פאי סזיפים .

יש בי מקום עמוק שבו האחיזה והשחרור הם לא רק רגשות, אלא ממש משחק כוחות – כמו בבלנדינג המיוחד של עולם משחקי הילדות ,

למשל תופסת.. 

בחיי היום יום לוקחת על עצמי את תפקיד השולטת ובמאוויי הנסתרים ואולי גם הגלויים הנשלטת נוכחת.

אחריות האחיזה והויתור הופכת לדרך לגלות את עצמי מחדש.  

בתוך המתח הזה, בין כוח לשליטה לבין ויתור ושחרור, אני מוצאת מקום שבו הפחדים נחשפים – אך גם מתגמלים. 

תופסת..  

האחיזה כאן היא לא עונש או מאסר, אלא ביטחון עמוק;  

השחרור הוא לא ויתור חלש, אלא אמון מוחלט, מתנה שניתנת ומתקבלת כשמגיע הרגע הנכון.  

כמו בריקוד בין גבולות ומרחבים, כמו במשחק תופסת אני לומדת לשחרר בלי לאבד, לאחוז בלי להכביד, לתת בלי לאבד את עצמי.  

במשחק הזה, הכאב וההנאה משתלבים, והמתח שבין לתפוס ולשחרר הוא מקור לגדילה ולחיבור עמוק – לא רק עם אחרים, אלא גם עם עצמי.  

שם, בתוך אותו מתח, רועש לו השקט הפנימי והכוח האמיתי, כי רק כשהלב פתוח בין הכוח לבין ההכנעה –  

אני חיה באמת.

אני רוצה לחיות.