הפעם אנסה לשחזר כמה שיותר מהזיכרון שלי
התחלנו את הפגישה על המקומות בחיי שאין בהם גבולות והם די רבים.
סיפרתי שפעם הייתי משחקת בטלפון מלא שעות ללא הגבלה מיד איך שהייתי מתעוררת הייתי לוקחת את הטלפון ומתחילה לשחק והיה לי קשה להספיק ודי סבלתי מזה כי זה היה מעכב אותי, הייתי מתחילה את היום הימרחות במיטה במקום לעשות את הדברים שאני צריכה לעשות.
היום אין לי משחקים בטלפון, למעט משחקי המוח שהם אני משחקת בבוקר והם לא מייצרים את תחושת ההתמכרות כמו שהקנדי קארש, קוקי ג׳אם וכו׳ בהם הייתי משחקת.
דיברנו על המקרה ביום ראשון, בו חגגנו לאמא שלי יומולדת ובסוף אבא שלי התעצבן והרגשתי רע עם זה והתמלאתי ברחמים כלפי אמא שלי ושאבא שלי היה יכול בקלות לפתור את העניין בצורה הרבה יותר אחראית וטובה אם היה מתקשר איתי לפני, תוך כדי או אחרי ולא פועל בצורה של פאסיב אגרסיב.
- אני באמת לא מבינה למה אני לוקחת על עצמי את כל מה שקשור בבית של ההורים שלי, מתוך מחשבה שזאת אחריות שלי, למרות שממש לא.
ספרתי שביום ראשון הייתה לי שיחה מוזרה עם ההורים שלי על שיער של ילדות ואמרתי שגם לי גזרו את השיער והייתי ילדה קטנה עם שיער קצוץ ואבא שלי אמר שהוא לא זוכר למה עשו לי את זה.
דיברנו על האלימות שהייתה בבית שאמא שלי הייתה צועקת בלי סוף ואם היה יום שהיא לא הייתה צועקת בו זה היה סוג של נס, אני זוכרת שהיו ימים, ימי הולדת, חגים או סתם ימים שרציתי להיות מאושרת וקיוויתי שהיום היא לא תכעס ותצעק אבל לא תמיד זה היה קורה.
דיברנו על היחס שלי לאוכל, אני חשבתי שהיו לי סוג של הפרעות האכילה, אבל המטפלת טוענת שזה פחות נראה לה הפרעות והיא יותר מייחסת את זה לצורה שבה אמא שלי הסתכלה על הגוף שלי, בצורה ביקורתי שלא לצורך ומצד שני לא דאגה שיהיה לי ולאחותי אוכל שחזרנו מהלימודים.
סיפרתי שהקפתי את עצמי באנשים עם הפרעות ברמות שונות לגבי אוכל וחברת הילדות שלי הייתה כל הזמן מתעסקת באוכל, מרעיבה את עצמה, ישנה מלא ומסתכלת בהערצה על חברה אחרת שהייתה בולמית ונכנסת ויוצאת מאשפוזים.
דיברנו על זה שכמעט ואף פעם לא קיבלתי חיזוקים מהבית על החלטות גם בהחלטות שהיו סופר חשובות אף פעם לא הצלחתי לקבל חיזוק מההורים. והשבוע אחותי סיפרה לי משהו שקשור אליה ועל התמודדות שלה עם המצב ואני עודדתי וחיזקתי אותה. כמו שהייתי מצפה מההורים שלי לעשות.
דיברנו על מערכת האמון של אבא שלי בי וסיפרתי על המקרה שבו קיבלתי הרבה דוחות בעקבות כך שהוא אמר לי ״לזרוק את הדוח״ ואח״כ צעק עליי במשך הרבה זמן על הנזק שעשיתי והמשיך לכעוס עליי גם לאחר ששילמתי את הדוחות.
מצד שני רמת הרכב שהוא נתן לי הייתה ברמה ירודה, הרכב היה נתקע מלא פעמים וכמה פעמים נתקע לי באמצע צמתיים מרכזיים.
דיברנו על ההחלטה שלי לא לעשות ילדים, שהנפש שלי יודעת משהו שההחלטה שלי היא מונעת מכך שאני לא רוצה שהילד/ה שלי יעברו חוויה נוראית שכזו.
סיפרתי שפעם ראיתי פרק של ״סליחה אפשר שאלה״ על נשים שעברו פגיעה מינית והדפוס המחשבתי שלהן לגבי הבאת ילדים לעולם הוא די דומה לשלי.
דיברנו על הסדיסטיות שלי, המטפלת טוענת שכנראה חווית אלימות דומה והיא רוצה להתעמק בזה היא שלחה אותי עם שיעורי בית להיזכר במקרים בהם ראיתי או חוויתי אלימות ואיך הרגשתי או מה מתחושות שלי מזה.
