מי שמכיר אותי יודע שכמעט אף פעם לא היו לי ציפורניים מטופחות, מאז ומעולם כססתי ציפורניים, ייתכן וכ 35 שנים אני באמת לא זוכרת מתי ההרגל הנוראי הזה התחיל.
תמיד היד בפה, בכל סיטואציה מלחיצה/ לא נוחה/ מורכבת הכסיסה מתגברת.
בעוד כמה ימים אני סוגרת חודשיים של גמילה.
בזמן הזה למדתי לאהוב את כפות הידיים שלי.
לראות אותן מטופחות.
לראות אותי נוגעת בדברים ולאהוב בעיניים את מה שאני רואה.
כמובן שגם חוויות הגירוד השתפרה.
הגמילה הזו לא קרתה לבד, דבר ראשון טיפול מקצועי שעוזר לעשות המון סדר בנפש, מערך תמיכה שלם הכולל כדורי לחץ, מסטיקים, שקיות פצפצים וטיפוח קבוע של הציפורניים ומעל לכל העזרים הפיזים בראש מערך התמיכה נמצא דן שמעודד והכי תומך בעולם.
ההחלטה להפסיק ולא לנסות להפסיק היא מחויבות גדולה שאני עומדת בה בגבורה.
אני מאמינה שיש רגע מסויים בו אי אפשר להמשיך יותר להיות מכור להרגל והגעתי אליו.