בניגוד למיתוסים שונים המוכרים לנו ולאגדות הילדים בהן מופיע הזאב כדמות מרושעת ומניפולטיבית, שוייך הזאב בתרבויות הקדומות לחמלה ונתינה (כמו במקרה של הזאבה המפורסמת שהניקה את התינוקות שייסדו את רומא העתיקה).
הקלטים ראו בטוטם הזאב כטוטם אשר מחובר לאנרגיית הירח ובאסיה האמינו כי הזאבים שומרים על המעברים אל העולמות שמעבר לעולם שלנו ועל שערי גן העדן.
המיתולוגיה הנורדית מציגה את הזאב כסמל של ניצחון והיא היתה החיה עליה רכב אודין אל שדות הקרב ובתרבות האינדיאנית הוא נחשב כחיה המשוייכת לראיית הנסתר ולמיסטיקה באופן כללי.
כמו כן, ענידה של שן זאב נחשבת לקמע הגנות חזק מאוד בקרב תרבויות שונות.
מכאן למי שהזאב משמש לו כטוטם, נחשב לאדם בעל הגנה גדולה.
הזאב (למרות מיתוס הלא מדוייק של “הזאב הבודד”) הינו חיה חברותית בעל נאמנות חזקה מאוד ללהקה בה הוא חי. אנשי הזאב, הינם אנשים בעלי שנותנים חשיבות גדולה מאוד למשפחתם, נאמנות בעבורם הינו ערך עליון עליו כולם מחוייבים. נאמנות זו משתקפת גם בזוגיות, הזאב הוא חיה מונוגמית אשר מבלה את כל ימיה עם בן/בת זוג אחד/ת ולכן אנשי הזאב מעודדים את עצמם לבחון את חיי הזוגיות שלהם לעומק ולבדוק האם אכן הםהם חולק את חייהם עם האדם הנכון – זה שנרצה לחיות לצידו “לתמיד”.
הוא נחשב לחיה אשר נוהגת לפי “כללי הטקס” ברורים וידועים מראש ושומר על המבנה ההירכי של הלהקה בה הוא חבר. לכל אחד מהזאבים יש את המקום שלו ואת התפקיד שלו וכך נשמר הסדר בתוך הלהקה והיא מצליחה לתפקד ולדאוג לכל חבריה.
אולם, ידיעת המקום שלהם בלהקה לא הופכת אותם לחיות חסרות אופי ו”נגררות” משום שלכל זאב וזאב בלהקה יש את הייחודיות שלו, את התפקיד המוגדר שלו ואת החשיבות שלו כדי שהלהקה תצליח לתפקד כראוי.
הזאב, באופן מופלא, מצליח לתקשר עם זאבים אחרים בצורה מדוייקת מאוד בעזרת יללות, הינף זנב ותנועות גוף שונות מה שבא ללמד אותנו שלא תמיד צריך מילים כדי להסביר את רצונותינו וצרכינו בצורה ברורה לסביבה.
תכונה נוספת שהזאב בא ללמד אותנו היא יצירת קשר עמוק ונקי עם הסובבים אותנו – כלומר, הוא מעודד בנו את היכולת לסמוך על הדרך בה אנו רואים את הסובבים אותנו ולהאמין שאנו אכן רואים אותם בבהירות ובצורה נכונה ומדוייקת – גם כאשר הם מנסים להסתיר את ה”אני האמיתי” שלהם.
