אז כמה דברים לפני הכל, אני מקווה שהצלחתי להעלות את הדברים כמו שצריך, זה ממש לא משימה פשוטה ומצריכה המון אנרגיה, ריכוז וסבלנות.
ובנוסף אני עוד מתרגלת למחשב החדש ומעבר מ pc ל mac שזה גם לא פשוט.
אני: המצב די חרא.
המטפלת: ידעת שאת באה לבד?ֿ
אני: כן, קראתי את הפוסטים שלו שהם המיילים אליך, אבל הייתה לי איזה מחשבה רומנטית שהוא כן יבוא היום אבל הוא לא.
המטפלת: את כתובת לו?ֿ
אני: אני גם כותבת בבלוג שלי, אפילו פוסט שדי אישי אליו לגבי ההתלעמות שלו ממני, כי מאז יום שישי בערב הוא מתעלם ממני, מסתגר ונמצא במקום שלו.
וזה עושה לי רע ההתעלמות שלו מחזירה אותי למקומות לא טובים שלי, שהייתי נערה או ילדה והתעלמו ממני ולא היו לי חברים. ואני למדתי להתכנס בתוך עצמי כי שם יהיה לי את המקום שלי ואני לא ארגיש כל כך רע.
בניגוד אליי דן יודע לרקוע ברגליים כדי שיקשיבו לו, שיראו שכואב לו שחרא לו וכו׳.
המטפלת: הוא תמיד היה ככה?
אני: כן, אני אפילו זוכרת שפעם היה משהו שאבא שלו סיפר לי שדן הפגין מול חנות דיסקים ומחאה על משהו, אני לא ממש זוכרת את הפרטים, אבל זה חלק מאיך שהוא מגיב למצבים כאלו, זאת הצעקה הזאת של דן.
המטפלת: אחרי המיילים עם דן, הייתה לי איזה מחשבה על איך הטיפול יראה אבל תגידי לי מה את היית רוצה?
אני: אני יודעת שעשיתי ואני עושה עם עצמי דרך עצומה עם העניין של ״להפיל אותו״ ומאז אני לא מפילה אותו, לקח לי זמן להבין לעומקו של העניין אבל מאז המקרה אחרי המלדיבים אני לא נכנסתי למרחב מיני איתו בידיעה ברורה שאני לא מפילה אותו, אני יודעת שיש עכשיו סדר פעולות מסויים שאני רוצה לעשות ולאחר מכן אני רוצה לסגור את המרחב בצורה נעימה, טובה ובריאה, ולא לפספס אף אחד מהשלבים האלו.
אני רוצה להצליח לעשות את זה גם בעניין ההתמדה, שזה יהיה משהו שמושרש בי.
המטפלת: על זה הפיצוץ עכשיו?
אני: כן, למרות שאני חושבת שהוא נפגע מדברים שעלו בטיפל הקודם, אני שיתפתי אותו, אבל לי אין את היכולת כמוך לעשות את זה במרחב בטוח, לפרש דברים בצורה יותר טיפולתי כי זה שהוא לא נוכח לא אומר שאני לא משתפת.
אני מתארת סדר כרונלוגי של השבוע וחצי האחרון, את ההשקעה והפינוקים שקיבלתי ליום ההולדת ואת יום שישי.
באחד הימים שאלתי את דן מה התוכניות שלך להמשך השבוע ואם אפשר לקבוע תוכניות והוא אמר שהוא עובד ומאד עמוס ואין מצב לקבוע תוכניות ואמרתי שאבשל לנו ארוחת ערב נעימה וכך היה.
ואז בערב הוא בא להתיישב לידי בסלון, ואני נוגעת בו לכמה רגעים אבל אין תגובה ממנו אז אני לא יודעת אם נעים לו או לא, הגענו למגע מיני אבל הרגשתי שהוא לא לגמרי איתי ואז בשלב מסויים הכל הספיק והתחיל הריב
המטפלת: שהתחלת ללטף אותו, רצית?ֿ
אני: כן מאד! אבל לא הרגשתי שיתוף פעולה מצידו ואז הוא שואל למה את נוגעת לשניה וחצי ומפסיקה ואמרתי שאני לא יודעת שמה שאני עושה הוא טוב ונעים לך.
המטפלת: אבל איך זה הגיע לריב? את הבנת למה?
אני: הוא טוען שזה העניין של הרצף, אני חושבת שזה גם הרצף וגם הענין של שאני רוצה שמישהו ישלוט בי.
אני מאד אוהבת אותו, מאד אוהבת אותו כמו שהייתי רוצה שמישהו אי פעם יאהב אותי, למרות שהוא אוהב אותי מאד ואני יודעת את זה. אבל אני נותנת לו את האהבה הכי גדולה שאני אף פעם לא קיבלתי לפני שהכרתי אותו.
המטפלת: יש כאן פער גדול בין מה שהוא אומר, האירועים הם אותם אירועים בעצם יש לו היגיון פנימי שממשיך כל הזמן, בתפיסה שלי אם תישמעי את ההיגיון שלו, את אולי תוכלי להגיד מה קןרה בניכם בהקשר לדברים שהוא כותב, אני שומעת את זה כל הזמן, הוא אומר את זה כל הזמן ואיך את מפספת את זה.
אני: אני מאד הייתי רוצה, ציינתי את זה כמה פעמים במהלך האי אלו שנים שאנחנו ביחד, שהוא לא כותב לי במהלך היום, זאת אני שכותבת במהלך היום, הודעת יום טוב בבוקר ועוד כמה הודעות במהלך היום.ֿ
המטפלת: למה את כותבת? את רוצה?
אני: בוודאי, אני מתעניינת בו ואני רוצה שגם הוא יתענין בי, אולי איזה פלירט או פלירט מיני, כי לחזור ב 6 או 7 מיום העבודה ולהיכנס למרחב מיני בלי כלום לפני, זה מאד קשה ואני לא מצליחה לעשות את זה בקלות ואני חייבת משהו מסויים שידליק אותי.
המטפלת: כן נכון, את אומרת שאת צריכה איזה משהו לפני.
אני כן, בזמנו שהקשר שלנו היה יותר פתוח והיו לי כל מיני מחזרים שהיו מפלרטטים איתי אז זה היה מטעין אותי ואם האנרגיה הזאת הייתי באה אליו ויאללה בוא נעשה דברים.
המטפלת: יכולת להגיד את זה?
אני: אני חושבת שאמרתי את זה, כמה פעמים.
המטפלת: אני בטוחה שאמרת, השאלה אם אמרת מתי שהוא יושב בסלון ואת נוגעת וזה לא מצליח הוא מתפוצץ ואז מה הוא עושה, הולך?ֿֿֿ
אני: כן
המטפלת: זה רגע הפיצוץ, הוא מתעצבן ואת מתכנסת בתוך עצמך, אני אומרת שיש מידע שהוא צריך לשמוע, כמו המידע הזה ״תקשיב, בשביל שאני אוכל להיות עם אישהו רצף מיני, אני לבד לא אוכל לעשות את זה.
אני: אז הוא אומר שאם יהיה רצף מיני אז הוא יכול לפלרטט איתי, אבל קשה לי להביא את זה משום מקום.
המטפלת: נכון, זה משהו שאני שומעת פעם ראשונה, זה שאת אוהבת את הפלירטוטים דיברנו על זה, אבל על זה שבמהלך היום את לא יכולה להגיע הביתה עם אנרגיה מינית אם במהלך היום אין לי טעינה מינית. הטעינה המינית שלי יכולה להיות איתך או עם אנשים אחרים.
אני: עכשיו שקצת יותר איפשתי לדברים לקראות אז כן יש לי איזה פלירטוט עם מישהו אבל כל המצב של השבוע האחרון מחזיר אותי אחורה ואז אני מרגישה שאני סתם מתמססת עם האינטראקציה הזאת ובסוף הוא עשוי לאבד עניין כי אני נתפסת כלא רצינית.
עכשיו זה לא כזה חשוב לי כי אני לא מכירה אותו ואחד בא ואחד הולך.
המטפלת: יש אפשרות שברגע שהוא מתפוצץ והולך את לא נכנסת למקום המסוגר שלך אלא את יוצאת משם ואומרת לו רגע שניה לאן אתה הולך, מה עשינו בזה שתסתגר?
זה יפה שהצגת את זה שדן רוקע ברגליים שלא שומעים אותו ואת מסתגרת ומתכנסת ובעצם משחזרת את הטראומה שלו.
אני צריכה שתעשי את זה ברגע שזה קורה.
אני: בפנזטיה שלי זה קורה ככה ואני עוצרת אותו אבל בפועל קצת קשה לי לעשות את זה, כי שהוא כועס עליי אני נורא נפגעת ולא מתפקדת.
המטפלת: את נבהלת, מבועטת, זה מצב של ילד משתתק ושהוא קפוא מרוב חרדה, זה מצב שהוא גרוע יותר מלהיפגע. את מרגישה דברים הרבה יותר חמורים, כמו איבוד קשר עם המציאות. הדמות שאת הכי תלויה בה ריגשית בעולם והוא כועס עליך וזה אומר שהוא עלול ללכת. חרדת הנטישה שלך מופעלת ואת נכנסת לבעיה.
אני: כן אני לא מסוגלת להגיב בטח לא כמו שהייתי רוצה להגיב. ועכשיו הוא מסתגר ולפני כמה לילות בלילה שהוא ישן הוא נגע בי, ליטף לי את החזה, אני יודעת שהוא ישן, אני שומעת אותו ישן ותוך כדי הוא נוגע בחזה ממש תפס את החזה ומעך את הפיטמות.
המטפלת: ואיך היה לך עם זה?
אני: דווקא נעים ונהנתי.
המטפלת: אני צריכה שאת תביני שזה לא ילדה מול הורה למרות שזה מה שמשתחזר לך את צריכה להבין שזה מצב של שני אנשים בוגרים, שזאת דמות שאת מאד תלויה בה רגשית. המילים שלך של כמה שאת אוהבת אותו זה רק מסביר לנו כמה רגישית את זקוקה לו. וברגע שחדרת הנטישה שלך מופעלת את הופכת להיות משותקת, לא מתפקדת מרוב חרדה ואז את משחזרת לו את זה שלא שומעים אותו, לא רואים אותו.
אני: יכול להיות שאני באמת לא שומעת אותו באותו רגע, כי אני נכנסת כל כך עמוק לתוך הכאב שלי.
המטפלת: יכול להיות, נראה שאת נכנסת לדיסוציאציה אוטמית ועכשיו את צריכה להגיד לו ״רגע רגע, בוא תשב אני רוצה להגיד לך משהו״ , איך את מרגישה עם זה?
אני: משהו מאד מוזר, כאילו זה לא קיים אצלי, הייתי רוצה ואני מקווה לעשות את זה אבל אני לא יודעת איך לעשות את זה.
המטפלת: זה יכול להיות מוכר לך בהקשר מיני, כשאתם נמצאים בסשן. ואת צריכה לעשות את גם בלי ניחוח מיני ואומרת לו שב עכשיו אני מדברת, שהוא אומר משהו ולך יש תושבה, והאמירה שלו נכונה בדיוק כמו האמירה שלך נכונכה. אתה אומר שאין רצף מיני ואני אומרת שאין פלירטוט בהמלך היום, אני לא יכולה לבוא חרמנית מהנסיעה שעה לעבודה או מהעבודה.
אני: לפעמים אני מרגישה שאני מצליחה להטעין את עצמי, מהצלחות שהיו לי בהמלך היום, אבל זה לא מספיק ואם היה לי יום לא טוב, אז לא בהכרח אצליח להגיע חרמנית הביתה.
המטפלת: יש הבדל בין רצף מיני לרצף אינטימי גופני ואני חושבת שהוא מתכוון לרצף אינטימי ואת לרצף מיני. הוא כתב את זה שהוא רוצה שיהיו איזשהן נגיעות, שאת חוזרת את מנשקת אותו?
אני: לא
המטפלת: את בדר״כ מנשקת אותו?
אני: כן, שאנחנו בסקס, או בסיטצאיות אינטמיות.
המטפלת: ואם זה לא בסקס?ֿֿ
אני: כן, זה יכול להיות תלוי בסיטאציה, הרבה פעמים שאני חוזרת הביתה הוא עסוק ואז לבוא לנשק אותו זה אומר להכינס למרחב שלו ולהפריע לו ויוציא אותו מהריכוז.
המטפלת: ושהוא יצא מהחדר, את יכולה לגעת בו? לנשק אותו?
אני: כן, זה יכול להיות
המטפלת: הוא קורה לזה רצף מיני, אני חושבת שלפי מה שהוא כתב הוא רוצה גם רצף גופני. הרי ברור לגמרי שלא תמיד אפשר לעשות סקס כל יום אבל כן אפשר לייצר רצף גופני אינטימי.
אני: לפעמים אני חושבת שהוא כועס עליי שאני נמצאת הרבה שעות מחוץ לבית, כמעט 12 שעות ביום יום.
המטפלת: אבל אז שאת מגיעה לא רק שאין אותך, את לא מתחברת אליו רגע, תחשבי על תינוק שהיה כל היום עם המטפלת ואז האמא חוזרת ואם היא לא תיגש אליו, תיגע בו, תחבק אותו, תנשק אותו אלה תמשיך בעניינה. תעשה כל מיני דברים, אולי אפילו תישאל אותו ״אתה רעב?ֿ״ הנה אני מכינה לך משהו.
הוא חייב להרגיש את המגע, ברמה הכי גופנית, את מדמיינת את מתעלמת מתינוק שהרגע חזרת הביתה?
אני: לא. ממש לא!
פעם זה היה יותר נפוץ שהייתי נפרדת ממנו בנשיקה, ושאני חוזרת אומרת לו שלום, בזמן האחרון זה נעלם, כי הרגשתי שאני מוציאה אותו מהריכוז.
המטפלת: אני חייבת שאת תביני שאת צריכה לעשות את זה, לא בשעות שהוא הולך לישון, כי אז זה עוד הפעם העניין של האור לפני השינה. כל דבר שלא מדיוק והוא אמר את זה כמה פעמים, את חייבת להיות כמו אמא טובה ולהכניס את זה לנפש שלך.
אני: זוכרת את זה בנפש, 99% מהפעמים אני עושה את זה, פעם אחת אני מפשלת ואז הוא מרגיש ששוב אני לא עושה את מה שהוא ביקש.
המטפלת: הוא שם אותך בתפקיד של האמא המזניחה שלו, שלא משנה מה את לא שומעת אותו, 1 כי ככה זה בנפש שלנו. 2 כי את היית אמורה לטפל לו בחוויה ולתקן אותה אבל לא רק שאת לא מתקנת את משחזרת לו אותה. את מבינה למה את משחזרת לו?
אני: כן, כי אני כאילו לא שומעת אותו.
המטפלת: אז הוא אומר ״כמה עוד אני צריך לרקוע ברגליים ולהתעצבן שהיא תשמע אותי?״ אז פאק איט אני לא אבוא יש לי דברים חשובים יותר לעשות.
ואז המטפלת מקריאה את הפוסט של דן, ״חרף כל הנסיונות שלי והיישום של הצד שלי של הדברים שאנחנו מדברות עליהם. (ליצור רצף של מגע לא מיני, להיות נוכח בסלון, להישאר במיטה לאחר סקס כשהוא כבר כן קורה, לבטא רצונות מיניים, לא לזעום, להתייאש ולהתרחק גם כשיש על מה, ועוד ועוד בנוסף לכל הדברים שאני עושה למען תהום והקשר גם בלי שהם עולים בטיפול)״
המטפלת: הוא נוגע בך?ֿ
אני: אני לא חושבת שמספיק, הייתי רוצה הרבה יותר.
המטפלת: את שומעת מה הוא אומר שהוא מיישם את כל הדברים ואת לא. ואני כן רואה שבכל הדברים האלו שהוא אמר אין את הדבר הזה של הפלרטוט.
אני: נכון.
המטפלת: את אמרת את זה כמה פעמים, אבל אפרופו דן מפיל את זה הוא לא כל כך נותן לך, אני לא יודעת מה הסיפור עם הפלרטוט, הרי הוא יודע לפלרטט?
אני: כן בוודאי הוא מומחה בזה.
המטפלת: הרי ברור לי שהוא יודע לפרטט אבל יש לו עם זה משהו, אולי זה משהו שקשור ליחסים אבל זה משהו שהוא לא רוצה לתת לך את זה כי הוא מרגיש ממך שאת לא נותנת לו.
המטפלת ממשיכה להקריא את הפוסט של דן, על הנקודה שאני רוצה שהגבר הנוסף יהיה כדי להכאיב לו. ולא רק שיפלרטט איתה, ישלוט בה וכו׳ אלא שממש יכאיב לדן שהוא ייתיסר וזה שזה חלק בלתי נפרד מהצורך שלי בעניין הזה.
אני: זה משהו שעלה בסקס בזמן האחרון
המטפלת ממשיכה להקריא, על העניין של האיסור מגע שלו בחזה שלי, שאני אומרת שוב ושוב שהוא יוכל לגעת בחזה רק שיהיה עליו שפיך של גבר אחר.
אני: אני חושבת שאני לא נותנת לו כי זה חלק מהטריגר בנינו מאז ומעולם, אני אוסרת עליו לגעת לי בחזה, משהו במשחק בנינו.
המטפלת: אבל משהו שם מתפספס, את מבינה שבחלום הוא נגע בך בחזה, שזה משהו שהוא מאד רוצה וכנראה זקוק לו. הוא מתאר בפוסט שרק שהוא ממש יסבול ויכאב לו אז תאפשרי לו לגעת.
אני: כן זה קצת קיצוני.
המטפלת: יש כאן משהו שהוא לא לגמרי ברור, אם הוא מתחרמן מהדברים האלו, אז למה כאן הוא עם המון זעם מעלה אותם.
אני: כן אני לא לגמרי מבינה את זה.
המטפלת: יש כאן קטע שלם, שהוא אומר ״אני אוהב את החזה שלה, אני מת לגעת בו והיא לא נותנת לי רק שאני אתסייר בכאבים אז הוא יקבל, אבל מה איתו? יש כאן מישהו במערכת יחסים שתלוי בך רגשית
אני: זה משהו במשחק בנינו אבל הוא כבר מאד מושרש שבכל פעם שהוא נוגע בי בחזה אני מעיפה לו את היד, כדי לא לאפשר לו בקלות לקבל את זה.
המטפלת: ואת נהנת שהוא נוגע בך?
אני: כן, אני מאד אוהבת שהוא נוגע, אבל זה איזשהו נרטיב שנקבע כבר המון המון זמן בנינו.
המטפלת: מתישהו הוא כן מקבל? רק שהוא מלקק שפיך של גבר אחר?
אני: כן, הוא לרוב לא מקבל לגעת בחזה בקלות, רק אחרי ייסורים.
המטפלת: יכול להיות שפעם זה היה יותר בקלות עבורו המקום הזה, אבל היום בגלל שהוא מאד מאד אוהב אותך וזקוק לך הוא לא רוצה את זה ככה. - וממשיכה להקריאֿ
המטפלת: לפי מה שהוא מתאר יש כאן איזשהו הסכם שהוא מוכן ללכת איתך לאקסטרים אבל את חייבת לעשות את החלק שלך.
ואני אגיד את זה במילים שלי, את חייבת להיות אמא אחראית, מחזיקה.
