החיים על סף תהום

אני: ״מאז שונוס לא בטיפול אנחנו יותר קרובים, אני מרגישה שהטיפול מתקדם יותר, אני חושבת שהיו התקדמויות משמעותיות אבל המקום שהגענו אליו בזמן האחרון הרגשי קצת תקוע שהיינו שלשתינו״

המטפלת: ״מה את יודעת להגיד שעכשיו עובד יותר טוב?״

אני: ״אני חושבת שיש בנינו הרבה קרבה, אולי כי אין התחושה הזאת שמנסים לתקן את ונוס״

המטפלת: ״את חושבת שאין דברים שהוא צריך לעבוד עליהם?״

אני: ״לא, ברור שיש אבל אולי הוא צריך פורמט אחר שיעבוד עבורו יותר טוב.

המטפלת: ״אם ששלושתינו נפגשים משהו לא מתקדם, תקוע וששתינו נפגשות המטרה הטיפולית מתקדמת אז אני שואלת את עצמי מה זה אומר על הדינמיקה, מה את חושבת שגורם לטיפול להיות אפקטיבי יותר שזה רק אנחנו?״

אני: ״שזה רק אנחנו, אז אנחנו יכולות לצלול יותר פנימה ולהאיר דברים חשוכים אצלי וזה מאפשר לי לקבל יותר תשובות, להבין ולחקור דברים יותר לעומק וכל אלו גורמים לי לתחושת שלווה מסוימת בתוכי.

במקום מסוים אני מרגישה יותר מחויבת להמשיך.

במהלך חצי השנה האחרונה אני מרגישה יותר מחויבת להחזיר את המרחב המיני, זה עדיין לא ב 100% אבל זה הרבה יותר עם מודעות ועם כוונה ומטרה״

 

מדברות על הסופ״ש האחרון

ביום שבת שעברה היה יום מאד כיפי, קבענו זמן זוגי ועל ההתחלה ראיתי שונוס לא ממש בטוב, הוא היה קצת קצר סבלנות ועצבני מדברים שלא בהכרח קשורים אליי וניסנו לגשר על זה אבל ללא הצלחה ואז ונוס החליט ללכת לנגן ואני ישבתי איתו באולפן וזה היה מדהים.

הוא ממש השפריץ את עצמו לתוך הגיטרה והגיטרה הכילה אותו ואני עפתי ממה ששמעתי והיה נהדר. ואחרי זה הלכנו למיטה ועשינו מלא סקס עם אורגזמות מטורפות וחזקות. הסופ״ש הזכיר לי כמה הסקס בנינו טוב״

המטפלת: ״מה לדעתך אפשר את המיניות? לא יכול להיות שאנחנו לא יכולים לתפוס את החוט שפתאום מקשר בניך ובין הסקס הטוב?״

אני: ״אני רציתי כבר על ההתחלה סקס אבל שהגענו לזמן הזוגי שלנו הרגשתי שאין לזה כל כך ייתכנות וצריך איזשהו משהו מעברי ואז שונוס ניגן לגמרי הייתי נוכחת איתו ואז שהגענו למיטה הרגשתי מאד בנוח, הייתי משוחררת אפילו לקחתי לעצמי את האורגזמה ודאגתי שהיא תהיה כמו שאני רוצה שהיא תהיה וכמובן דאגתי לונוס שהוא יהנה והענקתי לו אורגזמה חזקה וטובה״

 

אני מחזירה אותנו להמשך מטיפול שעבר לצד הסדיסטי שלי

המטפלת: ״איך את מקשרת את ניתוקים לצד הסדיסטי שלך?ֿ״

אני: ״יכול להיות שבעבר הפעלתי את הצד הסדיסטי ותוך כדי היו לי ניתוקים״

המטפלת: ״האם זה רק שאת הייתי סדיסטית או גם ההפך?״

אני: ״אני לא זוכרת באופן מובהק שהיו סדיסטים אליי, ההתנהגות האגרסיבית של אמא שלי אני לא בהכרח יכולה לחשוב שהיא מקושרת לסדסטיות״

המטפלת: ״למה את קוראת סדיסטיות בעולם שלך?״

אני: ״שמישהו מתמסר אליי ונותן לי את כולו להכאיב לו וזה לא מספיק לי, אני רוצה עוד״

המטפלת: ״עוד עד מתי?״

אני: ״לא יודעת״

המטפלת: ״אין גבול״

אני: ״נכון״

המטפלת: ״אין לך איזה קול פנימי שאומר לך - ״עד ש…״״

אני: ״אני שמה את זה באופן לא טבעי כל כך, שאני מחליטה טוב די עד כאן, שאני מתעייפת או שזה מרגיש טו מאצ׳ אבל אין לי ממש גבול״

המטפלת: ״את לא יודעת מתי להפסיק את עצמך?״

אני: ״לא כל כך, אני שואלת את עצמי למה אני חייבת עוד או להגיע עד הקצה.

למשל השבוע בג׳ים שמתי לב שנגיד ואני קובעת לעצמי את משך האימון ל 45 דקות אירובי ואז לקראת ה 45 דקות, אני רוצה המספרים יהיו עגולים, ונגיד בשעון עוד 2 דקות מתחלפת השעה או יהיה מספר עגול, או השריפת קלוריות תהיה עגולה או הק״מ ואז יוצא שאני מוסיפה לעצמי עוד 3 דקות לאימון. ואני לא מבינה למה, זה לא נותן לי הרבה התוספת של העוד 3 דקות, קבעתי זמן אימון אז לעמוד בו.

 

המטפלת: ״זה ממקום של לאתגר את הגוף?״

אני: ״לא, זה שיהיה מספר עגול״

המטפלת: ״וזה מרגיש לך כמו גבול?״

אני: ״כן, היום באימון עשיתי 45 דקות ושמרתי על זה, כי זה שומר עליי״

המטפלת: ״ואיך את מגיעה ל 48 דקות האלו, באיזה מצב?״

אני: ״זה תלוי באימון שעשיתי, לרוב זה יהיה יאללה להמשיך עוד קצת, זה תלוי באימון שעשיתי״

המטפלת: ״זה לא תמיד קשור למצב הפיזי שלך, לפעמים שאנחנו מתאמנים אז התוצאות משתפרות, הסיבולת עולה״

אני: ״כן ברור, אבל לפעמים בגלל דברים כאלה יכולות להיות פציעות, לפעמים זה טו מאצ׳

המטפלת: ״אז מה קובע לך את עוד 3 דקות, כי אם זה קצת לאתגר את האימון אז בסדר, את מקשרת את זה לגבולות״

אני: ״כן, זה מזכיר לי שלפני כמה שבועות ונוס ואני עשינו סקס ואמרתי לו 5 הצלפות ואז עוד מתחתי את הגבול ונתתי עוד הצלפות״

המטפלת: ״מה קרה לך אחרי שנתת 5 הצלפות״

אני: ״לא הרגשתי סיפוק, חשבתי שהרגיש יותר מלאה״

המטפלת: ״אחרי ה 3 דקות תוספת לאימון הרגשת מלאה?״ֿ

אני: ״לא, אבל היום כן הרגשתי בסדר ששמרתי על עצמי, אם אני רוצה לאתגר את עצמי אז אעלה את המהירות או אגביר את הקושי אבל אני לא חייבת את ה 3 דקות האלו, בטח לא אם אחרי זה כואב לי הגוף קצת יותר, או שאני מתעכבת עם המשך התוכניות לאותו היום.

אפשר להגיד 45 דקות ואז עוד 5 דקות תוספת שאחליט עליה אח״כ בהתאם לכוח והזמן שיש לרשותי.״

המטפלת: ״נכון, כי את אומרת שזה מרגיש כמו ה 5 הצלפות שלא עמדת בהבטחה שלך, האם אחרי שאת נותנת את ה 5 הצלפות את מנהלת משא ומתן על הנוספות?״

אני: ״לא, פשוט ממשיכה.

שבוע שעבר ביקשתי ממנו שילבש תחתונים נשיים שיש לו ובכל יום ישלח לי תמונה שלו לובש אותן, ביקשתי 7 ואחרי שהוא עשה את זה היה חשוב לי לעצוב ב7, ידעתי שאני יכולה לבקש עוד כמה ימים אבל שמרתי על הגבול ששמתי, כי היה חשוב לי לעמוד בגבול שהצבתי״

המטפלת: ״מה את חושבת על הגבול הזה?״

אני: ״אני אוהבת לשים לעצמי גבולות ברורים, כי זה משחרר אותי. סיימנו את האתגר של השבוע ועכשיו אני יכולה לנוח לקראת האתגר הבא שאני רוצה, זה גם הקלוז׳ר שלי״

המטפלת: ״את אומרת שהצבת גבול וקיבלת אותו ודאגת שהוא יתקיים״

אני: ״כן, אני יודעת שאם אני רוצה עוד אז אפשר לעשות שוב אבל זה נפתח לדיון מחדש, זה הכרחי לעצור את זה שם גם בשבילו וגם בשבילי״

המטפלת: ״אני זוכרת שלפני כמה פגישות דיברנו על המשחק הבטוח בקומה 49 בעזיראלי שניתן לשחק שם כל עוד יש גדר מתאימה וכרגע אם אני שומעת נכון את מאמנת את עצמך בהצבת גבולות״

אני: ״כן ולא רק במיניות״

המטפלת: ״איפה עוד זה יכול להיות?״

אני: ״עכשיו בדרך חשבתי על זה שבא לי איזה משהו לשתות שייק ובסוף ויתרתי גם כי אני לא באמת צריכה את זה מבחינת אוכל וגם מבחינה כלכלית, אני יודעת שאם הייתי מרגישה שזה מה משהו הכרחי עבורי הייתי קונה אבל זה לא ויותר חשוב אני יכולה לנהל עם עצמי מחשבה אם אני רוצה או לא וכרגע אני יכולה לוותר על זה ולשמור על המאזן הקלורי וחישוב הכלכלי.״

המטפלת: ״הגבולות האלו גם נמצאים בתחום הכלכלי?״

אני: ״כן יש לי רשימה של דברים שאני רוצה לקנות ובהתאם לתקציב/ מבצעים וכו אני רוכשת״

המטפלת: ״האם זה גם בסמים ככה?״

אני: ״היום כן״

המטפלת: ״אני תוהה איפה עוד את יכולה לשים לעצמך גבולות, אם באוכל, כסף״

אני: ״אני משתדלת אני עדיין לא 100% על זה״

המטפלת: ״100% זה לא שאת מונעת מעצמך זה שיש לך את היכולת לבחור, נהל בינך לבין עצמך שיח עם זה, אם אני אוודה עם עצמי שאני זוכרת לעשות את הבחירה, זאת שליטה והפעלת שיקול דעת מושכל, זה ההפך מללכת לגהץ את האשראי ואחרי זה יהיה מה שיהיה.

במין את יכולה להגיד שיש לך את השיקול דעת הזה?״

אני: ״לאט לאט, אני עוד בהתחלה של זה.

קשה לי להגיד איזה תחום הוא יותר בשליטה אצלי״

המטפלת: ״באמת? את לא יודעת באיזה תחום את סומכת על עצמך? שהשיקול דעת שלך הוא ענייני לא מסכן שום דבר״

אני: ״עם אוכל וכסף אני יותר מאומנת בזה מאשר בסקס ואימונים״

המטפלת: ״מה חסר לך במין שתרגישי יותר על זה?״

אני: ״דבר ראשון חסר לי יותר נסיון, חסר לי הרבה סקס והצלחה עם יכולת ניהול הגבולות שם״

המטפלת: ״שתתאמני על זה יותר? או מהמקום שאת תהיי רגועה היום כי יהיה לך סקס גם מחר ומחרתיים, היום את לא חייבת להצליף את כל 10 ההצלפות שאת רוצה להצליף היום קבעת 5 ומחר יהיה 5 וכך גם מחרתיים״

אני: ״יכול להיות, הרבה פעמים שאני מגיעה לסקס אין לי רעיון מובנה ואני מאלתרת וזה נחמד אבל זה לא מספיק אם אני רוצה משהו מיוחד אני כן צריכה לתכנן, לבנות ולהבנות את הרעיון בתוכי ולהביא אותו לידי ביצוע.

אני עוד בודקת איך אני עושה את זה בצורה נעימה וחלקה לבין מצב שאני לא מחוברת למציאות ומאיפה הבאתי את זה״

המטפלת: ״מה שאת אומרת בעצם שבמין קשה יותר כי בניגוד לאוכל וכסף במין את לא לבד שם, יש לך פרטנר כי יכול להיות שפתאום הפרטנר יבלום אותך וזה יכול לערער את הביטחון שלך.

אני מקשיבה לך ופתאום זה נהיה מאד ברור שיש הבדל שזה בניך לבניך אין שם עוד מישהו שמשפיע, מושפע ואת לא חולקת את הגבול הזה עם עוד מישהו, כי שזה בניך לבניך את יכולה להחליט על ההשלכה. בסקס יש לך עוד מישהו שיכול להביא את הצד שלו״

אני: ״כן אני מבינה, המרחב שונה״

המטפלת: ״כן, מה לדעתך יותר קשה במרחב המיני שיש שם עוד פרטנר?״

אני: ״כן אם עברתי לעצמי את הגבול אז אני נותנת את הדין וחשבון לעצמי, אם עברת לבן הזוג שלי אז זה יותר מורכב הדין וחשבון, הוא יכול להיפגע, אני יכולה לעשות משהו שלא יהיה נעים מכל מיני סיבות.

והתגובה שלו תהיה שונה״

המטפלת: ״מה בתגובה יכול להיות שונה?״

אני: ״אנחנו יכולים לריב ואז יכולה להיות התרחקות״

המטפלת: ״הוא ינטוש אותך״

אני: ״אני מרגישה שיש בי המון חדרת נטישה אבל אני לא זוכרת שכילדה נטשו אותי, לפעמים אני מפחדת להיות לבד״

המטפלת: ״להיות בבית לבד?״

אני: ״לא, מזה אני לא מפחדת, להיות לבד בעולם זה מפחיד, שאין לי שם מישהו ששומר עליי״

המטפלת: ״זה מפחיד להיות לבד, כי גם האנשים שאומרים לשמור עליך בנוכחות הפיזית שלהם היא לא הייתה שומרת, יש בך פחד להיות בעולם הזה לא שמורה. היום יש לך את ונוס ששומר עליך״

אני: ״כן, אני זוכרת שבפעם הקודמת שהיינו ביחד זה הרגיש שהוא מאד שומר ומגונן עליי ומצד שני זה הרגיש כאילו אני לא קופצת למים, לא מעיזה בכוחות עצמי.

למרות שאחד הדברים שכן למדתי על עצמי מהפרידה ההיא זה כן לקפוץ למים ולשחות בכוחות עצמי, זה לא היה קל בשום צורה והרבה יותר טוב לי היום משמעותית.

התקופה הראתה לי שאני יכולה לבד אבל אני מעדיפה לעשות את זה ביחד״

המטפלת: ״לא היה קל בשום צורה, את זוכרת מה עשית? סיכנת את עצמך?״

אני: ״בטח, סיכנתי את עצמי המון, שימוש בסמים, המון גברים לסקס, המון אלכוהול״

המטפלת: ״מישהו פגע בך אז?״

אני: ״לא ממש, היו כל מיני דברים שפעם הייתי עם מישהו שהיה בנינו קטע ועשינו סקס בשירותים ואז אני לא יודעת אם זה היה בטעות או לא אבל הוא בטעות חדר אליי אנאלית שלא הייתי מוכנה וזה כאב, היינו קצת שיכורים אבל נבהלתי והלכתי״

המטפלת: ״היית בסכנה מגברים?״

אני: ״לא ממש, תמיד דואגת לעשות סקס מוגן, חוץ מהפעם ההיא אין לי עוד סיפורים כאלו״

המטפלת: ״ואיך שם כן?״

אני: ״אני לא יודעת מה היה שיקול הדעת שלי אז, שהוא היה לא בסדר״

המטפלת: ״אז נראה שיותר סיכנת את עצמך עם חומרים ואלכוהול, משהו בריאותי יכול להסתבך בלי לוודא שהגבול שם ברור, את זה פיתחת עם ונוס?״

אני: ״לא ממש, נראה לי שפתחתי את זה אחרי שחברה שלי נפטרה ממנת יתר, אני זוכרת שאחרי זה במשך חצי שנה לא שתיתי אלכוהול בקושי יצאתי שאז זה היה חלק מרכזי בחיים שלי״

המטפלת: ״מה עשית בחצי שנה הזאת?״

אני: ״מיד פעם הייתי נפגשת עם ונוס ולא זוכרת עוד יותר מידי, אלו היו שנים מאד משוגעות״

המטפלת: ״על השנים האלו אמרת שאם הייתה לך בת היית סוגרת אותה בחדר?״

אני: ״לא, זה על השנים הקדומות יותר שהייתי ילדה״ (מצחקקת)

המטפלת: ״קודם גם עשית דברים מסוכנים כלומר ההצבת גבול לא מופנת אצלך״

אני: ״כן, קודם היו מצבים שהייתי יוצאת מהבית וחוזרת אחרי יומיים שלושה״

המטפלת: ״ואף אחד לא יודע איפה את?״

אני: ״אולי ידעו אולי לא״

המטפלת: ״לא שאלו מה אכלת?״

אני: ״זה לא, גם אם הייתי שם לא היו שואלים את זה״ (מצחקקת)

המטפלת: ״נכון, צודקת. את אומרת שגבול זה עניין של שמירה ואת כרגע מתרגלת לעצמך את עניין הגבולות, כלומר בסקס זה יותר קשה כי יש עוד אדם ומה שמפחיד אותך שאת עלולה לעשות משהו שלא שומר עליו שבגלל שאת לא יכולה לשמור על עצמך שיש לך הפנמת גבול״

אני: ״אין לי הפנמת גבול ברורה״

המטפלת: ״יש אנשים שאת יודעת עליהם שיש להם גבולות ברורים״

אני: ״אני אתן דוגמא לא קשורה למין, נגיד אני נפגשת עם חברות ואנחנו קובעות לשעתיים שלוש ויכול להיות שזה נמשך לאיזה 5/6 שעות, שלא שמתי גבול

ואני מקרה ממזמן מהפעם הקודמת עם ונוס שהלכתי להביא איזה. דבק או משהו ואז התחלתי לדבר עם המוכר ודיברנו איזה שעה פלוס וככה נעלמתי ולא עדכנתי אותו והוא דאג ואני זוכרת שלא הבנתי למה.

מה שהיום כן הייתי עושה זה מעדכנת אותו אחרי איזה 10 דקות שאני רואה שאני מתעכבת״

המטפלת: ״זה נגיד אמרת שהיה x ומשהו משתנה את צריכה לעדכן.

כמה פעמים ונוס אמר כאן שהיית נעלמת ולא מעדכנת אם היית אומרת שאת לא מגיעה אז הוא היה מכין לעצמו משהו לבד״

אני: ״כן היו כמה דברים כאלו, שצד אחד אני לא מטפלת בהם ומצד שני לא מעבירה אליו את האחריות״

המטפלת: ״כן זה כמו שאמא שלך לא הייתה שואלת איפה את, אמא ואבא יודעים שהבת שלהם בת 15/16 לא נמצאת בבית הם לא שואלים את עצמם איפה היא, מרימים טלפון?

ילד הולך לבית ספר וחוזר צריך לשאול מה איתו, הולך לחבר, מכין שיעורים וכו׳.

צריך לשאול מה התוכניות שלו, הוא נשאר לישון אצל החבר הוא חוזר הבית, יש לו מה שהוא צריך לבית ספר למחר? זאת החזקה ושגרה לשמירת גבולות.

יש הורים שיגידו את לא נשארת לישון אצל חברים באמצע השבוע וכו׳

הדבר הזה לא היה קורה, וזאת הפנמת גבול.

הילדים שלי יודעים שהם צריכים לעדכן, קבענו משהו ויש שינוי מדברים אם לא אני מתקשרת ושואלת״

אני: ״אני חושבת שהפעם הראשונה שהייתה לי אחריות כזאת, זה שהיה לי כלב והייתי צריכה להוציא אותו אחרת הוא היה עושה פיפי בבית״

המטפלת: ״אוו, זה ממש כמו להגיד לך את צריכה להוציא אותי כי אני לא יכול לפתוח את הדלת לבד, את צריכה לשמור עליי.

זה כמו שבא לי להגיד לאמא שלך, את הבאת ילדים לעולם את צריכה לדאוג שהן לא יקבלו כוויה, שהיד שלהן לא תצא מהמקום, את צריכה לדאוג שיהיה להן מה לאכול, שאם את כועסת עליהן את לא מתנהגת באיזה צורה שכל מה שהן רוצות זה רק שתספיקי לצרוח שהן ישמעו ממך איזשהו מסר מלמד, זאת החזקה ושמירה על גבולות. לא סתם אמרת שאם הייתה לך בת היית נועלת אותה בבית״

אני: ״הרבה פעמים ממש קיוויתי שהם יתעננו, ישאלו שאלות אבל כלום״

המטפלת: ״זאת הזנחה קשה, אם המקרה של התנור היה מגיע לרווחה ההשלכות היו אחרות, המקרה עם היד הוא נוראי ומעניין מה היו השאלות ששאלו, זה היה מעלה נורות אדומות גדולות.

איך היא לא מתקשרת אליך לשאול איפה את ישנה?

שאת אומרת על הסדיזים שלך מה שאת מתכוונת בעצם זה שאת עשויה לעשות כל מיני דברים ללא שמירה, ללא הפנמת גבול, זה בעצם לעשות דברים ולהגיד ככה כן וככה לא וזה עושה קצת סדר.

מה שכואב לי גם שוויתרו עליך גם בבית ספר, התלמידה לא מגיעה ואף אחד לא מתקשר להורים. בגלל זה את לא מאמינה למסגרות״

אני: ״המסגרת הראשונה היה לי טוב בה הייתה בצבא, שבהתחלה היה נוקשה אבל אח״כ כן הייתה גמישות מסויימת״

המטפלת: ״לשבוע הבא תבדקי עם עצמך את הנושא של השמירה והגבולות, איפה זה עוד קיים חוץ מהמיניות״