פאי סזיפים .

אבִי הָיָה אֱלהִים וְלא יָדַע. הוּא נָתַן לִי

אֶת עֲשֶׁרֶת הַדִּבְּרוֹת לא בְּרַעַם וְלא בְּזַעַם, לא בָּאֵשׁ וְלא בָּעָנָן

אֶלָּא בְּרַכּוּת וּבְאַהֲבָה. וְהוֹסִיף לִטּוּפִים וְהוֹסִיף מִלִּים טוֹבוֹת,

וְהוֹסִיף "אָנָּא" וְהוֹסִיף "בְּבַקָּשָׁה". וְזִמֵּר זָכוֹר וְשָׁמוֹר

בְּנִגּוּן אֶחָד וְהִתְחַנֵּן וּבָכָה בְּשֶׁקֶט בֵּין דִּבֵּר לְדִּבֵּר,

לא תִּשָּׂא שֵׁם אֱלוֹהֶיךָ לַשָּׁוְא, לא תִּשָּׂא, לא לַשָּׁוְא,

אָנָּא, אַל תַּעֲנֶה בְּרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר. וְחִבֵּק אוֹתִי חָזָק וְלָחַשׁ בְּאָזְנִי,

לא תִּגְנוֹב, לא תִּנְאַף, לא תִּרְצַח. וְשָׂם אֶת כַּפּוֹת יָדָיו הַפְּתוּחוּת

עַל ראשִׁי בְּבִרְכַּת יוֹם כִּפּוּר. כַּבֵּד, אֱהַב, לְמַעַן יַאֲרִיכוּן יָמֶיךָ

עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. וְקוֹל אָבִי לָבָן כְּמוֹ שְׂעַר ראשׁוֹ.

אַחַר-כָּך הִפְנָה אֶת פָּנָיו אֵלַי בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה

כְּמוֹ בַּיוֹם שֶׁבּוֹ מֵת בִּזְרוֹעוֹתַי וְאָמַר: אֲנִי רוֹצֶה לְהוֹסִיף

שְׁנַיִם לַעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת:

הַדִּבֵּר הָאַחַד-עָשָׂר, "לא תִּשְׁתַּנֶּה"

וְהַדִּבֵּר הַשְּׁנֵים-עָשָׂר, "הִשְׁתַּנֵּה, תִּשְׁתַּנֶּה"

כָּךְ אָמַר אָבִי וּפָנָה מִמֶּנִי וְהָלַךְ

וְנֶעְלַם בְּמֶרְחַקָּיו הַמּוּזָרִים.

יהודה עמיחי.

אבא שלי בליל הסדר האחרון כבר היית דיי חולה ובקושי דברת . מתוך הקושי הזה ספרת על ליל הסדר הראשון שלך בארץ . בקיבוץ . ספרת שבכל מסעך הארוך לארץ מעולם לא נשברת ובכית . האמונה בדרך הציונית בהגשמה ובבניין הארץ שמרה אותך איתן עם כוח להתגבר על המכשולים והאתגרים הרבים שנקרו בדרככם עת ברחתם מפני הצוררים , וכך בערב החג  בפעם האחרונה סיפרת איך בכית בפעם הראשונה מאז עלייתך ארצה. נזכרת בכוס קריסטל תכלכלה שהגיש לך אביך ושהייתה שלך לכבודו של אליהו הנביא . הגעגוע הזה אבא אל בית ילדותך אל רחובות עירך תמיד ארגו מילים יפות לכדי סיפורים עם טעם של ארץ רחוקה הם שולבו במסכת חיינו כאן ובבניין הארץ הזו. חיפשת להכות שורש להקים בית. מצאת לך את אמא שלנו זהובת הצמה הצברית התל אביבית יחפנית עם העברית המשובחת . 

אתה חפשת מולדת והיא בית. ומאז פגישתכם    בניתם בית לתפארת  ילדים  נכדים..

אבא שלי 

הייתי לך בת בכורה. 

קראת לי בחיבה מכורתי.. ארץ כנען כינוי מחייב אין ספק. זוכרת אותך חוזר מקניות בימי שישי עם ערמות של ירקות . זוכרת אותך יוצא לישיבות בסניף המפלגה הקרוב . זוכרת אותך מתראיין לתקשורת בענייני פוליטיקה מקומית . זוכרת אותך מארח את רבין אבא אבן אצלינו בבית בימי בחירות עת היית אחראי על כל הקלפיות. זוכרת איך היית מכין מטעמים מפירות וירקות וכשחזרת מנסיעות עבודה בחול מזוודותיך תמיד גדשו במתנות לכולנו  

זוכרת את ימי הכייף החד שנתיים שלקחת כל אחת מאיתנו ליום עבודה אתך. 

זוכרת ארוחות ערב עם חידות מחשבה מפולפלות .. ואת קולך שר שירי רועים והוו מה יפו הלילות בכנען שלך ... הוווזזזז. 

זוכרת איך היית אבא מכיל בדרכך עת הייתי אני סוררת ומורדת גם בתיכון וגם בצבא..והכי אני זוכרת את ריח הבושם שלך בבוקרו של יום ההולדת כשבאת להעיריני בנשיקותיך הרבות שמריחות פאקו ראבן . 

זוכרת את אצבעותיך המגננות במרץ ואחכ מורחות צבע  ובוראות עולמות של יופי על גבי קנבסים ומפסלות מחימר וברונזה דמויות של חיים.

לימדת אותי ללכת עד הסוף גם אם הדברים לא לגמריי מסתדרים.. להלחם על אמונותיי .. להקשיב לערכים שלי וכך גם אתה . תמיד היית נאמן לעצמך ולמחנה שלך.. לעיתים דון קישוט שרץ לפני המחנה ומתאבד עליו.. 

ובערב ימיך עת התרככת לימדת אותי להקשיב ולהיות חכמה ולא צודקת. ברכות בסלחנות.אבא אהוב  

נוח אבא שלי מעמל חייך . חבק את כל אהובינו שם למעלה .

אנחנו נגיע.