בשיחה האחרונה שניהלנו עלו שלושה שלבים בתהליך הסליחה השלב הראשון הוא ההבנה של הפגיעה.
אז מה בעצם עשיתי
ריסקתי שוב לרסיסים את האמון שקיבלתי על ידי כך שלא התמדתי ויצרתי רצף של סקס ומגע מיני, אינטימי ובכלל אווירה או התכוונות לאינטמיות.
השמטתי בפעם המי יודע כמה, את המרחב המיני, לא העלתי שום דבר בקשר לזה ופשוט די הנחתי שדברים יקרו מעצמם ללא יוזמתי.
לרוב בתחום הזוגי אני נוטה לזרום עם דברים ולא להחליט מה עושים ולנהל אותם כפי שאני יודעת לעשות בשאר התחומים.
לפני כשבועיים שכן הגענו למרחב מיני שהוא לא היה בכוונות הנכונות אילצתי אותו לעשות משהו שהוא לא רצה ולא הרגיש בנוח איתו ולקח לי זמן להבין ולהפסיק.
השתמשתי בסקס כדי לפתור בעיה גדולה יותר והתחמקתי משיחה כנה, כואבת ואמיתית.
אני משתמשת בסדיסטיות שלי בצורה פוגענית ולא אחראית, אני לוקחת לקצה ואז זורקת במקום לתפוס
רוצה שלאהובי יכאב בטירוף מאהבה שלו אליי, שהוא מתייסר אני מרגישה שקט מסויים אבל אז אני פוחדת שהוא יכאיב לי אז אני מכאיבה קודם ושומטת אותו ברגע שהוא הכי זקוק לי.
יש לי את כל האמצעים והאפשריות להכיאב בצורות ודרכים שפויות ואני בוחרת שלא לעשות כלום ולתת לדברים ובעיקר לזמן לחלוף.
לוקח לי זמן להבין דברים מהותיים, המון זמן.
אני מעיפה לו את היד מהחזה באופן קבוע, כי אם אתן לו לגעת בקלות בכל פעם שהוא רוצה הוא יאבד בי עניין, אהיה מובנת מאילו עבורו והבעיה העיקרתי שאני לא מנהלת את זה ומידי פעם כן מאפשרת מגע או שיח מיני סביב האיסור הזה.
המצב ככה כי אני הובלתי אותנו לשם, אני רוצה משהו אחד ומובילה למשהו אחר.
ברגע שאנחנו עושים סקס אז הסקס משכיח ממני את הבעיות, הפגיעות ואז אני חוזרת לסורי. וכך התיקונים לא מחלחלים פנימה לתוך הנפש שלי.
אני לא רוצה לפגוע ככה ומצד שני לא יכולה אחרת, יש בי כמויות עצומות של אלימות לא מאוזנות שיוצאת מכל עבר וגורמות להמון פגיעה מסביבי.
הבדס״מ יוצר לי בילבול מסויים מכיוון שהוא נותן פלטפורמה לסדיסטיות שבי אבל עם הכוח חייבת לבוא האחריות והיא מהותית כדי להמשיך.
