החיים על סף תהום

אתמול עשינו לנו מסיבה קטנה שאני יזמתי ואירגנתי אך לפעמים דברים מסתדרים פחות טוב ממה שרציתי, קיוויתי ובטח ממה שציפית.

כאשר התחושות הכואבות של ההחמצה, מאכזבות צפות כל מה שבא לי זה להיכנס למחילת הארנב שלי והמוח כל כך מורגל לפעול כך בצורה מאד מסויימת וכל שינוי שאני עושה מצריך התייחסות מסויימת והחלטה ברורה של שינוי בכיון.

אני מרגישה את העוצמות שאני צריכה להפעיל כדי להתמיד בשינוי שאני עושה וכמה שהמוח לא רוצה לחשוב אחרת ומצריך חיווט מחדש כדי שלא לפעול על אוטומט.

אני מאמינה שתהיה בי היכולת להתמודד עם דרופ בצורה יותר קלה שלא כל הגוף מתערר.