 

 

שבי ותפתרי תשבצים עירומה. אולי גם תשחקי דוקים עם עצמך כי לי אין כוונה. 

 

אתה חכם גדול, אבל עשה לי ולך טובה, השאר לי את הידע והרצון שלי.. אני יודעת טוב יותר מכולם (גם ממך) מה אני רוצה.

 

חברה שלי עו"ד מסרה לי לומר לך:

אין עילת תביעה לא בגין מצג שווא וגם אבדה הציפייה.

 

לפני 3 חודשים. חמישי, 7 בפברואר 2019, בשעה 17:41

קבענו להיפגש במסעדה.

הבהרתי לו קודם שאהיה מעוניינת להכיר ושלא יהיה מגע פיזי (לפחות לא בפעם הראשונה).

הגעתי למסעדה מעט לפניו והתיישבתי בכניסה. 

פייר...התרגשתי.

כשהוא נכנס, מיד זיהיתי אותו מסתכל עליי בחיוך.

היה לו חיוך עוטף. חיוך טוב. חיוך של אדם לאדם.

התחבקנו ומרוב שהתרגשתי (וגם בגלל שאני מגושמת למות...) דרכתי עליו. מיהרתי להתנצל והוא...הוא לא שם לב.

הוא אדם רגוע. הרבה זמן לא נתקלתי ברוגע כזה. קצת מקנאה באנשים כאלה.

התיישבנו בפנים והוא הושיט לי שלושה ורדים לבנים.

הסתכלתי עליו מובכת ואמרתי: "לא היית צריך. ממש תודה". הוא השיב: "נכון, אבל רציתי".

המלצרית ניגשה אלינו והתלבטנו מה להזמין. היא התחילה לספר לנו על "הספיישלים" שלהם, אבל האף שלה היה כל כך סתום שלא הבנו מילה ממה שהיא אומרת.

היא הייתה ילדונת נחמדה.

יש לי חולשה למלצרים ובכלל לנותני שירות. הייתי שם, חוויתי את זה ויש לי אפס סבלנות לחרא לקוחות.

לאחר שסיימה להסביר, הזמנו כל כך הרבה אוכל שכשהמנות הגיעו לשולחן היינו המומים לשנייה, הסתכלנו האחד על השנייה והתפוצצנו מצחוק, כי מי יאכל את כל זה? אכלנו (כמעט) הכול.

הוא סיפר לי על החיים שלו, דיברנו על בדסמ וסקס, סיפרתי לו עליי וככה השיחה שלנו נמשכה קרוב לשלוש וחצי שעות. לא הסתכלנו לא בפלאפונים ולא בשעונים. היה כיף.

כשיצאנו מהמסעדה חיבקתי אותו והגנבתי לו נשיקה קטנה. כי אני רציתי- לא כי הוא רצה.

כל הערב הוא לא שאל אם אני אוהבת להזדיין, או אם הכוס שלי חלק, או מה מידת החזייה שלי, או עם כמה גברים הייתי.

שכחתי כבר מהכינוי ג'נטלמן, הוא כנראה לא שכח.