הייתי בחתונה.
מזל טוב!
חשבתי להסתובב עם כוס ופתק כדי שכל מי שאומר לי: "בקרוב אצלך" ייאלץ לשים בכוס 100 ש''ח...
וככה חברים הרווחתי את הטיול שלי לאיי סיישל ביושר בלי מכירת סמים או הלבנת הון.
אין לי בעיה עם ה"בקרוב אצלך" יש לי בעיה עם האנשים שאומרים את זה ומסתכלים עליי בעיוות פנים כאילו אני קיה פיקנטו שנת 2005 עם פגיעת שילדה.
הייתי רוצה קודם להגשים את עצמי מבחינה מקצועית; לפני חתונה וילדים.
הייתי רוצה זוגיות עם אדם שרוצה שהלבד שלי והלבד שלו יהפכו לביחד שלנו; מבלי שאוותר על הלבד שלי.
אני אוהבת את הלבד שלי.
וואי כמה שתיתי.
סה״כ: כוס וויסקי, 5 צ'ייסר של וויסקי, 2 צ'ייסרים של ואן גוך אסאי (איזה מגעיל זה , נכון? כמו ויטמנצ'יק או פידג' מקולקל) ו-4 כוסות יין. אני זונת אלכוהול. אין מצב שיסמנו לי מרחוק צ'ייסר ואני אגיד לא. אפילו לא אנונימית.
מכורה. לטיפה המרה. נשמע כמו מלצר שלא השאירו לו טיפ. טיפה מרה. או טיפ באגורות.
בכל מקרה. אני טובה יותר מהבקרוב אצלך שהחלטתי במקום להילחם בזה לחייך ולהגיד : "אמן. ישתבח שמו לעד" (אפילו שאני לא מאמינה באלוהים).
החתונה הייתה אחלה. האוכל היה טוב. נהניתי ואני שיכורה למות. אם אני אמות כולכם תמותו. אני לא הולכת לבד.
כשחזרתי הביתה ניסיתי לשחזר בראש מה היה לי הכי כיף וראיתי על השמלה שלי כתם יין.
שתיתי יין יותר מסרסי לניסטר לפני הקרב האחרון מול חאליסי. המזל שלי שאני לא הולכת עקום כשאני שיכורה. ממש אלגנטית.
אלכוהול הדבר היחיד שמשכך לי את הכאב.
הכאב מהבן זונה הזה שכולם אומרים לי עליו: "רק שתדעי הוא ממש אהב אותך" ואני תמיד עונה: "זה נגמר כל כך מגעיל בינינו שגם אם הוא היה מת לא הייתי באה ללוויה שלו".
הייתי אישה כל כך טובה פעם. מרצה. את כולם. הפסקתי. זה לא משתלם.
היום אני שיכורה עם כתם יין על השמלה, לפעמים נחמדה ולפעמים נושכת גם כשאני לא רעבה.
ובינתיים כתם הפרי. על הנפש שלי.
