החיים על סף תהום

קמתי הבוקר בתחושה טובה,
אחרי הרבה זמן שלא הרגשתי ככה. מן תחושה של שלמות.
לאחרונה יוצא לי הרבה לדבר, לחשוב על שני צצדים עיקריים (יש הרבה יותר משניים אבל נתמקד בשניים עיקריים) שקיימים בי.
צד אחד זאת תהום הנועזת, החופשייה, אותה בחורה חסרת מעצורים וחסרת גבולות שמחפשת לנצל את החיים מכל מה שהם מצעים לי, אוהבת את העולם. טורפת.
והצד השני זאת תהום שקטה, ביישנית, חסרת ביטחון עצמי, שעל כל חוויה שאמורה לשמח אותי היא מוצאת את כל הסיבות ללמה לא להיות שמחה, אותה תהום לא מעריכה הרבה כי הכל חסר ערך בענייה. היא לא אוהבת הרבה כי את עצמה היא לא אוהבת. נטרפת.

אבל אני מאמינה שבשביל להגיע לשלמות עם עצמי אני צריכה לאהוב את שתייהן כדי באמת לקבל את עצמי כמו שאני וכדי לבחור בצורה ברורה מה אני רוצה להרגיש. ולאן אני רוצה לקחת את זה.

אני רוצה להיות תהום הראשונה שמשפריצה את העוצמה שלה לכל עבר, זה היה נכון אפילו להגיד שאני רוצה להיות רק אותה תהום. אבל זה בלתי ניתן לקבל את כל טוב בלי איזה עוקץ קטן. אבל הכוח שלי הוא שגם אני מרגישה בצורה השניה לקחת את זה למקומות שעושים לי טוב.

ועכשיו המון מטלות על הבוקר, המון סידורים המון המון מהכל.

יום מקסים לכולכם.