אני בזוגיות שמתחילה להתבסס מאוד, הייתי רוצה לספר לבן זוג שלי הכל עליי. גם דברים שקצת פחות יהיה לו נעים לשמוע. במיוחד כי הוא מעולם לא היה חובב סטוצים.
אני רוצה לספר לו שאני כאן, אני רוצה לספר לו שפעם נפגשתי עם מישהו שהכרתי כאן, שהיה מבוגר בהרבה ממני (וזה עד עכשיו בין הדברים שאני הכי מצטערת שעשיתי אותם), אני רוצה לספר לו שהיו לי תקופות ארוכות של לבד שהובילו אותי למקומות הרבה פחות נעימים, מקומות שהוא מעולם לא היה בהם כי הוא היה רק במערכות יחסים. אני רוצה לספר לו גם על המקומות אליהם הגעתי. אני רוצה לספר לו על שטויות שעשיתי בגיל 16, על מסיבה שבה התנשקתי עם כמה גברים, אני רוצה לספר לו על כל דבר שעשיתי ואני מתביישת בו.
ואז מגיע הפחד. אני לא מפחדת שהוא יעזוב אותי, אני מפחדת שהוא יראה אותי בצורה שונה, שהוא לא יצליח להסתכל עליי בלי לדמיין את כל הדברים שסיפרתי לו, שבסופו של דבר אתחרט שלא שמרתי את כל זה בבטן.
אני רוצה להדגיש שאני לא חושבת שזה בנה אותי, לא חושבת שזה תרם לי, ואם יכולתי פשוט לשכוח כל מה שקרה או להעלים את זה מהחיים שלי, כנראה שהייתי מעדיפה. אני רוצה לספר לו כדי להרגיש שאין סודות ביננו, שהוא יודע הכל עליי והוא חלק ממני.
הוא יקר לליבי מאוד, אני לא רוצה לאבד אותו, ולא רוצה לאבד את הערכה שלו אליי, אני צופה שאקבל תגובות כמו ״אם הוא באמת אוהב אותך זה לא יגרום לו ללכת״ ועוד מאותו סגנון, אבל כפי שכבר אמרתי, זה לא מה שמפחיד אותי.
מה אתם הייתם עושים?
