הייתי בטוחה שמצאתי את אהבת חיי.
בטוחה שכאשר הוא ישן לצדי במיטה, הסתכלתי עליו בגעגוע ורציתי שיתעורר להיות איתי אך נמנעתי מלהפריע את מנוחתו.
אז שכבתי לצידו הסתכלתי עליו בחיוך וחיכיתי שיקום.
בטוחה שכשמישהו היה פוגע בו, כאב לי יותר. בי זה בסדר שיפגעו-רק לא בו.
בטוחה עד כדי כך שאם הורידים הנימים והעורקים שבגופי היו יכולים לבחור לאן להזרים את הדם שלהם, הם היו מזרימים אותו לגוף שלו.
בטוחה עד כדי כך שכשהייתי חוזרת מהעבודה אחרי 10 שעות. מותשת מהיום שלי. מצאתי את עצמי במטבח מבשלת לו משהו לאכול.
אף על פי שאני גמורה, העיקר שיהיה לו מה לאכול. הוא יודע להכין רק חביתה.
בטוחה עד כדי כך שמעולם לא פחדתי מהמוות אבל כשהייתי איתו התחלתי לפחד שזה יקרה, כי אז לא אראה אותו יותר.
בטוחה עד כדי שכשהייתי לבד בבית והוא היה בחו"ל הייתי מריחה את הכרית שלו כי אני מתגעגעת לריח שלו.
בטוחה עד כדי לסבול את המשפחה המשוגעת שלו שנכנסת לחיינו ומתערבת דרך קבע, רק כי אהבתי אותו.
בטוחה שמצאתי את אהבת חיי.
והוא בחר לוותר עליי.
כלום לא בטוח, רק המוות והמיסים.
אני לא בוחרת להיות מסכנה ולהתמקד בכאב ובתחושת הצער שהוא גרם לי כשוויתר עליי.
אני בוחרת להחליט מה מידת ההשפעה של הוויתור שלו עליי ואיזה חלק או תפקיד הוא שיחק בחיים שלי.
אהבתי אותו מאוד אבל אני בוחרת לראות בו עובר אורח בלבד. כזה שבא ללמד אותי על עצמי כמה דברים.
הוא לא יודע אבל בזכותו גיליתי כמה אני חזקה.
אמצא מישהו טוב ממנו בזה אין לי ספק.
כי זו אני וכי מגיע לי.