החיים על סף תהום

טוב את יודעת שאני לא ממש יודעת איך להסתדר איתך,
די קשה לי איתך.
אף פעם לא ממש היינו ביחד אני ואת.
אני לא מאד אוהבת את הלבד הזה, אני אוהבת לחשוב על מישהו,
אני אוהבת שהלב שלי מלא במישהו, שמישהו מתקשר ודואג לי.
וכן יכול להיות שלא מעט פעמים אני סירבתי לביחד, כי אני רוצה אותו אמיתי ונכון.
ונמאס לי מהמסכות שגורמות לי לעשות המון רק כדי לא להיות לבד.
אני יודעת שבסופו של דבר גם את לא אוהבת להיות לבד, אחרת למה את באה אליי?
אז נכון שבחוץ אני מוקפת חברים וצוחקת והכל די בסדר, אבל אחר כך אני חוזרת הביתה
ואני נשארת איתך לבד.
כבר עברתי על כל המספרי טלפון אבל לא ממש בא לי לדבר עם אף אחד.
בא לי להיות ביחד, ואולי איתך.

את שוב מביאה אותי לדמעות וזה בכלל לא כיף.

כי אם את רוצה להכות בי אז תכי וחזק, אבל אל תתני לי מכות ארוכות שלא נגמרות.