הצל שלי ואני

קובי ברייאנט

האיש והאגדה.

השחקן שהגדיר -כמעט מחדש- את המשחק.

האדם שלעיתים גרם לי לתהות אם הוא אכן אדם, בן אנוש, ולא פאקינג מכונה מתוכנתת.כי בואו, המספרים והתצוגות שהוא סיפק הן נדירות בכל קנה מידה, כן, גם בעולמם ה'מושלם' של הטובים ביותר.

הבן זונה שגרם לי לשבת באשמורת בשעות לא שעות מרותקת למסך כמו תינוקת שרואה לראשונה ואז בלופים פרסומת לגרבר.

האיש שבהוויתו ובפעולותיו ובעיקר בכח הרצון הבלתי נדלה שלו משך אותי מטאורית כלפי מעלה

לכיוון המאוויים השאיפות והחלומות, שהנה הם בהישג יד אם רק תתמיד ותתעקש ותאזור אומץ ותרצה מספיק.

כי כישרון לבדו לא ישים אותך ביעד, ולא יכניס אותך לרשימה/מועדון אקסלוסיבי של הגדולים ביותר. נדרשת גם עבודה סיזיפית מתודית ותמידית ובעיקר, אמונה.

"אני יותר חושש לקבל חבטה אחת מלוחם שהתאמן עליה אלף פעם, מאשר לקבל מלוחם אלף חבטות עליהן הוא התאמן פעם אחת"

(ברוס לי)

וכאימרה הלעוסה:

"בלי האמונה, צאסק"א לא הייתה אוכלת אותה"

(הגשש החיוור)

קישור לראיון של קובי ברייאנט:

http://email.hamelin.co.il/lt.php?s=fb9afd56f3ece42c65d224a4fd245037&i=14A51A17A56