פאי סזיפים .

מתישהו נתגלתה בי בהילות לחיים.
אולי בדיוק כשנדמה היה שהם נכנסים למסלול הזה של חיים כמו שחיים צריכים להיות, עם המרכאות במקומות הנוחים לנו.
אולי דווקא בגלל שהסתמן המסלול, והבנתי. הבנתי שזה לא מספיק ושאני רוצה וצריכה עוד. אז התחלתי לחפש קצוות, מהסוג  שיכולים להביא אותי להרגיש. כאלה שיכולים למקם את החיים  שרוצה בהם בדיוק בתווך המתאים.

בתווך שבין הקצוות.

הפכתי  רעבה  ועוד.

להבין לחקור לדעת לגעת

גם כעת בשישי הזה

כשגשם מתדפק לו על שמשת החלון  הפטפון מנגן את התקליט הישן 

מוזגת   יין,

עוצמת עיניים

יכולה להרגיש את כל הרעש הזה של שיקשוק העוד ועוד ועוד.

כמה רעש יש בו.

 מרדף שכזה מכניס נשימה לבטן, במהירות.

בום טראח אוויר.

נשימות קצרות ומהירות. של בית חזה עולה ויורד.

וכן, גם ממלא.

ובא לי עוד מכל החיים האלה.
לעמוד על קצות האצבעות ולהתמתח עוד.