החיים על סף תהום

אנחנו מתחילות את הפגישה בכך שהפגישות שלנו לאחרונה שינו את הפאזה שכרגע רק אני מגיעה לפגישות.

אני: ״אני מרגישה שכרגע בעקבות השינוי יש יותר התקדמות

המטפלת: ״אני לא יכולה ככה להזניח אותו, אני חייבת להבין האם אנחנו משנים הגדרה, לא נפרדתי ממנו, הוא חלק משמעותי מהמערכת, אני לא יכולה להפיל אותו, לא נעשה לו את מה שעשו לו בעבר שהפילו אותו וזה גם לא לעניין שאת תפילי אותו מפה״

אני: ״אני יודעת, אני לא חושבת שהמפגש הזוגי הסתיים, הטיפול הוא עדיין זוגי גם אם ונוס לא נוכח בפגישות באופן פיזי. אני לא חושבת שהוא מרגיש שהפלתי אותו, אני משתפת אותו בפגישה, אנחנו מדברים על דברים שעולים.״

 

אני מספרת על החופשה באילת

אני: החופשה הייתה מאד מיוחדת, היה המון חיבור בנינו, אהבה, סקס.

בדרך לאילת אמרתי לונוס שבזכות הטיפול אני עכשיו מתמקדת ומייצרת משהו שלי לא היה, וזה בית חם ונעים, כי אני לא גדלתי במקום שהיה נעים להיות בו. כילדה לא יכולת לבחור ותמיד חיפשתי סיבות או מקומות לברוח אליהם אבל אז שהייתי חוזרת הכל היה נשאר אותו הדבר והייתה תחושה לא נעימה שם.   

בכל יום עשינו סקס, אפילו היה יום אחד שאני גמרתי וונוס לא גמר ואיזה זמן עבר ודאגתי להחזיר את המיניות ואת האורגזמה שלו, מאד חשוב היה להחזיר את זה ולא להזניח.

מה שקורה בסקס זה מה שקורה בצלילה והפוך אז גם בצלילה היה איזה קטע שראיתי שהוא השתעל תוך כדי ומיד שמתי עליו את היד בעדינות ושאלתי האם הכל בסדר, כדי לא תהיה לו המחשבה שקרה משהו ואני לא מיד איתו. הוא גם ציין אחרי כמה צלילות שהוא לא רואה שאני רואה אותו, עכשיו זה לא מדיוק כי אני כל הזמן רואה אותו ובודקת שהכל בסדר, אבל יכול להיות שהוא לא ראה אותי רואה אותו ולכן הוא אמר את זה.

ביום שבת היה יום הנישואין שלנו השביעי,  (קצת מצחקקת)

המטפלת: ״דיברנו על זה 7 השנים הטובות והרעות״

אני: ״החלטנו לחגוג במסיבה כמו שאנחנו אוהבים ודן המליץ לי לקחת מנה שלמה, שהיה מאד חזק עבורי, חזק מפחיד, קרה לי משהו שהיה לי בעבר בטיול חתונה שלנו, שם לקחתי פטריות שבאיזשהו שלב הרגשתי לא טוב ואין לי כוח לזוז.

 

אני מספרת בקצרה על הטיול חתונה שלא רציתי להתחתן ברבנות והתחתנו במקום המקסים דנמרק והבחור מטעם העירייה אמר בטקס שזוגיות היא דבר שצריך להפעיל כל הזמן והוא כאן כדי לאפשר לנו לתת לזה רשמיות ושיצאנו מהערייה אז ראיתי זוג גייז מתנשקים ואז קיבלתי הוכחה נוספת למה התחתנו שם.

המטפלת: ״איזה צמרמורת יש לי״

אני: ״חכי עוד מעט תהיה לך עוד.

אז בשבת התחלנו לעשות סקס אבל אז הרגשתי שאני לא מסוגלת לשלוט בכלום אז שיחררתי, וונוס אמר אני שומר עליו ואת שומרת עליי, נשכבנו במיטה עם מוזיקה ואווירה נעימה ודיברנו קצת.

ואז אמרתי לו יש לי משהו בשבילך, ליום הנישואין שלנו והוא היה בטוח שעשיתי משהו רע ואני מביאה לו את זה, הבאתי לו ברכה מיוחדת שהכנתי בעצמי עם תמונות שלנו וכותב בה ״לעוד מלא שנים של חוויות בלי סוף״ ובנוסף תיקנתי לו את הספל שקניתי לו לפני 18 שנים ליום ההולדת שלו, ספל שחור וששמים נוזל חם אז רואים תמונה שלנו ביחד והספל הזה היה מאד משמעותי כי ביום שאמרתי לו שהתגברתי עליו ואין לי מקום בחיים עבורו הוא התעורר שטוף זיעה ובדק האם הכוס עדיין קיימת.

בזמנו נשברה לכוס הידית וכל השנים היא הייתה בארון אז לקחתי אותה לאומן קינצ׳וגי שלפי המסורת היפנית שכלי נשבר אז מתקנים אותו עם דבק מוזהב ואז זה מקבל משמעות גדולה ואמרתי לו ״זאת מתנה שכבר הבאתי לך בעבר אבל עכשיו אני מחזירה לך אותה קצת אחרת״

המטפלת: ״עכשיו יש לי ממש צמרמורת״

מצחקקות

אני: ״ונוס כל כך התרגש וקצת בכה, זה היה ממש מיוחד זאת לא מתנה גדולה, אבל זה משהו שכל הלב נמצא בו, לראות אותנו את ייחודיות שלנו, הבניה והתיקון ואמרתי לונוס שלא משנה כמה פעמים הכוס תישבר אנחנו תמיד כאן כדי לתקן אותה. זה היה ממש משמעותי וחזק.

ואז ונוס התחיל לצלם את הכוס ופתאום היה לי מאין פלאש בראש ופתאום הרגשתי שאני לא זוכרת דברים, ואני שואלת את ונוס מה קרה לי, אני לא זוכרת כלום בדיעבד אמרתי לו שחשבתי שאני חווה אירוע מוחי ופשוט תאים מהזכרון שלי נמחקים. ואני בלופ שאני לא זוכרת דברים וונוס שואל אותי שאלות, איך קוראים לאחייניות שלי, בנות כמה הן, איך קוראים ללקוחות שלו, איזה גיטרות יש לו והוא מאד עזר לי אבל הייתי בחוויה קשה וכל הזמן שאלתי מה קרה, מה קרה לי וככה איזה ארבע שעות מאד קשות״

המטפלת: ״זה מחרמן?״

אני: ״לא״

המטפלת: ״אז למה לעשות את זה?״

אני: ״זה לא ממקום של חרמנות, אבל לפעמים לסד פותח דברים בראש ומביא לתובנות מאד גדולות שאי אפשר להגיע אליהן ככה ולפעמים אני אוהבת את התחושה הזאת״

המטפלת: ״לא יכלת לקחת חצי?״

אני: ״כן יכלתי, ויכלתי להתעקש על זה. אבל זה לפעמים חצי זה כמו קפה פושר ללא טעם והשלם נותן את הטעם האמיתי של הקפה״

המטפלת: ״יש מצב שזה לא היה עושה את העבודה?״

אני: ״לא בטוח, אז זה היה יותר בשליטה״

המטפלת: ״את אוהבת את זה?״

אני: ״לפני שאני וונוס חזרנו כל סופ״ש הייתי מביאה את עצמי למקומות כאלו כל הזמן בלי מודעות והייתי עושה המון סמים״

המטפלת: ״אבל היום הנפש שלך פועלת אחרת, הרי מה שהחומרים האלו נותנים לנפש זה את כל מה שהיא לא יכולה להשיג לבד. הנפש שלך היום במצב אחר מפעם, היא שלמה יותר, היא מעובדת יותר, היא מודעת לנתקים וחוזרת למקום ומשהו קרה לך סביב השמימוש בחומרים, את הרבה יותר זהירה״

אני: ״כן בטח, הייתי בחרדה, פניקה ובילבול. ואז הלופ של הדברים האלו. ואני לא מצליחה להגיד לעצמי שעוד שעתיים שלוש זה יעבור ואני כבר לא ארגיש ככה.

לפני כמה שנים היה לי דבר דומה באמסטרדם וונוס מאד ראה אותי ודאג לי וראה ונורא כאב לו שאני בפניקה הזו וכל הזמן שואלת אותו -״מה קרה?״״

המטפלת: ״איבדת את העולם שלך״

אני: ״כן, אח״כ שדיברנו על זה ונוס אמר שזה הזכרונות שלי, העבר שלי שהיה לי קשה להרפות ממנו את האגו שלי״

המטפלת: ״זה נורא מטלטל כי יש חלקים באגו שלך שאת צריכה אותם וזה מפחיד להיפטר מהאגו לגמרי, כי אז את הופכת חסרת שליטה לחלוטין, את כאילו מתמסרת לעולם שהוא יחזיק אותך״

אני: ״רק אחרי בערך 4 שעות התחלתי קצת יותר לתקשר וונוס אמר שהוא ידע שאני לא במצוקה בריאותית אבל ייתכן והיה צריך ללחוץ עליי יותר לקחת כדור נגד חרדה שלא לקחתי״

המטפלת: ״זה קצת להכניס את עצמך לעירבוב של כדורים שהנפש שלך כבר מזמן בלעדיהם, אני חושבת שאת יודעת איך לתמוך בנפש שלך על ידי כל מיני דברים אחרים, אנחנו צריכות להבין מה נכון לך ומה לא. צריך להבין שסמים הם פסיכואקטיבים על הנפש ואת עברת דברים עם הנפש שלך, היא בתהליך בשנתיים האלו וההשפעה של החומר על הנפש שלך היא לא תהיה בהכרח עכשיו טובה או תהיה כמו שהיא הייתה פעם״

אני: ״נכון, אז הייתה לי צריכה די קבועה של חומרים כאלו. בזמנו שגילתי את זה אז זה קצת עשה לי יותר שקט בנפש, כי כל הזמן הייתי צריכה עוד וזה קצת הרגיע את הדחף שלי, הייתי מערבבת בטירוף וזה גרם לי להרגיש שטוב לי כרגע כמו שאני ואני לא רוצה עוד חומר כדי להרגיש יותר טוב.

כי נגיד בתקופה שלי עם ו׳ שנפטרה ממנת יתר לא היה לי את הסטופ הזה בכלל ואח״כ שהייתה לי עוד תקופה של שימוש שהייתי עם ב׳ אז כן היה לי איזשהו גבול שהייתי שמה לעצמי, שעבד לפי תחושה פנימית״

המטפלת: ״והוא היה מאיץ בך להמשיך לקחת?״

אני: ״לא הוא היה בסדר עם זה״

המטפלת: ״הוא היה עם גבולות?״

אני: ״לא, לדעתי עד היום אין לו גבולות בקטע הזה.

שונוס הכיר לי את זה, זה כן עזר לי למנן את זה, לפעם ב… ולא כל סופ״ש״

המטפלת: ״ומה התובנות שהיו לך הפעם?״

אני: ״יצאתי ממש מרוסקת, כל הקטע הזה של ״לאחז בעבר״ הזכרונות, וונוס אמר לי שזכרתי הכל, כל מה שהוא שאל אותי ידעתי לענות, על האחייניות שלי, עליו, עם מי אני עובדת במשרד, באיזה טיפול אני״

המטפלת: ״הוא עשה בדיקות טובות? את זוכרת שענית את התשובות?״

אני: ״כן״

המטפלת: ״אבל החוויה שלך הייתה של בהלה ופאניקה ואני חושבת שהנפש כבר לא בנויה לפסיכאקטיבציה במינון הזה״

אני: ״יכול להיות שברמה הזאת פחות, יצאתי ממש מרוסקת, הרגשתי שאני חייבת לעטוף את עצמי, לעטוף את ונוס. שהיה מטפל מדהים ועזר לי מאד, לקח אותי למקלחת שארגע קצת, הוא מאד עטף ודאג אבל הרגשתי שזה גובה ממנו איזשהו מחיר״

המטפלת: ״הוא פחד?״

אני: ״מאד, היא מאד דאג לי.״

המטפלת: ״וואו, את יודעת שזאת אמירה נורא משמעותי, -״אני דאגתי לך, פחדתי שהסתכלתי עליך, איזה מחיר זה גבה ממנו, של הפחד שמשהו יקרה לך?״

אני: ״כן״

המטפלת: ״שזאת אשמתו?״

אני: ״אני אמרתי לו שאין לו מה לקחת את האשמה עליו״

המטפלת: ״ואת שמעת אותו לוקח את האשמה עליו?״

אני: ״לא, אבל אני לא יכולה להגיד שהוא לא לוקח את זה קצת, אפילו באחוזים קטנים, כי אם הוא לא היה אומר לי כנראה שלא הייתי לוקחת ולא את הכמות הזאת.״

המטפלת: ״ואיך זה השפיע עליו?״

אני: ״הוא גם היה בחרדה כלשהי, היה לו קושי בנשימה, אבל הוא אמר שהוא לא יכול להרשות לעצמו לאבד את זה גם״

המטפלת: ״אתם צריכים להתאים את מה שאתם לוקחים למצב הנפשי שלכם״

אני: ״אני חושבת שזה שהיינו בחופשה והייתה אווירה טובה כזאת, אם זה היה בבית זה לא בהכרח היה ככה. כי לא היינו לגמרי מנותקים מהמציאות. כי בבית מלון זה לא החדר שלי גם אם אני כבר כמה ימים בו, זה עדיין לא הבית שלי״

המטפלת: ״זאת לא לגמרי סביבה בטוחה, למרות שונוס שם״

אני: ״אני זוכרת שאני ממש עמוק בחוויה שאני לא זוכרת כלום ובאיזשהו שלב אני רואה את הציוד צלילה ואני זוכרת את הסיפורים מאחורי זה, ורואה את המצלמה וזוכרת סיפורים ממנו״

המטפלת: ״בדקת את עצמך״

אני: ״כן, יום למחרת הרגשתי שאני ממש חייבת לעטוף אותי ואותו, והיום לא משנה מה הכל יהיה רגוע, בצ׳יל, נעימות, הכל יהיה רך.

כן היה בכי של שנינו שדיברנו״

המטפלת: ״בגלל החרדה?״

אני: ״בגלל המקרה, הוא פתאום הבין שממש הייתי במצוקה, והוא לא רצה שאני אכנס למצוקה״

המטפלת: ״זה כאילו התפקשקש לכם״

אני: ״כן, זאת לא הייתה המטרה״

המטפלת: ״את יודעת מה את מרגישה סביב זה?״

אני: ״הרגשתי כמו בניין שהרסו אותו ועכשיו אני מתחילה לבנות הכל לאט לאט מהיסודות.  בהתחלה חשבתי שאני סמרטוט רצפה אבל אז ונוס הציע עלה נידף וזה יותר יפה, שלכת יפה״

המטפלת: ״היו לך רגשות כלפיו?״

אני: ״כן המון אהבה, הודתי לו על העזרה, שהוא טיפל בי, דאג ושמר עליי והכל״

המטפלת: ״ומאיפה את יודעת מה המחיר הנפשי שלו?״

אני: ״הוא אמר והרגשתי אותו בראשון שהוא לא 100%, הוא גם היה נסער אבל בגלל שביום ראשון הורדתי הילוך אבל לא לגמרי, נסעתי לאט ודאגתי שיהיה מקור של אור ודברים טובים. שיהיה מרחב מוגן ותומך של שנינו עבורנו״

המטפלת: ״וזה הציל אותך?״

אני: ״כן בטח מאד, ביום ראשון היה סקס והיה כיף וביום שני היה סקס והיה טוב, היה רצף טוב של סקס״

המטפלת: ״מה איפשר את הרצף של הסקס?״

אני: ״דבר ראשון הזמן הפנוי של שנינו ביחד, שאין הסחות דעת של פלאפון, מחשב וכו׳ ששנינו עכשיו פה. דיברנו על הטיפול האחרון על העניין של הגבולות ואמרתי לו שאני חייבת שהוא ייתן גם את הגבולות שלך נכון שאולי כרגע זה נשמע באוויר אבל בטוח שיש שלושה/ ארבע דברים שאתה יכול להגיד שהם גבולות מבחינתך בתחום המיני.

כי זה לפי מה שאמרת שכל עוד לא יהיו לי הגבולות אני אהיה מאד אומללה כי אני לא בטוחה״

המטפלת: ״בלי גבול זה מחזיר אותך לבית שלך וזה פחד אלוהים כי לא היה שם שום גבול והדברים משתבשים בקלות שאין גבול״

אני: ״כמו שבזמנן אמרת אפשר לשחק כדורגל בקומה ה 49 בעזריאלי רק צריך את הגדר הבטוחה הזאת. ונוס אמר שהגבולות הם: סקס בטוח, שהכל יהיה גלוי, לשמור על רצף, לא להפיל ולזכור שיש לי תפקיד.

לי חשוב שיהיה יום בסופ״ש שהוא היום הזוגי שלנו ואז אפשר לתכנן משהו לאותו היום.

מבחינת שהכל יהיה גלוי אז היום קיבלתי הודעה ממישהו חמוד וחלקתי איתו את זה כי הרגשתי לנכון לפעול ככה כי זה היה מעניין ומה שלא מעניין אז אין סיבה לחלוק.״

 

המטפלת: ״את אמרת שונוס מוכן לקבל הכל זה בעייתי עבורי כי זה מפחיד אותי שאין שם גבול. האמירות לגבי הגבולות הן חתיכת אמירות ודיברנו על מרחב מיני. דיברנו על שלא תפילי, שיש לך תפקיד כשולטת.״

אני: ״ולדאוג לחזור אליו, שזה משהו שקרה די בטבעיות באילת. ביום שני היינו אחרי צלילות והכל ואז הגענו לחדר ועשינו סקס, שהיה עם הרבה כאב עבור ונוס, אני גמרתי והוא לא. שגמרתי הוא היה חמוד ואמר שקצת יותר מידי קשה לו כרגע והוא רוצה קצת לנוח, מה שמאד הגיוני אחרי צלילות והלכנו ונחנו איזה שעה ואחרי זה התחלנו להתארגן לערב ואז שאחרי שהתאפרתי החזרתי את המיניות ודאגתי לו שיהנה.״

המטפלת: ״יפה, הוא אהב את זה?, זה היה מבחינתו החזקה?״

אני: ״כן, זה כמו משהו שאני מסבירה לעצמי שנגיד לא הלכתי לג׳ים כמה ימים או לא תרגלתי מדיטציה  אז זה לא כזה בעיה שפספסתי כמה ימים הכי חשוב זה לחזור לביצוע ההרגל ולא לוותר על זה״

המטפלת: ״את שמת לב שמבחינתו זאת הייתה העמידה בתפקיד?״

אני: ״אני חושבת שכן, הוא לא אמר את זה אבל נראה לי שכן״

המטפלת: ״ואיך היה לך לזכור את זה בראש?״

אני: ״די בטבעיות, אני זוכרת שהיה לי הרבה פעמים בטבעיות שהפלתי אותו פה זה היה עם מחשבה ותכנון וזרם לשם, לא הרגשתי שאני עובדת בזה זה אפילו יותר קל מלחזור להתאמן אחרי כמה ימים שלא וג׳ים זה פחות כיף כי סקס זה הרבה יותר כיף.״

המטפלת: ״אפילו שזה חד צדדי כלפיו״

אני: ״זה לא משנה״

המטפלת: ״הרגשת שאת שמחה מזה?״

אני: ״כן״

המטפלת: ״וונוס לא הרגיש שאת פתאום באה אליו, וכמו שהוא אמר שאת לא רואה אותו בסיטואציה הזו״

אני: ״לא, זה בכלל לא היה זה״

המטפלת: ״יפה כלומר את היית ממש רגישה אליו, ורמת הכאב הייתה מותאמת?״

אני: ״יכול להיות שהיה קצת חזק מידי״

המטפלת: ״כי כאן הסיפור שלנו עם הגבולות, את אמרת הרבה פעמים שאת מפחדת להשתחרר שם כי את מפחדת שהסדיסטיות שבך תהיה פוגענית מידי עבור ונוס, לא רואה אותו, כי הוא כן רוצה כאב רק ברמה מותאמת.

אני לא יודעת אם אתם מדברים על זה ואיך את אמורה לדעת שהכאב הוא ברמה מותאמת״

אני: ״אני לא יודעת איך אני אמורה לדעת, אני כן נותנת מילת ביטחון שהוא יכול להגיד אותה ומפסיקים בצורה רכה ונעימה ואם יש לו משהו בפה אז אני שמה משהו ביד כדי שהוא יכול להפיל אותו וזה מקביל למילת ביטחון״

המטפלת: ״והוא משתמש בה?״

אני: ״לא״

המטפלת: ״איך שאנחנו מכירות את ונוס הוא מחפש להתמסר לדמות אהבה והוא מוכן לשאת המון כאב וסבל. הוא מוכן לסבול רק לשם ההתמסרות והאפטר קייר אח״כ.

ומה שמדאיג אותך ובצדק, זה החוסר גבולות שלך בנפש, שעכשיו את מפתחת גבולות.

כל מה שונוס אמר, הוא לא קלט טוב את מה שרצינו, זה נכון שהוא צריך את ההחזקה, סקס מוגן ולחזור לתפקיד אלו גבולות טובים.

אבל חסר לי המקום של הגבולות של כאב, מספר ההצלפות או העוצמה.

את אמרת משהו שאני רוצה לדעת איך *את* יודעת שהיה המון כאב?״

אני: ״אני יודעת מה עשיתי״

המטפלת: ״ומה שעשית ידוע לך כגורם לכאב גדול?״

אני: ״כן, היו הרבה דברים כואבים״

המטפלת: ״לונוס או באופן כללי?״

אני: ״גם באופן כללי, יכול להיות שיש נשלטות.ים שיש להם סף כאב מטורף ועד שהם לא יוצאים סגולים, אדומים זה לא זה מבחינתם ויכול להיות הפוך שמה שעשיתי זה כבר הרבה יותר טו מאצ׳ עבורם״

המטפלת: ״ומה את חושבת על ונוס של היום?״

אני: ״אני לא חושבת שזה היה יותר מידי ממה שהוא מסוגל להכיל, אני לא בטוחה.״

המטפלת: ״אז איך את יודעת שהיה יותר מידי כאב?״

אני: ״הוא אמר משהו שהיה הרבה כאב״

המטפלת: ״הוא אמר כדי להפסיק את הפעולות שלך?״

אני: ״לא, אחרי שגמרתי ורציתי שהוא יגמור ואז הוא אמר לי שהוא לא יכול, היה לו יותר מידי כואב״

המטפלת: ״ואני רוצה לשאול אותו באותו הרגע -״איפה הייתה?״, אני תוהה אם יש לך יכולת לדעת מהי עוצמת הכאב האופטימלית?

כי אם אתם לא משתמשים במילת ביטחון, אני חושבת שונוס לא משתמש כי כנראה שבניכם זה לא נהוג״

אני: ״אצלנו זה פחות נהוג, יש זוגות שאצלהם זה מאסט ואני יודעת שהייתי עם גברים אחרים אז כן הייתי משתמשת במילת ביטחון שהרגשתי שקשה לי״

המטפלת: ״יופי וונוס אף פעם לא משתמש בה, זה לא מתאים לי בסיפור הנפשי שלו שהוא ישתמש במילת ביטחון, הוא יהיה מוכן לקבל הכל מהאישה הגדולה. ולכן הוא כל כך כעס כאן כמה פעמים כי הוא היה מוכן לשאת כל כאב ואת לא מספיק אחראית על מה שאת אמורה להיות בתור האישה הגדולה הזאת.

אני לא מסכימה עם ההגדרה הזאת, כי זה לשים עליך משקל לא ידוע, זה כאילו לשים עליך משקל של אמא לתינוק. האמא תהיה מספיק אחראית ותשים לב מלתינוק טוב ומה פחות טוב.

כאילו הוא אומר לך, תשימי לב להבעות פנים שלי וכו״

אני: ״אני שמה לב להבעות פנים שלו״

המטפלת: ״אז איך לא שמת לב שזה כואב מידי, כי אולי הוא לא הראה?״

אני: ״זה לא כואב מידי לדעתי, זה היה קרוב לגבול של סף הכאב לאותו הרגע״

המטפלת: ״אבל הוא איבד חשק מיני אחרי זה, הרי המטרה של הכאב זה לחרמן, זה מוד מיני ואם זה מפספס את המוד הזה אז מה עשינו בזה, הרי את לא רוצה סתם לפגוע בו.

הרי האקט של הכאב הוא נרטיב מיני , אני לא סומכת על ונוס שהוא ידע להגן על עצמו מול דמות אהבה, הוא ידע להגן עליו מפני כל אחד אחר, אל מול דמות אהבה נשית, מולך מי שאת עבורו הוא לא ידע לעצור בזמן.

הוא אמר את זה כמה פעמים שהוא לא מוכן להיכנס איתך למרחב מיני, כי הוא יודע שהוא לא יוכל לעצור והוא לא סומך עליך שאת מספיק תראי וזאת הייתה הסיבה שביקשתי לעצור את המרחב המיני בזמנו.

אנחנו לא יכולים לאפשר לו להיות במצב פגיע כל כך, הוא יאבד חשק מיני שוב, הוא יכעס עליך, יזעם עליך. ואת צריכה להבין שאת לא אמא והוא לא תינוק״

אני: ״ומה אני צריכה להגיד לו?״

המטפלת: ״שאין יותר סקס בלי מילת ביטחון או גבולות.

שונוס איבד את העניין המיני הוא אמר אני יורד מהאוטו הזה, הוא לא רצה לבאס אותך כנראה, אני משערת ככה, מה שחסר לי כאן כי הוא לא כאן כדי לענות, את המון פעמים לא ממחשבה רעה או משהו דומה את לא יודעת, לא שמה לב ופשוט עוברת את הגבול.

ובגלל זה חשוב שהוא יהיה כאן, כי הוא שותף מלא, הוא לא ילד בסיטואציה שאמר לאמא ללכת לטיפול. הוא שותף מלא ואני צריכה ממנו שישם גבול ויגיד לא עד כאן.

כי גם הגבולות שהוא שם הם גבולות עליך, את צריכה להיות גלויה, לעשות סקס מוגן, לזכור את התפקיד שלך. איפה הגבולות שלו? הוא צריך להיכנס לשם בצורה שמורה, זה לא ילד ואמא.

זה ההבדל שולטת ונשלט לבין תינוק ואמא. זה המקום הטראומטי שלו שמשתחזר בבדס״מ, המקום הינקותי שכתינוק הוא מתמסר במלא לאמא הגדולה, תינוק לא יכול לעשות כלום, הוא לא יכול לשמור על עצמו ולהגיד אמא די זה כואב לי.

בתור נשלט הוא מתמסר על מלא ולא רוצה לשים גבול, הוא רוצה שהשולטת תשים גבול״

אני: ״שישמור עליו״

המטפלת: ״אבל הוא צריך להבין שיש לנו כאן עסק עם שולטת שיש לה בעיה של הפנמת גבול, היא גדלה בסביבה ללא גבולות, אז אי אפשר לסמוך על הגבולות שלך בצורה מוחלטת וגם שאת מעוררת מינית ושאת נמצאת בנרטיב בדס״מי של שולטת שמכאיבה, את יודעת על הסדיזים שלך שהוא יכול להיות חסר גבולות ואני אומרת שאת לא לבד שם מנהלת וצריך שגם הוא יהיה שם״

אני: ״כן עכשיו אני חושבת על זה שהכל זה גבולות שלי״

המטפלת: ״הוא מוציא את עצמו מהסיטואציה, כמו שהוא הוציא את עצמו מהטיפול שאני לא חושבת שזה נכון, הוא שם הכל עליך, עכשיו אני לא אומרת שאת לא צריכה טיפול ואני לא חושבת שהטיפול לא מועיל לך, אבל בסיטואציה המינית שהייתה אנחנו צריכות אותו שיגיד מאיזה רגע הפך להיות כואב מאד, כי אם הוא איבד אינטרס מיני, הרי כל המטרה הייתה מינית וזה לא היה רק עבור העונג שלך״

אני: ״אין בעיה שלפעמים זה רק לענג אותי או הפוך אבל המפגש המיני הזה זאת לא הייתה המטרה״

המטפלת: ״אין בעיה, אבל שזה היה מוגדר ומסוכם בניכם, אז אין ציפיה להדדיות וזה בסדר.

אני לא יודעת אם בשביל הגמירה שלך את צריכה להכאיב כל כך חזק״

אני: ״לדעתי כן אחרת לא הייתי עושה את זה״

המטפלת: ״אז אם כן ועשית את זה למען העונג המיני שלך אז זה שוב משתחזר לו שהוא אומר שאת לא רואה אותו״

אני: ״אבל הוא לא אמר את זה״

המטפלת: ״נכון״

אני: ״הוא אפילו לא הרגיש את זה״

המטפלת: ״אז את רק יודעת שזה היה סשן עם הרבה כאב, שלא מותאם לו״

אני: ״זה לא היה לא מותאם, יכול להיות שבאיזשהו שלב זה התערבב עם העייפות של הצלילות ויתר היום וכן היה צריך לעשות פאוז.״

המטפלת: ״איפה הוא בגבולות האלו? עדיין חסר לי אותו שהוא היה בשליטה מלאה שלך והוא יגיד שזאת המשמעות של להיות נשלט, זאת המשמעות של להיות בטיפול מיני כשולטת ונשלט ולהבין שצריך לתת גם את הגבולות שלך כי לשולטת יש באגים במערכת שהיא לא בהכרח תמיד גבול, כי היא גדלה בבית בלי גבולות, שהוציאו לה את היד מהמקום, שהשאירו אותה ליד תנור דולק, זה לא בית שלימד גבולות.״

 

אני חוזרת למקרה ביום שבת

אני: ״ונוס אמר בגלל שהתגובות שלי היו דומות גם ביום שבת וגם אז באמסטרדם שיכול להיות שפגעו בי סיממו אותי ואני יודעת שקרה משהו אבל לא יודעת מה קרה״

המטפלת: ״את שואלת מישהו שאת סומכת עליו מה קרה, אני באמת מאמינה שקרו לך דברים אבל אני לא יודעת אם זאת פגיעה מינית בהכרח.

אני כל הזמן שומעת ממך שאת צריכה סדיזים כדי להגיע לעונג מיני ויש הבדל בין השפלה לסדיזים זה לא אותו הדבר, להגיד לבנאדם שאת לא צריכה אותו ולהתעלם ממנו שהוא כמהה אליך לבין להכאיב לבנאדם ולהמשיך להכאיב עוד, זה משהו אחר.״

אני: ״למה זה משהו אחר? שניהם מתחברים למקומות האלו של השליטה״

המטפלת: ״אצלך בבדס״מ זה אותו מקום, בנפש זאת לא אותה נפש, נפש שרואה כאב.

אם את זוכרת כמה פעמים ונוס אמר את זה, שהוא מוכן לשאת כל כאב רק שאת אח״כ לא אוספת אותו אח״כ ולא עושה את האפטר קייר שהיא צריכה לעשות, ובמילים אחרות אומרת לו תודה שהתמסרת אליי״

אני: ״דווקא ברצף של הימים האחרונים כן הרגשתי שאמרתי לו כמה פעמים, אני ממש מרגישה את זה פיזית בגוף שאני חייבת שהפטמות שלו יהיו במצבטים ואני אלחץ עוד עם האצבעות וכך אני אגמור, ממש להרגיש את הכאב ואני לא אהנה ללא הכאב הזה״

המטפלת: ״גם הפוך את צריכה את הכאב?״

אני: ״אני לא יודעת, סף הכאב שלי הוא נמוך מאד.״

המטפלת: ״ונשלטים אחרים? את חושבת שונוס ברמת סף כאב קצת לא הגיונית?״

אני: ״לא יצא לי להכיר נשלטים עם סף כאב פסיכי, כל פעם הם חוזרים מסומנים בטירוף, סימנים של שטפי דם וכו׳ וזה לא שם אצל ונוס״

המטפלת: ״אולי כי את לא עושה, הוא היה עוצר אותך?״

אני: ״אם הייתי אומרת שזה הדבר הכי חשוב לי וזה מה שאני ממש רוצה הוא יסכים״

המטפלת: ״כי זה בשבילך, כי זה כמו לספק את האמא שתהיה מאושרת מהילד שלה, ותסכימי איתי שאת לא האמא הזו ויש כאן שני אנשים בוגרים שאוהבים אחד את השניה ואת לא רוצה לפגוע בו״

אני: ״לי מאד חשוב לקבוע את הזמן הזה בסופ״ש שהוא גם לי וגם לו, כי הרבה פעמים שיש סשן עם מישהו אחר אז נורא חשוב הזמן הזה שהוא רק שלנו זה עוד לפני האפטר קייר וזאת ההכרת תודה שלי אליו.״

המטפלת: ״ההכרת תודה היא קריטית, כי יש שם משהו שמתמסר למען העונג שלך, הבעיה כאן שונוס רואה את עצמו כנשלט חסר אמירה, מה שאני רוצה בשבילו שהוא לא יהיה בסיטואציות שהוא ישנא אותך, על זה שהוא כל כך מתמסר אליך, כל כך סובל והדיוק של העטיפה שלך בסוף לא מותאמים לרמת הכאב שהוא חווה, הוא עד כדי כך מבטל את הגבולות של עצמו עד שהוא כועס עליך שאת לא רואה,

תבדקי איתו מה בדיוק קרה לו שהוא איבד קצת עניין מיני אחרי שגמרת.

חסר לי שהגבול של עצמו, על עצמו ולא עליך, אין דבר כזה שבנאדם נמצא בסשן ללא גבולות, זה רק תינוק״

אני: ״כן עכשיו זה הרבה יותר ברור לי, יש את הדברים שלי, יש את הדברים שבכל מקרה אני עושה ויש את הדברים שאתה אומר שלא עושים. ואני יכולה להסתכל ולהבין אבל אם זה ככה הוא חייב להבין שאני יכולה לפספס״

המטפלת: ״וזה מסוכן לנפש שלו״

אני: ״וגם לי״