פאי סזיפים .

אני: בא לצהריים?

ס.: כן.בדיוק צלצלתי אליך. 

אני:נפגש ב1300

ס. כן. אני בא. 

שמחתי כי

כמו תמיד היה  טעים 

חכם

נעים

מצחיק

היה קרוב ואינטימי . כמו ששני חברים  שנולדו  בתאריך לידה זהה יודעים להיות. 

הוא מלא מרץ חכמה  נסיון חיים וסיפורים. 

אני מלאת הקשבה סקרנות ומילים. 

הכרנו כאן ס. ואני. אנחנו חברים טובים. על אמת.

מכירים את האנשים שסובבים  אותנו בעולם שבחוץ

והוא, החבר הזה שלי הוא כאן בשכונת פאר שלנו

והוא שווה .

ושוחחנו על הכל ואז הגענו לרכיליות שכונתיות.. והוא החבר שלי  הזה פנוי כעת  .. 

הצעתי לפרסם מודעת דרושה פרטרנית.. 

אין לי מושג איך היא אמורה להיות אבל אם יהי. שם חיבור  היא.. תרוויח. 

אז מי באה?

בברכה השדכנית השכונתית פאי.  

ורק לידיעה 

הוא אינו יודע על כך כלום. 

אבל יהיה בסדר. 

פעם

אתה היית אתה 

אני הייתי אני

אחכ היינו אנחנו

עברו שנתיים וחצי 

משהו בדרך נסוג, 

משהו בדרך נשחק

ולמרות זאת החבל שקושר אותנו עדיין לפות.

ואתה לאט חוזר להיות  כמו שאתה

אני פחות אני כשהייתי באנחנו

הקשר הזה מחבל בי

 הוא חונק מרגש וכואב. 

תוהה האם לשחרר את החבל ?

ואן כן מה יקרה? 

חדר ועוד חדר 

ככ עמוק

חדרים.

מגדל של חדרים

ככ  גבוה

ובתוך המגדל בחדר הפרטי 

עולם קורא.

הבוקר כשיצאתי  היה חשוך.

תכף יהיה אור

הקול קורא

עולם קורה.  

 ושוב העיר מתעוררת כמו  בפעם האלף 

יונה בככר הומיה ופרח צהוב בצידה.

הפסל הגדול משחיר צל עגוליו על אספלטו הלבן  וסביבו רוח סתיו נעימה מלטפת . 

אורחת אני כאן רק לרגע

מציצה , 

בולעת 

מביטה 

חולמת 

לרגע שתוקה, לרגע נפעמת 

וחושבת 

ימי חסד אלה,

 ימי שאלה ומחילה 

 שומעת לרגע את האיש קורא לכלבתו ארצה 

והיא .. משפילה מבט ונשכבת.

מחפשת תשובה .

נזכרת

בליל סוער ששכח לו מכבר

ולרגע סתוי נעור החלום משנתו.  

מרגישה את הרוח

 לוטפת קלות את לחיי 

 מתמסרת לתחושה .

חיה 

נושמת

בועטת 

צמאה

 מזמזמת מנגינה של עיר מזמרת בפעם האלף.. 

ועיניי ירח נוגות. 

בוקר של חסד 

בוקר של ערגה. 

בוקר של טוב. 

מפוררת פרורי חול

בבוקרו של יום שבת.

חושבת על עוצמתו בעצם נוכחותו הבלתי מתפשרת.

על כי הבוקר הוא מחבק ומצנן את רוחי הסוערת.

מרגישה ש

שם בחיקו אני גדלה מתפתחת , 

מאווררת מחשבות ונושמת אויר של רוח מיטיבה.

הוא לוקח ונותן

מנקה ומלכלך 

וכשהוא בא והולך

אני

מתרוקנת ומתמלאת

ושמחה

כשהוא בא ומרטיב את כולי 

הרוך שעוטף לעיתים מטביע. 

מרטיט 

מלכך ומרעיד את נימי נפשי העדינים

ואני מאושרת

נסוג

ובא נסוג

ובא 

ונסוג

ואני שלווה

תכף אבוא אליו.

יש בי מקום עמוק שבו האחיזה והשחרור הם לא רק רגשות, אלא ממש משחק כוחות – כמו בבלנדינג המיוחד של עולם משחקי הילדות ,

למשל תופסת.. 

בחיי היום יום לוקחת על עצמי את תפקיד השולטת ובמאוויי הנסתרים ואולי גם הגלויים הנשלטת נוכחת.

אחריות האחיזה והויתור הופכת לדרך לגלות את עצמי מחדש.  

בתוך המתח הזה, בין כוח לשליטה לבין ויתור ושחרור, אני מוצאת מקום שבו הפחדים נחשפים – אך גם מתגמלים. 

תופסת..  

האחיזה כאן היא לא עונש או מאסר, אלא ביטחון עמוק;  

השחרור הוא לא ויתור חלש, אלא אמון מוחלט, מתנה שניתנת ומתקבלת כשמגיע הרגע הנכון.  

כמו בריקוד בין גבולות ומרחבים, כמו במשחק תופסת אני לומדת לשחרר בלי לאבד, לאחוז בלי להכביד, לתת בלי לאבד את עצמי.  

במשחק הזה, הכאב וההנאה משתלבים, והמתח שבין לתפוס ולשחרר הוא מקור לגדילה ולחיבור עמוק – לא רק עם אחרים, אלא גם עם עצמי.  

שם, בתוך אותו מתח, רועש לו השקט הפנימי והכוח האמיתי, כי רק כשהלב פתוח בין הכוח לבין ההכנעה –  

אני חיה באמת.

אני רוצה לחיות. 

5.45 בבוקר אחרי לילה לבן 

ישובה בכיכר העיר הלבנה

נהנת מאוד מצינת הבוקר הזמנית ביותר של חודש יולי,

מנסה לאסוף מחשבות לבנות. 

לפעמים כל מה שצריכה זה  פשוט להקשיב לקול הפנימי שצועק בקול ההגיון, הרפי. שחררי תני לזה ללכת.

ואני טפשה מטופשת  שכמותי מנסה לאחוז  להצמד ולערוג אל דפנות הלב וחסדי העונג. 

וכמו שאמרתי  כבר מזמן שמתוך הכאב הגדול נולדת ההנאה הקטנה. 

האם אפשר להחליף שהכאב יקטן וההנאה תגדל?

הגיגים בבוקר טרוט עיניים.

אוהבת הפתעות. 

מנגד זקוקה לוודאות ויציבות. 

האם זה סותר ומתנגש?

חושבת שהצורך ההרפתקני שבי מבקש להיות מופתעת. 

העניין שלא באמת מצליחים  להפתיע אותי. השאלה אם זה כי לא מנסים או כי איני מאפשרת. 

וודאות מייצרת שקט. בזמן האחרון אין שקט. המון אין שקט. 

זקוקה לשקט .

זקוקה להרגיש ש:

מצאתי את המקום שלי ושם רוצה באופן וודאי להיות מופתעת. 

אשה  מופתעת מחפשת מקום מלא בוודאות.

מופתעת מוודאות הרצון שלי למצוא מקום.

לשחרר שליטה  זה סוג של חלום רטוב. 

בחיי שעובדת בזה, מנסה ממש להצליח. 

השאלה מה ייחשב כהצלחה. 

האם לגלות שעורכים לי מסיבת הפתעה  ולנסות לברר פרטים נחשב לשחרר?  

האם לאחר שגיליתי לדאוג בשקט שלא יחסר כלום נחשב ?

האם לחייך בבפנוכו  שלי ולהנהן בטמטום לכל מני התנהגויות מוזרות נחשב ?

הלכתי לקנות.שמלה שחורה קטנה. 

מה שבטוח  אותי לא יתפסו לא מוכנה... 

זקוקה לקושר מומחה שידע ללמדני  להתיר את קשריי .

וללכת.

פשוט להגיד יאללה זדיינו. 

בעולם האמיתי לא אגיד את המילה הזו אפילו בצחוק. 

יאללה זדיינו. זדיינו . זדיינו. 

הממשלה 

הפוליטיקאים 

המחשבות שרצות בלי הפסקה 

השנים 

השכנים  שלא מפסיקים לבלבל תמוח.

המטופלים שלי. 

הציפיות הלא מותאמות שלי 

האכזבות 

זדיינו כולכם. 

הולכת לחפש מישהו שידע להטות את השרש ז.י.ן.