היא קבעה עם חברות במסעדה בתל אביב.
הוא הנחה אותה להגיע למסעדה כשלגופה שמלת תחרה שחורה, לק אדום, ללא אודם ונעלי עקב שאינן גבוהות מ-10 ס"מ. הוא דקדקן, מאלה שחשובים להם הפרטים הקטנים.
הבנות הגיעו, התיישבו סביב השולחן והחלו לפטפט במרץ. היא הנהנה בראשה כאילו מקשיבה אבל בפועל חיכתה ממנו להודעה.
הטלפון רוטט. הודעה ראשונה בנוסח הבא: "תבקשי מהמלצר קמפרי סודה וסלט קיסר עם עוף". ההזמנה נעשתה. חברות שלה הרימו גבה למשמע ההזמנה מאחר והיא צמחונית ולא שותה אלכוהול.
הוא ראה אותה מהצד מתפתלת בכיסא מנסה להסביר לחברותיה מדוע הזמינה את אותם דברים. זה חרמן אותו יותר מכל חדירה לחור כזה או אחר.
היא לעומת זאת, התפללה שההזמנה תתעכב, אך לרוע מזלה המלצר הביא את השתייה במהירות הבזק. היא שתתה את הקמפרי בשני שלבים וכמה שיותר מהר. לא היה לה מושג מה זה אבל העדיפה להשאיר את הסודה המוכרת לסוף.
היא חייכה לעצמה וחשבה שלב א' הסתיים.
לא חלפו מספר דקות והודעה נוספת.
הפעם כתוב: "תשחקי עם עצמך עד שתהיי ממש רטובה. לפני שאת גומרת עצרי, הורידי את התחתונים הרטובים ומבלי שאף אחד ישים לב השליכי אותם בעציץ החיצוני ליד השולחן היחיד בו אין אנשים".
היא החלה לגעת בעצמה מתחת לשולחן. מהחשש שאחת הבנות תשים לב למה שקורה היד שלה רעדה...אך גם אחר הבקשה הזו היא מילאה.
אחרי מס' דקות הודעה נוספת: "כנסי לשירותים בשעה 21:11, לתא השלישי וחכי לי שם עומדת עם הפנים לאסלה עירומה ומכופפת. לא משנה מה קורה או מה את מרגישה. את לא מוציאה הגה".
הסלט מגיע בדיוק בזמן לא טוב והיא נאלצת ללכת לשירותים.
היא עומדת מפוחדת כפי שנתבקשה. עם הפנים לאסלה כשהתא לא נעול. דלת התא נפתחת, ליבה דופק מהר, נשימותיה כבדות והיא נוטפת זיעה.
האריה עומד מאחור איתן מסתכל על האנטילופה המפוחדת. רגע להנצחה.
היא מרגישה יד מושכת בשיערה ומקרבת אותה לאחור ומבלי שהיא מודעת למה עומד לקרות היא מרגישה חדירת דילדו ענק בחוזקה. כואב לה, אבל היא מנועה מלצעוק. בתא ליד אישה זרה. ביד אחת הוא מזיין אותה עם הדילדו וביד השנייה ארבעת אצבעותיו ממלאות את פיה. על רצפת התא טפטופי ברטולין. היא קרובה לגמור. הוא יודע ומחליט להוציא את הדילדו ולשחק בתוכה בעדינות עם האצבעות. הוא אוהב להרגיש את גופה מתפתל, מתחנן לגמור. הוא מוציא את האצבעות הרטובות ממנה, מסובב אותה אליו ומורה לה ללקק. היא מלקקת את האצבעות ומביטה בו כשעינייה מלאות בדמעות.
היא מבינה שהיום לא תגמור.
לאחר מכן הוא מסובב אותה שוב כשפניה לאסלה ולפני שהוא יוצא מהתא נושק לצווארה ולוחש באוזנה: "סלט העוף שלך מתקרר, יקירתי".
(הוספתי כאן פסיק לבקשת אדם מתנשא).
הבנות נפרדות לשלום והיא מתקדמת לעבר החניון בו חנתה. הטלפון שוב רוטט.
הודעה נוספת ובה: "את לא מתכוונת ללכת הביתה בלי התחתונים שלך, נכון?".
היא חוזרת מספר צעדים אחורה לעציץ, מסתכלת לצדדים ומרימה בזריזות את התחתונים. מהתחתונים נשמטים שני דברים: עצם ופתק.
בפתק כתוב: "כלבה טובה, צייתנית וצמחונית".
