החיים על סף תהום

בא לי לבכות,
אני מרגישה ממש רע, חנוקה.
הסיבה לכך מתחילה באיזה סיפור ארוך וכבר אולי די ישן אבל זה עדיין לא מרפה ממני
ואני מרגישה מאד רע בגלל זה.

הכל מתחיל לפני כמה חודשים
ביום שישי אחד שבו יצאתי עם האקס שלי למסיבה ומשם המשכנו ללימיט עם "חבר"
במהלך הערב שתינו והיה נחמד עד שה"חבר" פגע בי עם קיין.
הרגשתי רע והסתגרתי עם עצמי, התביישתי, והכל עשה לי ממש שחור בנשמה.
שסיפרתי על המקרה לאנשים הקרובים אליי הם שאלו אותו מה קרה והוא לטענתו אמר שאח שלו עשה את זה. מה שממש לא נכון. אני יודעת טוב מאד מי פגע בי.
אפילו הבעלים ואחראים של הלימיט ידעו מזה.

וכלום אפילו לא סליחה קטנה קיבלתי ממנו.

אחרי איזה זמן אותו "חבר" צרב את האקס שלי עם סגריה.
מיותר לציין שאני ידעתי על המקרה הרבה זמן אחריי שהכל קרה מכיוון שלא הייתי במקום ולא ידעתי מה קרה שם.
באחת הפעמים האחרונות אותו "חבר" תקף אותי שוב רק הפעם מילולית קילל אותי את משפחתי ואת הגורל שלי בכך שלא התקשרתי אליו ברגע שידעתי על מקרה הצריבה וזה יתנקם בי בעתיד.

אותו "חבר" מגיב לי לפוסטים בצורה מגעילה ודוחה כותב עליי בפורומים בצורה דומה.

נמאס לי לשתוק על זה ולנסות להחליק,
אלו היו תקיפות פעם פיזית ופעם מילולית.
והכל פשוט עושה לי חרא בנשמה.