החיים על סף תהום

עדכנתי את המטפלת שהשבוע היה לנו הכי הרבה רצף מיני מזה המון זמן, בטיפול האחרון הצליח  להבהיר לדן יותר את המצב שעובר עליי בכל פעם שאנחנו רבים, שאני מתכווצת, מקטינה את עצמי.

המטפלת ״לא קלטתי כמה חשוב היה לו לשמוע את זה בפעם הראשונה.״

אני: ״שחזרתי היו לי הרבה פלאשבקים ממשברי אמון שחוויתי בחיי, פחות עם דן ויותר עם ההורים שלי,

לפי כמה שנים התחלתי לעבוד בהפקות, אמא שלי מאד התלהבה ואמרה לי שתעזור בכל מה שצריך בייחוד לאור העובדה שאין לי רכב, אחרי כמה ימים הצטרכתי לנסוע לאזור בדרום ת״א בצד השני כדי להכין הזמנה של פרחים עם כלה, שאלתי את אמא שלי אם היא תרצה לבוא היא מיד שמחה ואמרה שתשמח לבוא והלכנו טיפלתי בהזמנה והכל היה חלק ומושלם.

אחרי כמה ימים קיבלתי לפעל אירוע בכפר שמריהו רק הייתי צריכה להגיע לשם והצעתי לה שוב לבוא איתי והפעם היא כבר לא הסכימה ואמרה שזה לא מסתדר לה והייתי צריכה להסתדר בתחבורה ציבורית.

והיא הייתה יכולה להגיד לי ״תראי אני מאד רוצה לעזור אבל לא בטוח שתמיד אוכל אבל תדברי איתי בכל פעם שתצטרכי ונראה איך זה מתסדר.״ והייתי מקבלת את זה הרבה יותר בקלות מאשר המצב שהיא הציגה.

לפני כמה שנים, עוד הייתי נהגת חדשה ולא הבנתי הרבה בכל עניין החניה והדוחות, אני מקבלת דוח חניה אבא שלי אומר לי ״תזרקי אותו״ שאלתי אותו שוב האם אתה בטוח והוא אמר ״כן בטח, הערייה גנבים״ וכך אחרי הדוח השני והשלישי את כולם הוא אמר לזרוק, לאט לאט הדוחות התחילו להגיע בדואר והצטברה לה ערימת דוחות ואז הוא צעק עליי איך זה קרה ואיזה חסרת אחראיות אני, ושהוא כבעל הרכב יקבל הוצאה לפועל בגללי, שניסיתי להסביר לו שעשיתי את מה שהוא אמר זה רק עיצבן אותו יותר.

המטפלת: אבל איך הם לא הסבירו לך מה העניין עם דוחות?!

אני: ההורים שלי לא הסבירו לי הרבה דברים שהיו צריכים, כשהבנתי את גודל הבאלגן שנוצר עקב שיקול הדעת שלי, כמובן שהוא לא אמר מה הוא רוצה לעשות,ואני ניגשת למחלקת הדוח בעירייה ופורסת לתשלומים את החוב על חשבוני ומספרת לאבא שלי שטיפלתי בבעיה ואז הוא שוב צועק שאני לא מבינה כלום וחסרת אחראיות לדעתי עוד כמה שנים אחרי הוא המשיך להתצעבן עליי בגלל זה ושאני לא אחראית.

המטפלת: כל זה צף לך בעקבות הטיפול האחרון?

אני: ״כן, בנוסף בשבוע האחרון דן ואני עושים תירגול שבמקום להגיד לו ״מאמי אתה יכול לעשות״ אני אומרת ״מאמי תעשה ככה״ ולפעמים אם קשה לי אז אני מוסיפה בבקשה.

ואני מבינה כמה הניסוח של המשפט הזה קשה לי מולו ואני הרבה פעמים נתקעת אבל לא מוותרת״

המטפלת: זה באמת קשה לך? למה את מתפתלת עם הבקשה? מה קשה לך בזה?

אני: ״אני מרגישה שאין לי את רצף המילים האלו, ואני ממש מייצרת אותן ומה שהכי מפחיד אותי זה לתת את האמון שיענו לבקשתי. וזה גם בסדר שאם זה לא מסתדר אז שיגיד לי ואז לכל הפחות אני חוזרת לנקודת ההתחלה שאני צריכה לדאוג למה שרציתי וזה בסדר״

״בנוסף להפסיק עם ההכרזות, אני רוצה שככה וככה״

המטפלת: ״זה מה שדן מבקש? ככה הוא רוצה שתדברי? מאיפה זה צץ?״

אני: ״לדעתי זה התפתחות של מה שהיה לפני חודשיים שאמרתי לו להזמין ויטמינים״

המטפלת: ״עצם הבקשה שאת מבקשת ממשהו לעשות משהו שאת רוצה, גם אם זה לא משהו ישיר עבורך, אלא נגיד משהו לבית. תחשבי על זה שבמין את חופשי אומרת לו מה לעשות, בוא תרד לי, בוא תלקק לי, תעשה ככה, במרחב המיני את נותנת חופשי הנחיות גם לדן וגם לאחרים. אבל שאת יוצאת משם את מתכווצת״

אני: ״כן, כי במין יש לי יותר אמון שיעשו את מה שאני רוצה״

המטפלת: ״כי את השולטת ולא סתם מצאת לך את תפקיד השולטת כי בתפקיד השולטת זה מתבקש בהגדרת התפקיד.

אני חושבת שאם עכשיו אמנה אותך למנהלת המשרד והכל יהיה עלייך נראה לי שגם שם יהיה לך מאד פשוט להגיד לאנשים מה לעשות ואת תדעי מה לעשות״

״במין אתם ככה, זה הסיפור המיני שלכם ובמין הבדס״מי שלכם את פתרת לעצמך את כל הקונפליקט היומיומי שלך ובחיי היום יום את ודן במערכת יחסים שיווינית וכל אחד מכם מחזיק חלק במשק הבית, פרנסה, אוכל, קניות וביחד אתם מחזיקים את החיים שלכם ושאת נמצאת בקשר שהוא סימטרי את לא יכולה להגיד למישהו עם לב שלם ופתוח, תעשה ככה וככה, את מתכווצת במקום הזה, את מרגישה לא בנעלים של עצמך ובגלל זה פתרת לעצמך את זה על ידי בדס״מ כי שם אין לך בכלל ספקות בלתת הנחיה וברור לך שהוא רוצה הנחינה ממך וכך אין לך קולנפילקט ואין לך בעית אמון.

בעיית האמון שלך מתחילה…

אני: (מתפרצת) בשניה שהסקס נגמר

המטפלת: אני צריכה שתביאי את התחושה הלא נעימה הזו שאת רוצה לבקש משהו אבל מפחדת.

אחד הנרטיבים הבדס״מים שלך הוא החוסר סימטריות.

תחשבי על זוג ונילים איך הם עושים סקס, שאין הגדרת תפקידים שם באותה הרמה של שליטה ונשלטות אז איך מתקשרים בניהם, תעשה לי ככה וככה. אם לא היית בבדס״מ האם היית יכולה לתקשר ככה?

אני: ״שאני חושבת על זה ככה אז אף פעם לא היה לי מין ונילי, אם אני הולכת אחורה ממש אחורה גם עם האקסים שלי לפני דן, הייתי אומרת להם מה לעשות וגם הם היו אומרים מה לעשות ושנכנסתי לכלוב הבנתי שיש מושגים לדברים האלו״

המטפלת: ״אני חושבת שהבדס״מ הוא בתוכך, את בתפקיד השולטת משתחררת מקונפליקטים, נגיד דמות בתוך מיני ונילי לא צריך לחשוב על עצמו כשולט כדי להרגיש בנוח להגיד לבן הזוג שלו מה לעשות, הוא מרגיש נינוח להגיד את זה גם בנרטיבי ונילי. נרטיבי ונילי אין שם שולט ונשלט שניהם באותה רמת שליטה שכל אחד יכול להגיד לשני מה בא לו. ואת פתרת את הקונפליקט בתוכך על ידי בדס״מ.

את לא מסוגלת להגיד לדן ״תביא חומוס אחרי הקניות״

אני: ״כן, זה ממש קשה לי, אני כל הזמן חושבת ״לא הוא עמוס, אני לא אכביד עליו״ וכל מיני מחשבות כאלה ואתן לעצמי את כל הסיבות בעולם למה לא להגיד לו, עכשיו הבקשה שלי יכולה להיות התעסקות של עוד שניה וחצי, הוא כבר שם אז שניה שיעשה/ שיביא גם את זה. זה לא באמת משהו קשה במיוחד.

ובשבוע האחרון אנחנו מתרגלים את זה ודן מפלרטט איתי וזה מאד מדליק ומעורר אותי ובנוסף קבענו מפגש מיני באמצע השבוע ואני מודה שרק עכשיו הבנתי כמה חשוב עבורי עניין הרצף.

והיה עוד משהו השבוע שאני קצת פישלתי איתו אבל דן לא נתן לזה ליפול במהלך הסשן האחרון אמרתי לו שעד סוף החודש אני רוצה שינקה את הבית לפי רשימה שאני אכין לו, ולא הכנתי את הרשימה אבל כמה דקות לפי שהוא יצא מהבית לקנות משהו דיברנו על זה ושלחתי לו את הרשימה״

המטפלת: ״זה חלק מהרצף?״

אני ״לא, זה חלק מההבטחות שסטחתי ממנו במהלך הסשן״

המטפלת: ״ואת באמת רוצה את זה?״

אני: ״בטח שהבית יהיה נקי״ֿ

המטפלת: ״ולא שאת תעשי את זה״

אני והמטפלת צוחקות

המטפלת: ״וההבטחות פעילות אחרי הסשן?״

אני: ״בעבודה העניין של הפולואפ הוא מאד טבעי לי, יש טיים לימיט עד היום עד לפני יומיים כבר קיבלתי תשובה מה עושים ואיפה דברים עומדים. עכשיו מול דן אני מודה שאני מפשלת עם זה ולא עושה את הפולואפ כמו שצריך.״

המטפלת: ״אבל גם בעבודה את קצת שולטת.״

אני: ״קצת הרבה שולטת״

המטפלת: ״זאת הגדרת התפקיד ואת עושה אותה טוב, ואת שולטת בעבודה ובמין אבל את לא שולטת בשום מרחב אחר״

אני: ״בסופ״ש אחרי הניקיון של שישי עשינו סקס שבו אני גמרתי חזק וטוב, לא נתתי לדן לגמור ונעלתי אותו בחגורה צעינות לכ 24 שעות.

המטפלת: ״ואת החזקת את זה?״

אני: ״בוודאי, לא נתתי לזה ליפול לי בשום רגע״

המטפלת: ״זה ההבדל. איך הצלחת לעשות את זה? הרי אנחנו עמוסים בכל מיני דברים לאורך היום, הרי לא כל היום אנחנו עסוקים במין״

אני: ״אני חושבת שחלק גדול מהיום שלי המוח במחשבות על מין״

המטפלת: ״את חושבת שאם היו לך ילדים גם היית יכולה להיות עסוקה במין ככה״

אני: ״לא יודעת, זה לא תמיד עוזר להיות עסוקה במין בשעה 10 בבוקר שאני בפגישה בעבודה, למרות שאני לוקחת דברים שלמדתי בבדס״מ לכיוונים המקצועים״

המטפלת: ״זה מדהים, איך את חושבת שבנאדם שלא בבדס״מי יכול להצליח בדברים מקצועיים כאלו״

אני: ״אני לקחתי את זה מבדס״מ והעברתי את זה לחיים המקצועיים, אבל אפשר לקחת את זה ממקומות של ידע, הבנה וראיה רחבה של דברים״

המטפלת: ״על סמך הבית שבו גדלנו?״

אני: כן גם, בטוח

המטפלת: ״איזה בית לדעתך יכול לאפשר לבנאדם להיות ככה?״

אני: ״בואי נתחיל מזה שבית שבו ההורים מאמינה בו וסומכים על הילד שידע מה לעשות, לא יורדים עליו ואם הוא צריך עזרה אנחנו כאן בשביל זה.

״זה מזכיר לי עוד משהו מבפלשבקים שהיו לי לגבי העבודה, שהייתה המשרה המסודרת הראשונה שבה עבדתי שהרווחתי ממש מעט וכל הזמן ההורים שלי ירדו עליי שאני לא מרווחיה מספיק ואני צריכה להגדיל את ההכנסות אבל הם לא היו מסוגלים להגיד לי לעזוב ולחפש עבודה אחרת, ורק דן עשה את זה ולקח לי מלא זמן להתפטר משם ולהתקדם הלאה מה הוכיח כהצלחה גדולה שהיום אני במקום שאני אוהבת לעבוד בו ומרוויחה פי 4 יותר״

המטפלת: ״אני מצטטת אותך, מזל שאני חכמה ולמדתי את עצמי בזכות הבדס״מ, לתפקד טוב בסיטואציות מורכבות, שמצליחות לפרנס אותי ולהגיע למקומות יותר טובים״

אני: ״אני בנאדם הרבה יותר מוצלח״

המטפלת: ״אני הרבה יותר מוצלחת ואת זה יש לי בזכות הבדס״מ, הבן זוג שברחתי ולא בזכות הבית שבו גדלתי״

אני: ״כן ובזכות עוד כמה נקודות הצלחה בדרך שגרמו לי להאמין שאני מסוגלת והוכיחו לי שהחשיבה הזו מביאה פעולות טובות, אבל בשום אופן לא מההורים שלי״

המטפלת: ״ואני אומרת מזל שמצאת את הבדס״מ כי אם היית נסמכת רק על מה שהם נתנו לך בחיים״

אני: ״הייתי נשארת לעבוד בעבודה ההיא שלא הרווחתי בה טוב והייתי בנאדם ללא אמונה בעצמו וללא ערך עצמי״