אני מתחילה ואומרת שאני בקרקעית שלי.
אני מספרת שבסופ״ש האחרון היו לי הרבה תובנות על הבעיות ועל כך שאני מנסה לפתור אותן שוב ושוב באותה הצורה ומצפה לתוצאות שונות ואני מבינה שככה אני לא מצליחה לקדם באמת כלום חוץ משחיקה נוראית.
אני מספרת שהיה אמור להיות לי דייט משולש ונוס, אני ועוד בחור, היה חשוב לי לקדם את זה בעיקר בשביל לראות איך אני מתמודדת בסיטואציה. בכל מקרה הוא הבריז בחמישי ואז קבענו רק שנינו ליום שישי וגם אז הוא הבריז ונעלם.
ואני אומרת לעצמי -פאק מה אני עושה לא נכון?!
ואני ממשיכה לחזור על אותן פעולות שוב ושוב וזה לא נכון.
בהמלצת ונוס כדאי לא לפעול רק במישור אחד ולפתוח את הפעולות למגוון רחב של אפיקים כדי למקסם את ההצלחה.
עדכנתי שאני מתסכלת על החצי שנה האחרונה בערך, זאת הכמות הכי גבוה של פעמים שהבריזו לי/ לנו אי פעם בחיי בפן מיני.
אחרי תחושת התסכול הרגשתי איזשהו חשק מיני והחלטתי לאונן והייתה לי גמירה ריקנית.
וזה התחבר לי לכמה ימים קודם לכן שגם לא הצלחתי להגיע לאורגזמה במהלך הסקס.
ואחרי הכל חשבתי לעצמי שאיזה פער גדול יש במיניות שלי, בפנטזיות ובמחשבות למה שקורה בפועל זה הכי רחוק שיכול להיות.
ביום ראשון בבוקר התחלתי לרשום את כל הפעולות שאני רוצה לעשות ואיך לעשות ודיברתי עם חברה שונוס הציע לדבר איתה וזה מאד עזר לחלוק את הכשלונות עם מישהי נוספת שיכולה להזדהות.
אני: ״ונוס אומר שאם אני רוצה שינוי אני חייבת להוביל את הסיטואציה ואחרי שסיפרתי לו על הבחור שהבריז פעמיים יום אחרי יום והוא שאל -״נראה לך שאני הייתי מבריז למישהי פעמים״ ואמרתי שברור שלא אפילו לא פעם אחת.
והוא צודק שעד עכשיו לא ניהלתי הקידום של הפנטזיה, פעלתי רק בכלוב בכך שעניתי להודעות ששלחו לי.
לא הייתי על זה כמו שאני מנהלת בעבודה, את הבית, האוכל שלנו. את החזרה לשגרה שרק לאחרונה למדתי לעשות את זה שאפשר לשחרר את החזקה ואז לחזור אליה.
חשבתי הרבה על מה אני בדיוק רוצה, כי אני כן נמצאת עכשיו בהקהילה הפוליאמורית אבל אני לא מחפשת ריבוי אהבות, המטרה שלי היא לצרף מישהו לשלישיה ושונוס יהיה נוכח וחלק פעיל ללא עוררין. זה נורא נחמד שיש לי את ההגדרה המדויקת של מה שאני רוצה.
עשיתי טעות עם ונוס שלא הבנתי אותה על ההתחלה, שביום ראשון הרגשתי יותר טוב כי הייתי בפעילות בעקבות כל מיני המלצות שקיבלתי ממנו, הכרתי את הבחור שפגשתי אותו הבוקר, דיברתי עם החברה שלנו שאמרה שמה שאני עוברת הוא לא משהו נדיר וזה קורה הרבה.
כי עד עכשיו אני פחות פניתי לאנשים, פחות כתבתי באופן יזום, חיכיתי שיפנו אליי הייתי פחות אקטיבית״
המטפלת: ״פחות דואגת לקבל את מה שאת רוצה לקבל, מחכה שזה איכשהו יקרה לך בלי שאת מוודא שאת מקבלת את מה שאת רוצה, את הבחור שאת רוצה, את הטיפוס.
הרי לא כל אחד שירצה אותך את תרצי אותו״
אני: ״פעם בחיי חלק גדול מי שהיה נראה לטעמי בסדר מבחינה חיצונית הייתי זורמת איתו.
היו כמה אנשים שלפעמים הגזימו, כאלה שלא התאימו לי, לא ראו אותי באמת״
המטפלת: ״גם הרבה פעמים היית תחת השפעת חומרים ולא מיינדד למה שאת צריכה״
אני: ״כן, הייתי מתגברת על החרדות עם סמים ואלכוהול״
המטפלת: ״אלכוהול באמת עוזר להתגבר על חרדה, ממה הייתה לך חרדה?״
אני: ״שידחו אותי״
המטפלת: ״אבל היו לך בני זוג? גם שם הייתה חוויה של דחייה?״
אני: ״כן, עם בני הזוג פחות אבל אז הייתי פוחדת שזה לא מספיק מגניב, לא מספיק מיוחד.״
אני מספרת על יום ראשון בערב ועל הטעות שעשיתי
אני: ״חזרתי הביתה וסיפרתי לונוס על כל מה שעשיתי, על השיחה עם החברה, ההתקדמות עם הבחור, הרשימה שעשיתי לפעולות קדימה.
ולא אמרתי לו כלום מבחינת תודה על איך שהוא עזר לי לא להתייאש, להרים את עצמי, לעודד אותי, תומך בי.
ביום שני בבוקר הייתה לו בדיקה ובבוקר אמרתי לו בהצלחה לפני שיצא ויכול להיות שלא ייחסתי לזה מספיק תשומת לב.
בגלל שהייתה לי פגישה עם התזונאית שלי על הבוקר אז לא קבעתי את זה מראש אבל שראיתי שאני קרובה למשרד וונוס צפוי לסיים את הבדיקה שלו בקרוב, אז שאלתי אותו אם הוא רוצה לבוא לעלות לקפה/ לראות את המשרד שלי כי המרפאה שלו היא מול המשרד שלי.
והוא כתב לי שהוא עבר בדיקה פולשנית וחשופה ומן הראוי שאני קודם אשאל איך היה לפני עוד דברים שאני מבקשת ממנו.
עכשיו אני רציתי לראות אותו ואז כמובן לדבר על הבדיקה
בהתחלה לא הבנתי כלום אבל ירדתי למטה לראות אולי יש סיכוי שאראה אותו.
שהגעתי הביתה ודיברנו קצת אז אמרתי לו שבבוקר אמרתי לו בהצלחה והוא כעס ואמר שאני הולכת לבדיקות אז הוא לא שולח אותי רק עם בהצלחה והוא נותן לי הרבה מעבר לזה.
זה השארה שלי אבל שאולי הוא כעס כי לא אמרתי תודה על העזרה ממנו בסופ״ש וכל מה שעודד אותי לפעול מיום ראשון.״
המטפלת: ״זה נשמע לך קשור?
את חושבת שהבדיקה הייתה הקש ששבר את גב הגמל?
זה לא היה נשמע לו קשור לבדיקה שאמרת לו בוא תעלה?״
אני: ״אני לא יודעת מה זה נשמע לו, לי זה היה ברור שנדבר על הבדיקה. פשוט אני יודעת שהוא כבר באזור אז נעשה את זה יותר מהודעות״
המטפלת: ״יכולת להגיד לו את המשפטים האלה שאת אומרת לי?
להגיד לו רגע אבל מה קרה?״
אני: ״לא יכולתי להגיד באותו הרגע״
המטפלת: ״וגם לא שחזרת הביתה״
אני: ״נכון.
ביוםשלישיבבוקראמרתילושהואהכיחשובומהותיבתהליךשלהגשמה
ואני עושה משהו עבורנו שיקדם את המיניות, הזוגיות וכל הקשר שלנו קדימה״
המטפלת: ״אבל ונוס רוצה את הבנאדם השלישי גם?
או שהוא משתף פעולה כי את רוצה?
ונוס יכול לקיים מערכת מינית מספקת מבחינתו רק איתך?״
אני: ״אני חושבת שכן.
אם לא היו לי פנטזיות על שלישיות והיו לי פנטזיות אחרות במקום אז הוא היה הולך איתי על זה.
הרי אני יודעת שהסקס שלי איתו הוא הדבר הכי טוב ואני הכי נהנת ממנו, הכי נעים לי איתו וגם אני אוהבת להעניק לו תשומת לב טובה ובריאה בסקס בנינו.
שהוא מאד נהנה איתי ונעים לו שזה עובד נכון.
ואין באמת סיכוי הגבר הנוסף יהיה איום כלשהו, הוא לא תקן משחקי״
המטפלת: ״משחקי עבורך?״
אני: ״אני חושבת שבשביל שנינו״
המטפלת: ״את כל הזמן אומרת את זה אבל הוא לא אומר את זה.
אבל הוא אומר שהוא תומך בך.
לפחות ממה שאני שומעת, היא אומר אני איתך בכל התהליך שאת צריכה, נתתי לך רעיונות, אני אמרתי לך לדבר עם החברה.
זה נשמע שהוא קלט כמה שזה חשוב לך השלישיה והוא עושה טובתך כנגד עיניו והוא עושה הכל כדי שתצא לפועל השלישיה הזאת, כי לך זה חשוב.
והוא רק מבקש גבולות, החזקה, ביטחון, מין בטוח, לא לשכוח אותו.
זה נשמע שהוא שם על מלא אבל הצורך הראשוני הוא שלך״
אני: ״כן״
המטפלת: ״ומה שהוא אומר שהוא שם כדי להגשים את הפנטזיה שלך.
ואת לא יכולה להתפנות מעצמך ולחשוב עליו?״
אני: ״יכול להיות שהוא ציפה להכרת תודה יותר משמעותית״
המטפלת: ״את מניחה את זה?
למה זה לא קונקרטי לבדיקה הזאת?״
אני: ״כי הוא אמר שהוא נותן לי המון דברים ואני לא בהכרח נותנת בחזרה״
המטפלת: ״זה מעניין כי את לא שואלת.
ואת זוכרת שדיברנו על זה שאת משחזרת את עצמך כילדה שם.
ילדה אל מול דמות הורית לא שואלת.
ילדים שכן שואלים ומאתגרים את ההורים, -״אבל אבא למה אתה אומר ככה…״, ילדים ששואלים בחזרה שאלות את ההורים זה ילדים שמרגישים בטוחים, רוב הילדים שלא מרגישים בטוחים או שחווים משפחתולגיה כמו שלך, של הזנחה, דברים לא ברורים, כאוס אדיר פעם ככה ופעם ככה. זה ילדים שאין להם תחושת ביטחון והם לא באמת יכולים לפנות להורה.
כי את אמרת להם את אבל אף פעם לא הסברתם, אף פעם לא אמרתם, מה אתם באים אליי בטענות
-הם יכולים להגיד אבל אף פעם לא שאלת ולא אמרת שאת לא מבינה.
-את אומרת איך יכולתי לשאול כי אתם רק צעקתם וירדתם עליי.
ואת משחזרת את המקום של אותה ילדה שאין לה יכולת לשאול ולהגיד כלום כאילו זה האבא הזה שלא מוכן להקשיב לך או האמא שלא באמת מפנימה.
ונוס חושב שהוא אומר לך משהו שברור לך, עבורו זה מאד ברור. אני זוכרת שהייתם כאן שניכם ואת המבט שלך שאת לא מבינה מה קרה.
אני: ״בזמנו היה לוקח לי כמה ימים להבין מה היה ומה קרה״
המטפלת: ״להבין בינך לבינך? או בשיחה איתו״
אני: ״ביני לביני״
המטפלת: ״אבל את אף פעם לא יכולה להבין בניך לבינך, את צריכה לשאול אותו.
זה כמו שתנסי להבין למה אמא שלך מתפרצת או אבא שלך שמפסיק לדבר איתך.
ונוס הפסיק לדבר איתך והוא הסביר לך מה הבעיה?״
אני: ״ונוס אמר שאין בנינו הדדיות בין מה שהוא נותן לי ואני נותנת לו״
המטפלת: ״אני מבינה שיש כאן משהו נפשי שקשור לקשר אכפתית, אוהב, אינטימי בכלל לא גופני בכלל לא מיני זה מה שנשמע לי ממה שהוא אמר לך.
את גם אומרת לו לבוא לקפוץ למשרד שלך ולא משתמע שאת שואלת לשלמו.
חשוב לי לדעת את דאגת לו בבדיקה?״
אני: ״בטח.
זה מאד חשוב שהיא תהיה תקינה וטובה. שהוא יהיה בריא ולא יהיו בעיות רפואיות
זאת בדיקה שהוא עושה כבר 8 שנים ברציפות, הוא מטפל בעצמו עם זריקות וכדורים והוא בטוב בה.
נכון היא מלחיצה ולא הכי נעימה.
ובפעם הראשונה שהוא עשה אותה הוא נשלח לבי״ח ואשפוז לאחר מכן.״
המטפלת: ״אבל אנחנו 8 שנים אחרי״
אני: ״נכון, ואנחנו בטיפול רציף מאז.
ומאד חשוב לי שהוא יעבור את הבדיקה והיא תהיה טובה, כי אני דואגת לו וחשוב לי שהוא הבריאות שלו תהיה טובה במצב מעולה וגם כי אח״כ הוא יכול לעשות את הדברים שהוא אוהב לטייל, לצלול וכו׳
וגם כי אני אוהבת לעשות איתו את אותם דברים טיולים, צלילה וסקס.״
המטפלת: ״את אומרת שאת יודעת שהבדיקה הזאת מאד משמעותית כי היא מאפשרת תיפקוד של כל הדברים שחשובים לך ואת רוצה שהיא תצא בטוב, אבל 8 שנים הבדיקות תקינות בגלל כל מה שאתה עושה, אז איך פתאום רק כי לא שאלת במשפט הראשון איך היה ואיך אתה מפרש שלא אכפת לי ושאת לא מחזיקה אותו בנפש.
אני חושבת שעבור ונוס מדובר באירוע טראומטי.״
אני: ״הבדיקה?״
המטפלת: ״כן כי פעם לפני כמה שנים הוא עשה את אותו הדבר ונלקח למיון ועבר ניתוח מאד מסוכן.
זה כמו שנראה חייל שהיה בטנק בוער ועכשיו הוא רואה טנק בוער ולא נשאל איך היית ואיך היה לך שם?
גם אם זה כבר 10 שנים אחרי כי מדובר באירוע עם אנרגיה נוראית.״
אני: ״לא חשבתי על זה ככה״
המטפלת: ״נכון, אבל הוא גם לא מסביר.
בסיטואציה הזאת יש שנים הוא צריך להבין שאת לא יכולה לדעת שבבדיקה הזאת בכל שנה יש מעמד של שיחזור טראומה עבורו, את יכולה להבין את זה שאני מסבירה לך״ֿ
אני: ״אני זוכרת ששנה שעברה הייתי איתו בבדיקה כי רציתי אבל לא כי הוא ביקש ממני״
המטפלת: ״הוא מסביר לך שהבדיקה הזאת מלחיצה עבורו?״
אני: ״לא הוא לא מסביר״
המטפלת: ״כי יש מצב שהוא לא יודע להגיד את מה שאני אומרת.
אני יודעת לשמוע אותו״
אני: ״עכשיו זה נשמע לי הגיוני״
המטפלת: ״את חייבת להבין שהאשמה היא לא בלעדית, את חייבת להספיק להתנהל כאילו את האשמה הבלעדית, היחידה שאשמה כאן.
שאת היית בבית של ההורים שלך האשימו אותך באופן בלעדי למרות שהייתה להם תרומה ענקית להתנהלות שלך, ענקית.
ואת בתור הבת שלהם לקחת את האשמה עליך בלעדית, זה טיב היחסים שיש בין הילד להורה, אבל שאת נמצאת במערכת יחסים לא מול ההורים שלך ואת לא תלויה בהם.
למרות שגם היום מול ההורים שלך את לא אותה ילדה ואת לא תלויה בהם יש לך את כל הקרקע שבעולם לדרוש תשובות מהם ולדרוש הדדיות ביחסים.
את לא ילדה קטנה שהם יכולים לנהל אותך, יש כאן שני אנשים בוגרים, הורים ובת מאד בוגרת שחיה הרבה שנים בעולם הזה, אז גם עכשיו מערכת היחסים שלך עם ההורים היא לא חד צדדית זה לא ילד תלוי בהורה.
על אחת כמה וכמה מול הבן זוג שלך. אין מערכת יחסים של הורה וילד.
זה לא שאת תמיד הילדה או ההורה ולהיפך.
יש כאן מערכת יחסים הדדית ומה הכוונה הדדית, שיש לו חובה להסביר את תחושותיו בלי לצפות שאת תביני אותם בעצמך בלי שהוא הסביר את זה.
ציפיה של הרבה בני זוג שיבינו אותם בלי שהם יסבירו והם כועסים שמבינים אותם לא נכון.״
אני: ״אני זוכרת שיצא לי ללכת איתו לרופא צלילה והצעתי לו כמה פעמים להצטרף שאם הוא צריך אבוא ואפילו בהתחלה שהוא נסע עם אמא שלו לצפון לרופא הצעתי להצטרף אליהם והוא אמר שלא צריך״
המטפלת: ״יש לו ציפיה שאת תביני בעצמך? כי את בנאדם מספיק חשוב ומשמעותי בחיים שלו ואת יודעת מה זה הסיפור של הבדיקה הזאת עבורו, זה מה שהוא מצפה?
אני מכירה הרבה מצבים כאלה, בעיקר גברים שחוו משהו טראומטי ברמה הגופנית, בריאותית וזה סוג של ברור להם שזה אמור להיות שזה שאותה רמה טראומתית לבן/ בת הזוג שלהם. וזה לא.
אני: ״אז זה היה טראומטית שהוא התקשר אליי מהבית חולים ולמעשה לא חזר הבית יותר משבוע והדבר הראשון שעשיתי זה טסתי אליו לבית חולים, והייתי איתו בכל יום ויום, הבאתי לו את כל מה שהוא היה צריך, תוך כדי עבדתי והעברתי את הדירה אליו, דאגתי לבן שלו וכל מיני דברים עם אבא שלו, לקוחות וכו׳.״
המטפלת: ״וואו חתיכת עבודה עשית גם תמכת בבן זוג מאושפז שזה פחד אלוהים תוך כדי כל הדברים הנוספים.
את יודעת לנהל הסיפור היחיד שלך הוא מול ונוס שהוא הדמות הכי חשובה לחיי הנפש שלך ולכן את והוא יושבים לכם על המקומות הכי טראומטים. בגלל שהוא הכי חשוב לחיי הנפש שלך דווקא בגלל שאת דמויות אהבה הכי גדולות אחד של השניה אתם יושבים ומפעלים אחד לשניה את הטראומה שלו ממקום של מישהו שהיה מאד חשוב לו והוא הזניח וגם אצלך.
וזה הסיפור שלי איתו שהוא לא ניהל את מערכת היחסים בניכם ממקום שהוא מבין שלא יכול לצפות ממך לדברים בלי שהוא פעיל שם. כי את לא אמא שלו ולא בתפקיד של אמא שלו. את אישה בוגרת שיש לה את הטראומות שלה, את מאד אוהבת אותו ואת תורידי את הירח בשבילו ואת צריכה לדעת שזה מה שהוא מבקש.
בזמנו שהוא היה כאן ביקשתי ממנו שיגיד והוא היה אומר מה עוד אפשר להגיד, ויש לו את הסיפור שלו שהוא מצפה ממך להבין שאם הוא הולך לבדיקה שלפני 8 שנים הוא כמעט מת בבדיקה הזאת אז את תהיה מספיק מבינה לעומק שזה רגע טראומתי בחייו הבוגרים.
והוא מצפה שאת תדעי שזאת טראומה ותהיה מודעת לזה״
אני: ״עכשיו שאנחנו מדברות על זה אני מבינה את זה באור שונה לגמרי.״
המטפלת: ״וזה לא רק קשור לתודה שאמרת או לא אמרת״
אני מספרת על בעיות השינה שיש לנו
שונוס מתעורר מלא בלילה ולאחרונה גם אני
המטפלת: ״יש לכם מספיק סיבות נפשיות שלא תישנו״
אני: ״ונוס קנה משהו עבור שנינו שנישן יותר טוב אבל יש בזה אלכוהול אז רק אני משתמשת״
המטפלת: ״אני גם סובלת מבעיות שינה, זה נוראי יש את כל הכדורים הטבעיים.
הבעיה שנפש התמכרותית יכולה לצרוך את זה בתדירות גבוה וזה לא ישפיע. ולונוס יש התמכרות פעילה עדין״
אני: ״את חושבת שהוא צריך עזרה? הוא לא נוגע בכלום אבל בכל יום רוצה״
המטפלת: ״לדעתי הוא צריך טיפול, זה פגע בו שהוא עזב, אני לא אוהבת את זה שהוא עזב יש לו חור בלב מזה.
אני חושבת שקרה לו משהו איתי, כמו שצפוי שיקרה כי לא היית אמא מספיק טובה ואותי הוא יכול לעזוב.
אני ממש אוהבת אותו והייתי אומרת לו לך לטיפול טוב, מישהו שיכול להחזיק אותו באהבה״
המטפלת: ״את צריכה להבין שמה שקורה לך מול ונוס קרה לך מול ההורים שלך שהיית קטנה, היית אבודה ולא היית מבינה מה רוצים ממך, גם בבית ספר המורים היו פונים אליך והיית מתנתקת וזה מה שקורה לך מול ונוס״
אני: ״אבל עכשיו לא התנתקתי״
המטפלת: ״אבל לא שאלת אותו -״מאמי מה קרה?
בשביל ונוס זה נקרא החזקה שאת זוכרת את הדברים שלו, שאת שואלת.
אמא טובה זאת אמא שזוכרת את הילד שלה בראש, האוכל שהוא חוזר מהבי״ס כל הדברים שיש לו, מבחן, חוג וכו׳ וגם דברים טראומיתים.
ויש לו ציפיה ממך להיות אמא, זאת ציפיה לא מודעת היא נפשית שהוא אומר שאת עוטפת אותו בישראל היום זה משפט שמתאר את אמא שלו.
פשוט בגלל שאת גדלת עם הורים שאותך עטפו בישראל היום אז את המון פעמים שומטת אותו זה מובן ברובד הנפשי שאת עברת כי לא החזיקו אותך בראש אז ברור שאת לא תדעי להחזיק.
למרות החזקת את אחותך, האחייניות שלך, הבן של ונוס אבל כי הם תחתייך הראש שלך לא מזהה את ונוס כילד.״
אני: ״אחרי כל הפיצוץ איתו כל מה שרציתי לעשות זה להקפיא הכל שוב, לעשות פאוז על כל מה שעשיתי ומצד שני זה תמיד מה שעשיתי וזאת הפעולה הלא נכונה״
המטפלת: ״הוא צריך הבנה של נק׳ טראומיתית ואת יודעת ש 8 שנים הוא מוחזק ומטופל והוא בטוב ושאת מזמינה אותו למשרד את אומרת את זה בידיעה שאת יודעת מה הוא עבר ואת תראי מה שלומו.
לדעתי ברמה של דאגה הוא צריך משהו קונקרטי״
אני: ״אני נורא מבאסת שהיינו באילת ובמהלך הסקס אמרתי כל מיני דברים שאני רוצה שנעשה ולא עשיתי״
המטפלת: ״זה באמת מעצבן אותו שאת אומרת משהו ולא עושה, אלה אם כן תגידי לו שזה משהו שלא לביצוע.
אם רצית למה לא עשית?״
אני: ״אני חושבת שזה קשור לסקס באילת שהיה טוב אבל לא גמרתי ואז עזבתי את זה והתעסקתי בכל מיני דברים.״
המטפלת: ״זה הגיוני שאחרי כל מה שאת עוברת בטיפול לאחרונה מול אבא שלך המיניות שלך תעבור משהו״
אני: ״לפני כל הסיפור הזה שהיינו בצפון היה סקס מעולה ומלא עונג וזה נתן המון מוטיבציה וכוחות ואז באותו שבוע היה כל הסיפור עם אבא שלי.
וכמה זמן אני אהיה בסיטואציה הנפשית הזאת אני רוצה להתעורר״
המטפלת: ״אל תהיה רודנית כלפי עצמך, כי אז את לא מאפשרת לעצמך תהליך כמו שההורים שלך לא אפשרו לך ללמוד, להפנים.
אני לא אומרת שלא צריך אבל תהיי בהבנה שאת לא יכולה להיות בפיצוצים הנפש שלך מוטרדת״