ㅤㅤㅤㅤㅤㅤㅤ

תיכננתי לכתוב את זה כמו שצריך, אבל נראה שכמו הרבה דברים בחיים שלי זה יהיה ספונטני: 

אני עוזב לחו"ל (חופשת לידה במקרה שלי)

הנה אמרתי את זה

אני עומד לסיים פרק מאוד גדול החיים שלי במובן מסויים שני עשורים לפחות כאדם עם מודעות ועוד כמה שנים של ילדות בודדת ונהדרת בדרכה.

~עבר~

אני עוזב את עצמי, את החלקים שבי שכתבתי קווים ותיבות לדמותן באתר הזה ובעוד מקומות, את החוויות המפוקפקות שצברתי שקווקוו את דמותי כאילו הייתי גופה ברחוב, 

אני משיל מעצמי המון בזמן האחרון -

אהבות נכזבות, הרגלים לחוסר אמפתיה, תגובות כועסות, וחוסר סבלנות...

את כל החלקים האלה כמו נשל לבן אני מנתק מעצמי ומגיח בקשקשים מבריקים מתוכו - חדש יפה חזק ובריא יותר 

"אל תדאג ילד עוד יגיע זמנך... יגיע זמנך" (זאזו לסימבה בלשון נקבה - דיבוב מצחיק)

חיכיתי כמה חודשים לקבל את האישור לחו"ל הזה, ובסוף זה הגיע, הגוף שלי סופסוף יישר קו עם הרצון של הנפש ופער נוסף בחיים שלי נסגר - הפער בין להפסיק עם הרגל ממכר שהגוף התרגל ונמכר אליו לנפש שמאסה בכלוב של עשן ודמיונות.

אני מוצא את עצמי נרגש לקראת השינוי, יודע שכל מה שהיה היה שייך לפרק מוקדם בחיים שלי

~הווה~

ואילו ההווה הנאצל מכוח השיח עליו, ההווה שקיים רק כי חושבים עליו, הסדק הזה בין הרגע שחלף לרגע שממתין לתורו, ההדהוד של הקולות שחולפים אותנו, ההדהוד הזה זהו ההווה, וככל שהווליום יותר חזק ככה ההווה מתקיים בהדהוד הזה בנו.. אולי בגלל זה אני שונא צעקות כי זה מכריח אותי להישאר בהווה מסויים שנמשך ונמשך..

ככה גם חרדה ופחד 

ועונג ולהמתין על התחת... 

בכל אופן דיברתי על העבר ודיברתי על ההווה 

אך מה לגבי העתיד לבוא 

~עתיד~

העתיד קיים ככל שאני מצייר אותו 

אמרתי למלא אנשים שקרוב לנסיעה שלי לחו"ל אני צופה מלחמה בישראל, אמרתי את זה להרבה אנשים וכיום הם הסתכלו עליי בצורה קצת שונה

מין מבט שקוסם יקבל אחרי שהעלים את המתנדבת היפה מהקהל, חשש ופליאה. 

זה לא שהכל סובב סביבי, אבל אירועים מסויימים אני מוצא יותר קשורים אליי

כמו אז שבקורונה התחילה כשנכנסתי לכלוב(לא זה שפה, הגדול יותר). 

בכל אופן העתיד שאני מצייר לעצמי, איך אתאר אותו 

מילים לא יוכלו לרמת הגימור של המחשבות שלי, עסקתי כ"כ הרבה בלתאר את החזון שלי לשנות את העולם ברעיונות שלי לשפר אותו ולהותיר חותם אדיר שינציח את הנוכחות שלי פה למשך הרבה שנים אחרי, ועם כל זאת ללא השם שלי, ללא הזיהוי האנושי הקלוש הזה שמופיע בשם שניתן לאדם ע"י אביו ואמו 

אלא ברעיון ובגישה 

בשינוי תודעה ונקודת מבט חדשה ישנה שתהווה המורשת שלי בעולם הזה. 

הרבה מחשבה השקעתי בתכנון וביצירה של העולם שאליו אני פוסע 

עולם בו אהיה אדם חזק ויפה וראוי לכל הטוב שאני מצפה לו

~אחרית הימים~

ועם כל זאת, 

אני בכלל לא חושב שאחיה אחרי גיל 40 - זה עוד 7 שנים לא כזה הרבה - אני די בטוח שלא אצליח לעבור את הגיל הזה, אז העתיד שלי מתחלק לחלק בו אני מתכנן לחיות ולחלק בו אני מתכנן להיות מופתע כל בוקר שעדיין אני פה. 

אני נוטה לפזר מילים כמו פירורי לחם ליונים בכיכר רנדומלית באירופה ואם תהיתם אז אתם היונים.