החיים על סף תהום

אני מספרת על שגרת היום יום שלי בתקופה זו, על כך שאני משתדלת להתאמן בכל יום ושבמידה ויום אחד אני מפספסת אימון הכי חשוב זה ביום שאחרי לחזור ולהתאמן וכך לחזור לשגרה.

המטפלת: ״אני תוהה איפה בלו״ז נמצאים המפגשים הזוגיים שלכם?״

אני: ״בזמנו זה היה קבוע בלו״ז אבל מאז שהרצף הופסק כך גם המפגשים הזוגיים בוטלו״

המטפלת: ״לי בתור מטפלת זוגית של שניכם חסר לי נורא איפה העוגנים הזוגיים של המפגשים שלכם״

אני: ״בזמנו היו אבל משהו שיבש את הרצף ואז זה נתקע ולא חזר, גם יכולה להיות בעיה נוספת שאני לא יודעת בוודאות ביום המפגש ובשעה אהיה חרמנית״

המטפלת: ״קודם להיפגש ולמה שמתאים לכם, לשמוע מוזיקה וכו׳ אבל חשוב התהליך ופחות כרגע התוכן, מה לדעתך קורה עם הפואנטה הזו?, מה את מרגישה שאני אומרת את זה? איפה המקום לזוגיות בלו״ז הזה?

אני: ״אני באמת תוהה למה אני לא נותנת לזה את המקום בלו״ז שלי, זה בטח לא מקבל את המקום שאני הייתי רוצה לתת לזוגיות״

המטפלת: ״יש לך משהו בתפיסה שאת מאד רוצה לבין ביצוע, בביצוע צריך להיות איזה מישהו שמזכיר לך - ״היי לא קבעתם״ עכשיו ונוס אותו הדבר אני לא חושבת שזאת אחריות של אחד מכם, זאת אחריות זוגית, בדר״כ אנחנו עושים את זה במפגשים זוגיים, לקבוע פעמיים בשבוע מפגשים כאלו״

אני: ״משהו שיבש את הרצף (לא הייתה התגובה שציפיתי לה), לפעמים אני מרגישה שהאחריות הזאת בעיקר עליי וונוס חייב להבין שאני מנסה ויוזמת כל מיני דברים לפעמים אני שדברים לא הולכים חלק אני לקוחת את זה קשה, אני משתדלת שלא לשים את זה באותה משבצת ולהמשיך ליזום אבל חסר לי זיכרונות חדשים טובים״

המטפלת: ״הבקשה חייבת להענות בחיוב?״

אני: ״לא, ממש לא, אבל חייב להיות לי משהו שיחזיר אותי למקום החזק שבו אני ממשיכה ליזום בצורה מיטבה.

לפני כמה ימים היה קטע שהסתובבתי בבית ערומה וונוס נגע לי בחזה החשוף וזה היה נעים ואז אני תפסתי לו את הזין חזק מידי והוא צעק שתפסתי לו את הזין חזק מידי, נעלב ממני התרחק ממני״

המטפלת: ״נעלב ממה?״

אני: ״מזה שתפסתי חזק מידי ומזה שאני לא מדויקת אליו״

המטפלת: ״כי אם היית תופסת חזק מידי אז זה כואב ואם היית תופסת חלש מידי אז זה מעצבן והוא היה אומר תתפסי חזק יותר, אני לא מבינה האם יש דרך להגיד -״טוב שחררי זה חזק מיד ולהמשיך״

אני: ״כן, זה גם היה אחרי יום שלם שהייתי בחוץ וחזרתי די עייפה ואז הקטע הזה, ומיד אמרתי מאמי סליחה והוא אמר שהוא לא רוצה לשמוע את הסליחות האלו יותר והנה עכשיו את אמורה להחזיר את הכדור אליי ואת לא עושה את זה״

המטפלת: ״איך מחזירה?״

אני: ״מתעמתת איתו על זה ואז התרחקנו אחת מהשניה והאווירה בנינו סתם הייתה מעצבנת״

המטפלת: ״או שפשוט ממשיכה לגעת בו בצורה שמותאמת לרמת העוררות שלו, את מתארת סיטואציה שהיא מאד פשוטה ומאד מסתבכת בקלות, את עוברת לידו עם חזה חשוף כדי ליצור גירוי כלשהו, רמת עוררות כלשהי ואת מתוך אינסטינקט תפסת לו את הזין, שזה מה שבדרך כלל את עושה?״

אני: ״כן ומחצתי אותו חזק״

המטפלת: ״שזה משהו שהוא רגיל אצלכם ברפרטואר המיני בניכם, פשוט הפעם זה היה חזק מיד לרמת העוררות, עכשיו מה היית עושה במצב כזה אחרת?״

אני: ״הייתי משנה את האחיזה ליותר קלה וממשיכה״

המטפלת: ״נכון, משנים את התנוחה וממשיכים, עכשיו לא להיכנס למקום הזה של אויי אני מצטערת, אני לא בסדר, אני מקבלת על הראש כמו ילדה קטנה וננזפת. בסדר עשית משהו שלא מתאים משנים ממשיכים הלאה, מה היתה התגובה של ונוס?״

אני: ״הוא התרחק ממני״

המטפלת: ״אוקיי אבל אי אפשר להגיד בוא רגע לאן אתה הולך?!״

אני: ״נבהלתי מהתגובה שלו, אם זה היה עם מישהו אחר או עם דן אבל שהייתי פחות רגישה לתגובות שלו הייתי מצליחה לפעול יותר בקלות״

המטפלת: ״זה שקרה משהו שהוא לא מדיוק לא אומר שאין יותר באותו הרגע יכולת להמשיך מפגש מיני אז מקסימום אומרים אויי סליחה וממשיכים הלאה אבל לא מפסיקים, מאד כאב לו והוא מאד נפגע אז תבואי ממקום אחר ותגיעי אחרת, משהו משחקי כזה, מה קרה לך באותו הרגע?״

אני: ״הרגשתי שוב ילדה קטנה שנוזפים בה״

המטפלת: ״באותו הרגע הוא הופך להיות התינוק של האמא הלא מדיוקת שלו ואת הופכת לילדה הנזופה ואז יש לנו שם שני ילדים, כי אם באותו רגע לא הייתה לנו ילדה נזופה היית מגיבה אחרת״

אני: ״אני יודעת שאני נכנסת למשבצת של הילדה הנזופה ולא מתפקדת משם״

המטפלת: ״אבל גם הוא נכנס למקום הזה, והוא צריך להגיד לך - ״אויי זה לא נעים״ כמו שפעם הבאת מכשיר קוצני ועשית לו עם זה וזה היה עוקץ ולא נעים אבל הוא אמר שהמשכתם להיות בסיטואציה הוא לא קם והלך. בד״כ הוא קם והולך פיזית או נפשית במקום להעיף לך את היד ולהגיד די את מכאיבה״

אני: ״הוא אפילו לא עשה את זה, הוא פשוט התרחק ממני״

המטפלת: ״הסיפור הוא לא להפוך באותו הרגע לשני ילדים, אלא להישאר שני בוגרים, שני פרטנרים מיניים בוגרים שמחזיקים את הסיטואציה המינית שכרגע הייתה וממשיכים אותה.

אני בטוחה שאם זה לא היה המקומות האלו של הילד/ ילדה היית מתפקדת אחרת לגמרי״

אני: ״כן ברור, זה היה non issue בכל מצב אחר״

המטפלת: ״אל תשכחי שאת לא לבד בסיפור הזה, יש שם מישהו שהופך לילד, שהיום הוא כבר כועס במילים, פעם הוא היה מתרחק״

אני: ״היום הוא גם כועס במילים וגם מתרחק. הרגשתי שאני לא רצויה בחברתו והשתבללתי״

המטפלת: ״מאיפה את מגיעה לפשרנות הזאת? אנחנו לא במקום של כל מה שהיה בעבר אלא עכשיו בתקרית לפני יומיים, כל אחד מכם צריך לעזור אחד לשני לצאת השתבללות ולהמשיך. מישהו שם צריך לזכור שהוא לא הילד שם והוא המבוגר״

אני: ״אני יכולה לזכור את זה, ואני די זוכרת את זה, לוקח לי שניה לנשום ואז לחזור למקום. זה היה די מבאס המצב הזה, בגלל הריחוק ורק היום שדיברנו קצת על איזה אלבום ונפגשנו בחדר כושר והיה מגע אז אפשר היה קצת להתרחק ממה שהיה״

המטפלת: ״את מבינה שמגע הוא סוג של תרופה במצבים נפשיים ינקותיים, תמיד שאנחנו רוצים לנחם מישהו שכועס או לקרב מישהו שהתרחק כדאי מאד שנשלב בזה מגע.

שימי לב לפרק הזמן שחלף בכל הימים האלו את מרוחקת, אני לא בטוחה שילדה נזופה זאת המילה המדיוקת״

אני: ״ילדה מנודה״

המטפלת: ״זה דיוק ממש חשוב, כי מנודה זה קשה, אין סיכוי בתור ילדה מנודה ללכת למי שנידה אותך, איך אפשר לבוא להגיד - ״נו מאמי בוא נמשיך״ זה הקטש שלך פה.

אני: ״אני זוכרת בבית ספר שהייתי הרבה לבד״

המטפלת: ״לא הייתה שם לפחות מישהי אחת שאיתה תוכלי לדבר? ולמי יכלת לספר שאת מנודה?״

אני: ״לאף אחד, פעם אחרת שסיפרתי את זה לאמא שלי, שהיה פיקניק שהבנות בכיתה אירגנו ואותי לא הזמנו, היא לקחה אותי לשם ונסתה לפתור את העניין הזה בעצמה וצעקה עליהן, שזה היה הכי גרוע וזה לא עזר בכלום, אחרי זה אמרתי לעצמי שאני לא מספרת לה שום דבר בחיים.״

המטפלת: ״עד שפעם אחת העזת לספר למישהו, חטפת פדיחות נוראיות״

אני: ״כן, היא גם לא עשתה את זה בצורה שהיא הייתה רכה עבורי, היא פשוט הכניסה אותי לאוטו ונסענו לשם ואז היא עוד צעקה עליהן שהן יעשו את הפיקניק הזה איתי וזה היה נוראי, אני ממש הדחקתי את זה כמה במשך השנים״

המטפלת: ״את מבינה שהחוויה הזאת היא נוראית ואין דרך לצאת ממנה, אני חושבת על התגובות של אמא שלך שהן נורא חדות״

אני: ״כן, היא מאד אימפולסיבית במגע, מגע לא רך, אני לא זוכרת שהיו מכות, אבל כן היו הרבה תגובות מאד מהירות של להעיף את הדברים בחדר. הייתה בה המון אלימות כבושה שלא ידעה איך לצאת הרבה פעמים״

המטפלת: ״היא יצאה בפעם שהיא הוציא לך את היד מהמקום, את אומרת שהיא לא עשתה את זה בצורה רכה, הרי היא גם צעקה עליהן״

אני: ״כן והיה גם ריב בנינו והיא בכלל לא ראתה אותי. אם אני הייתי במקומה הייתה קודם כל מחבקת ועוטפת את הבת שלי, ושואלת אותה על ההרגשה שלה, מה היא חושבת לעשות ואז מעודדת אותה ביום כיף רק של שתינו. ולא לגרום לעוד יותר פדיחה בסיטואציה המאד קשה הזו.״

המטפלת: ״זה ממש להבליט את החריגות שלך, הבושה שהרגשת באותו הרגע. את שמה לב שהתנועות האלו שלך הן תנועות למדת בקשר אינטימי ארוך טווח, שאת תופסת את דן ככה זה כאילו מאד עוזר לך בבדס״מ, כי הנרטיב הבדס״מי מתאים לזה, אנשים שנמצאים איתך בבדס״מ זה כי הם רוצים את המגע הזה. אבל מה שקורה שונוס כנראה היה אוהב את המגע הזה בתוך קונטקס אם הייתם באיזשהי פעילות בדס״מית זה לא היה חריג ומתואם לסדיסטיות שלך או לתפקיד שיש לך שם אבל את כאילו לא מכירה מגע רך מהבית. כשאת נוגעת בונוס בלי גירוי מיני, איך המגע שלך בו, נעים לו?״

אני: ״זה מאד תלוי, זה יכול להיות שכן ויכול להיות שלא, זה לא שאני יודעת בוודאות להגיד שהמגע נעים.״

המטפלת: ״אני שומעת הרבה פעמים מונוס שהוא צריך מגע ראשוני שקודם כל רואה אותו, איזה מגע מתכוונן. ואני מחברת את המגע הזה לסיפור עם אמא שלך ואני חייבת שתביני לאן להוביל את המגע הלא מותאם לתוך משבצת של סיפור פסיכולוגי שתדעי לאן הוא שייך.

זה לא שאת לא בסדר ואני חייבת שאת תצאי מהמקום הזה״

אני: ״אני אומרת לעצמי את זה, שזה לא שאני לא בסדר״

המטפלת: ״יש לך את המגע הזה בעצמך וכלפי ונוס ונפשו, כי המגע הזה כלפיך היה אימפולסיבי ולא מותאם, לא של ונוס של אמא שלך ובגלל השיחזור כך זה קורה.

יש לי תחושה שאם היית רואה אותו שניה לפני שאת נוגעת היית פועלת אחרת.״

אני: ״ממש הרגשתי שלא הפעלתי טיפת מחשבה, בתגובה שלי״

המטפלת: ״והאינסטינקט שלך הוא המגע הזה, שזה המגע שאת קיבלת כילדה, את חייבת להבין שאת לא אשמה, לימדו אותך מגע לא רך ואת פיתחת מזה בדס״מ ויצרת מזה משהו טוב, שאת בעמדת כוח שם ולא הילדה המנודה שסובלת כי באותו הרגע היית נבהלת כי היו כל מיני אירועים דומים באגרסיביות, לא רק הפיזית אלא גם הנגיעה שלך בנפש בסיפור עם הפיקניק. כי אמא שלך לא הייתה מוכוונת ילד כי אם היא שניה הייתה מסתכלת ואומרת - ״וואי זה משגע אותי בא לי ללכת לשם ולפוצץ אותם מכות על שנידו אותך״ אבל אם היא הייתה בקשר איתך, היא הייתה רואה משהו במבט שלך, הייתה תקשורת, כאן היא לא ראתה אותך ופעלה לפי וויב שלה ובניתוק ממך.

את חייבת להבין שיש לך את זה בגלל שלא היה לך הורה שראה אותך ושאל - ״מה את צריכה?״ גם אומר במילים וגם אומר לעצמו בראש.

כמו שאני אומרת בהדרכת הורים, שניה לפני שאתם מגיבים תראו רגע את הילד ואז תחשוב מה הוא צריך, זה משהו שאני בטוחה שאמא שלך לא הייתה עושה, כי היא הייתה מאד אימפולסיבית בתגובות שלה אליך וזה מה שקורה לך באופן אינסטינקטיבי איפה שאת נמצאת בסיטואציות אינסטינקטיביות בסקס מול בעלך״.

המטפלת: ״זה כמו הסיפור עם ההודעה, שפעלת על דעת עצמך ולא ראית אותו, לכן חשוב מאד שלא תזניחי את בא לי, אתם הייתם בקשר מאד משמעותי אחד עובר השניה, אבל כאילו לא הייתם באינטמיות, תזכירי את האמא עם התינוק, שניה להסתכל עליו להבין באיזה מצב הוא לפני הפעולה.״

אני: ״אני חושבת שהרבה פעמים כילדה הרגשתי את המגע שקיבלתי כמהיר, מבהיל ולא מתאים״

המטפלת: ״ככה היא הייתה תוספת אותך, אני יודעת את זה לפני הגוף שלך ואיך שהוא מגיב בסקס, זה פעם אחר פעם קורה, זה קורה לך באינסטניק ואני מתה שתדיעי שזה לא קורה כי את בנאדם רע, לא קשובה אליו או לא אוהבת אותו זה לא בגלל זה.

היחידה גוף נפש שלך מכירה את המגע הזה כסיטואציה של טיפול גוף, כי לא היו זהירים איתך והיא לא הייתה מוכוונת לא במגע ולא בנפש.

תדעי שיש לך עבודה קשה לעשות אבל אני צריכה שתקחי אחריות על העבודה שלך והיא להיות מיינד למגע שאת נותנת בתחילת מפגש מיני ואחרי שאת גומרת״