כשתהיי זקנה תשבי במרפסת על כסא הנדנדה ,את רגלייך תכסה שמיכה קלה להגן מפני צינת העצמות היבשות אבל הראש עוד יעבוד והלב יהמה ויתגעגע.
את תקחי את האלבום תתענגי להפוך בו דפי תמונות מרגעים שכשהם קרו נשבעת שלא תשכחי אותם בחיים.
רגעי חסד שצרובים על עורך ונשמתך
כאלה שבעודם קורים ,את לרגע ברחת לרגע היית נוכחת ולרגע היית בגן העדן עצמו.
אני אוהב את הראש שלך, זה מה שהוא אמר פעם . אוהב את יצר החיים את הפתיחות ואת הסקרנות שבך.
והוא צדק . הסקרנות תמיד הובילה אותי למחוזות מרתקים. לקצוות .לשפשף את העור שם חזק ולהרגיש את החום מקלף הכל..
להתנסות לבלוע לראות להרגיש למצוץ הכל. עד הסוף.
כי אם כבר אז כבר
להתמסר לדרך . להתמסר לתהליך. להתמסר לרצון לחיות.
לבחור . לבחור בחיים.
וחיית.
איש יקר וחכם אמר לי פעם : איספי לך תמונות זיכרון של ימי הרפתקאות והתרוננות הלב. שכשתהיי זקנה תוכלי לדףדף ויהיה למה להתגעגע.
אז אני אוספת ומתגעגעת אל הזיכרון הבא.
ומבינה שיש מקום להמון תמונות.
הולכת לקלף.