מחשבות נסתרות של בחורה

היכולת הזאת להיות ערומה, 

הגוף כבר רגיל, גם על חלקיו שאני פחות אוהבת

אני נהנת לחלוק ולהרגיש ערומה כביום היוולדתי.

אפילו עגילים שרשרת טבעת, שלא ישארו עלי,

חשופה ושברירית.

רק אביזרים ומה שלא היה בבחירתי אני יכולה לשאת.

לחשוף את הכאב הגדול שלי,

 לאפשר לאחר להביט בצלקות חדשות או צלקות ישנות

לא תמיד נדמה שאני אצליח שוב.

לפעמים מרגיש שתמיד אצטרך לשאת אותן על גבי כמו סלע.

לפעמים לא,

אולי מישהו יגרום לי להרגיש שאני יכולה להוציא את הסלע מהתיק ולהראות לו, והוא בתמורה יראה לי את שלו ונוכל להמשיך לשאת אותם ביחד,

כל עוד נהיה ערומים ומחויכים.