לפני 5 שנים. 25 באוקטובר 2019 בשעה 7:21
טוב
מודה! לא תמיד אני מוצאת זמן עבורה, עבורנו.
אך כשאנו בסוף יחד, אנו מתאחדות. ועפות טסות לנו לאוטופיה קסומה.
למה 🎸?
סהכ אנו דומות, שנינו גיטרות.לא, לא רק בעטיפה.
חיצוניות כשלעצמה אף פעם לא עניינה..
"מוזיקה, מזון את לנשמה, ומרפא לנפש הפצועה,
מגביהה ומשפילה"
והגיטרה שלי, לי זקוקה, כי הלא אני, אני לא זקוקה לעזרה, מנגנת לי לבדי בחדווה,
והגיטרה שלי, כדי להנפיק צלילים, קוראת לי חברתה, בדממה, שאשחק בה ואפרוט בה ברגש בחוזקה וברכות, בהרמוניה נפלאה.