הצל שלי ואני

כולנו דתיים

"אגן -בגופי אם צריך- על יסודות וכבוד בית המשפט"
אימרה המיוחסת לאבי אבות שיטת המשפטנים האקטיביסטים פרופ' אהרון ברק, 'החילוני' כידוע.

במאה הקודמת, תחילת עידן החילוניות וההתנתקות ההדרגתית מהדתות המסורתיות(נצרות על כל זרמיה. יהדות וכו') שהתבטאו בעובדה שאוכלוסיות שלמות, אריסטוקרטיות ובורגניות (בסדר הזה) הדירו רגליהם מכנסיות/בתי כנסיות ופולחנים דתיים כאלה ואחרים תוך אימוץ אורח חיים אתאיסטי 'כביבול' נטול אמונה או שייכות לדת, תהליך שקבע היפרדות מהאל, וקיבע שייכות לגזע או לאום בלבד.
כך, * האידיאולגיה הנאצית ישבה על בסיס דתי ואף קיימה פולחני דת חרף ניסיונו של היטלר לטשטש זאת. כי הלא תורת הגזע הינה דת טהורה "פרופר", דת הנשענת על ספר הספרים, המענישה והמתגמלת. כבכל דת אחרת בהיבט הרעיוני בלבד מיותר לציין. הלא יהיה מגוחך עד כדי נפשע לצרף תורה /דת פוליטית המטוהרת מרגשנות הומניטרית, כלומר מאשמה וחמלה, תורה שהטמיעה מושגים ביולוגיים של ניוון וטיהור לתוך נרטיביים דתיים של אובדן וגאולה- לרשימת הדתות האוניברסליות ולכנותם בנשימה אחת.

מישטרים רבים עשו שימוש בשפה ובפולחני דת בעודם דוחים את אותה הדת באלימות.
כך לדוגמא בברית המועצות תחת סטלין נעשו ערכיה המבוזים של הדת שימושיים לזמן מה במסגרת במאמץ המלחמתי(זאת ועוד ניתן לראות בהרחבה בספרו המקיף והעשוי היטב של מייקל ברליי היסטוריה חדשה החוקר את התופעה בין היתר בהיבט גיאו-פוליטי וטוטליטרי).
הדת הייתה כאסקופה נדרסת עבורם, כל עוד הם לא הזדקקו לה. התנהלות שהעמידה בספק את כנות כוונותיהם ואמונתם בצדקת דרכם המשוללת דת (נדמה כי ההגדרה "העמידה בספק" עושה איתם חסד).

ככלל, הסוציאליזם סירב להשלים עם גזירת היות האדם כמות שהוא, שאיפתם הגלויה- להתרחב אל מעבר לגבולות הטבע ולהיות כאדם מה 'שארצה' להיות(זאת ועוד בספרו האוטוביוגרפי של ידידי ז"ל אלי בן גל כשאוכלים עם השטן).
המשבר והחידלון הקולוסלי, הצפוי יש לומר, משבר אגב, כלל עולמי שהשיטה הנ"ל המיטה על כל האנושות כולה, אמנם איחר, אך הגיע כעבור  כ -70 שנה והתהליכים שבאו בעקבותיו החזירו לגלובליזציה את האמונה בפאטליזם או הדטרמניזם.

נאמר זאת כך; יחידים או קבוצות/קהילות/אוכלוסיות/מגזרים הנלחמים למען/עבור מטרה משותפת/אינדבדואלית מסויימת ואף מוכנים לשלם מחיר אישי כבד(שביתת רעב, צעדות ארוכות בימי שרב וכו')מושתתות על "אני מאמין" המבוסס על עיקרון, כעיקרון כל דת בהגדרתה.

נמצא איפה, שהאדם החילוני - שבהגדרה הרווחת הינו בעל זיקה מועטה לדת, הגדרה שאינה נשענת על השקפה או אידיאולגיה ברורה וכן לא על מאפייני התנהגות חד משמעיים-
הינו משולל מכל ערך וחף מכל עיקרון מנחה.
הוא נטול קרקע. ניתן לומר שהוא חי ליד..
במרחב חלול וללא משמעות, חיים ללא חיות, הימצאות נטו ללא נוכחות. קיום ללא היבט רוחני/מיסטי.
מימד הזמן עבורו רק קובע את מסלול החיים; לישון, לקום, לאכול, לעבוד, לבלות לעיתים וחוזר חלילה.

הבהרה: מאמר זה לא מתיימר לקעקע את ההגדרה החילונית, כי אם לחשוף את אפסיותה.

*ההקבלה בין הדוגמאות לא באה להשוותם במובן הרחב כי אם בהיבט הנידון הספציפי.