יעצתני נפשי ולמדתני
לראות את היופי הנסתר
בצורתו וגון פניו
ולהביט בתבונה
באשר בני האדם
מחשיבים למכוער
עד שיראה לי יפה.
וטרם שיעצתני נפשי
ראיתי את היופי
להבות רועדות בין
עמודי עשן מתפוגג
כך שלא ראיתי דבר
זולת מה שבער.
יעצתני נפשי ולמדתני
קשב לקולות שאין
הלשונות יולדות אותם
ואינם נשאגים מן הגרונות.
וטרם יעצתני נפשי
הייתי חלוש שמע וחולה
לא מתעניין אלא בשאגות ובצרחות.
ואלו עתה
הנני מסתפק בשלווה
ושומע את אווירתה
מזמרת את מזמורי הדורות
מפייטת את פיוטי היקום
כשהיא מגלה את סודות הנסתר.
יעצתני נפשי ולמדתני
לשתות את שאינו נסחט,
לא נמזג בכוס,
אינו נישא בידים
ולא נמוש בשפתיים.
וטרם יעצתני נפשי
היה צמאי גחלת זעירה
על מצוק - אפר
אכבה אותה במי הפלג
או בכניעה מלוע המסחטה.
ואילו עתה
תשוקתי הנה כוסי,
ייבולי הוא המשקה שלי
ובדידותי התבשמותי.
אך אני איני רווי לעולם
אולם להט זה שאינו כבה
הוא שמחה שלא תכלה.
יעצתני נפשי ולמדתני
נגיעה במה שאינו נמוש ולא נאגר.
והבינותי
שהמוחש הוא מחצית המושכל
ומה שבאחיזתנו
הינו רק חלק ממה שרצינו בו.
וטרם יעצתני נפשי
הסתפקתי
בחם בהיותי קר,
בקר בהיותי חם
ובאחד מהם בהיותי פושר.
ואילו עתה
פזרו בגדי המכווצים
ונהפכו לערפל דק
החוצה את כל הנגלה ביקום
כדי להתמזג בנסתר ממנו.
יעצתני נפשי ולמדתני
לנשום את שלא יפיצו
שיחי הריחן
ולא כלי הקטורת.
וטרם יעצתני נפשי
התאוויתי לבושם אשר תרתי
את עקבותיו בבוסתנים
באסוכים ובקטורות.
ואילו עתה
אני מריח את שאינו נשרף
ולא נשפך.
וממלא את חיי בנשימות זכות
שלא שטו בשום גן מגני
העולם הזה
ולא נישאו במשב כלשהו
ממשבי החלל הזה.
יעצתני נפשי ולמדתני
להגיד ״ לרשותך״
עת יקראוני מסתורין וסכנה.
וטרם יעצתני נפשי
לא הייתי קם,
אלא לקול קורא אשר היכרתיו
ולא הולך אלא בנתיבים
שבחנתי והוקל לי בם.
ואילו עתה
המוכר נעשה מרכבה
המוליכה אל המיסתורי
והקל אטפס בו להגיע אלי סכנות.
יעצתני נפשי ולמדתני
שלא למוד את הזמן
ולומר ״ זה היה אתמול
וימשיך להיות מחר ״.
וטרם יעצתני נפשי
טעיתי לחשוב
שהעבר הוא תקופה
שאין להזכירה
והעתיד הוא עדן שלא אגיע אליו.
ואילו עתה
הבינותי
שרגע אחד מתוך ההווה
מכיל את הזמן בכל
תכולת התקווה
ההגשמה והיישום שבו.
יעצתני נפשי ולמדתני
שלא לתחום את המקום
ולומר ״ כאן שם ואי שם״.
וטרם יעצתני נפשי
בכל פעם שהגעתי למקום בתבל
סברתי שנתרחקתי ממקום אחר
ואילו עתה
ידוע לי מקום שאני
בא אליו הינו כל מקום
כברת ארץ שאני גומע
מכילה את כל המקום.
יעצתני נפשי ולמדתני
לבלות עת שוכני הרובע ישנים
ולא בהיותם ערים.
וטרם יעצתני נפשי
לא חיוויתי בחלומותיהם כאשר ישנו
ולא לכדו הם את חלומותי בתרדמתם.
ואילו עתה
לא ארחף בשנתי
אלא כשהם עוקבים אחרי
ולא יתעופפו בחלומותיהם
אלא כשאני מתרונן בחרותם.
יעצתני נפשי ולמדתני
שלא להתרונן ולא להחרד מגנוי.
וטרם יעצתני נפשי
צפיתי בדאגה בכמות מעשי וערכם
עד שיוליכום הימים אל מה
שיכרסם בם וייגנה אותם.
ואילו עתה
ידוע לי שהעצים הפורחים
באביב ומניבים בקיץ
אינם חומדים שבח
משליכים עליהם בסתיו
מתערטלים בחורף ואינם
חוששים מן הגנויי.
יעצתני נפשי ולמדתני
והוכיחה לי
שאינני אציל יותר משודדים
ולא פחות מגיבורים.
וטרם יעצתני נפשי
חשבתי שהבריות
נחלקים לשני מינים
אחד חלש שאני רך
כלפיו ומתעניין בו
והשני חזק שאני מצטרף אליו
או מורד בו.
ואילו עתה
הבינותי שיצרתי פרט בודד
ממה שהאנושות יצרה קהל רב.
מרכיבי הם מרכיביו,
מצפוני הוא מצפונו,
מחלוקותי הן מחלוקותיו,
תכליתי תכליתו,
לכשיחטא אני החוטא,
בעשותו טוב אתגאה במעשיו,
בהתקדמותו אתקדם איתו ובהתפגרותו
אתפגר עימו.
יעצתני נפשי ולמדתני
שהפנס שאני נושא אינו שלי
והזמר שאני מזמר
לא נוצר בקרבי
כי בלכתי באור אינני האור
ובהיותי העץ שמיתריו מתוחים
אינני הפורט עלי מיתרים.
יעצתני נפשי
הוי אחי ולמדתני
ויעצתך נפשך ולמדתך
ואתה ואני הננו דומים ושונים
ואין הבדל בינינו אלא בזאת.
אני מדבר
על המתחולל בקרבי ובדברי
יש מן הפטפוט.
ואתה נוצר את המתחולל בך
ובמעשיך יש סוג של חסד.
חליל ג׳ובראן