איפשהו בין לבין אתה לומד להתמקד בעיקר.
בעצמך.
כל כך הרבה זמן לוקח לך ללמוד לאהוב את עצמך.
אנשים חיים חיים שלמים ולא אוהבים את עצמם.
החיים קצרים, אנחנו רצים אל הלא נודע ומונעים מהפחד.
הפחד משינויים. האויב הכי גדול. גם שלי.
הפחד מגירושים, הפחד להישאר לבד, החרדה הכלכלית של מה יהיה אם...
אם לא תמצא בת זוג, אם לא יהיו לך ילדים ועוד הרבה אם.
אה והחבר הכי טוב של אם שאני"מתה" עליו זה: מה יגידו. אוי ואבוי.
הניסיון לימד אותי שברגע שאתה רודף אחרי דברים הם מתרחקים ממך. כמו האופק.
לעומת זאת, כשאתה סבלני, נכון ומוכן הדברים שחיפשת מופיעים לבד.
בתור חברה לבחור בן 31 שבימים אלה מחלים מסרטן המעי הגס דרגה 3.
אסור לפספס אף רגע בחיים.
אני כל כך טובה בלכתוב ולהגיד את הדברים האלה, אבל הקושי האמיתי שלי (להערכתי אני לא היחידה) הוא ליישם.
אני חושבת שהדבר הכי נכון הוא לא להתייחס לאף אחד או לקחת שום דבר כמובן מאליו.