החיים על סף תהום

אני מספרת על הקיפאון המיני שבו אני וונוס נמצאים

על הקושי מהעדר מיניות בכך, על כך שאני לא רוצה בזה.

על זה שבגלל שהרצף הופסק אי אפשר מיד לקפוץ למים העמוקים ואם רוצים להיכנס אז זה חייב להיות בהדרגה.

על כך שמשך כמעט חודשים שמידי פעם יש סקס אבל אין רצף קבוע ויציב.

 

 

המטפלת: ״את הרבה פעמים שיש העדר מיניות את תמיד חושבת שצריך לעשות, זה נכון אפשר לעשות וזה בסדר״

אני: ״זה לא בהכרח יביא יותר סקס״

המטפלת: ״נכון, זה להגיד את זה במילים, אין בניננו רצף״

אני: ״אני מרגישה כמה שזה מתסכל אותי, הרבה פעמים חשבתי שזה התסכולים של ונוס וזה מתסכל אותו אבל עכשיו אני מבינה שזה מהותי עבורי״

המטפלת: ״הוא לא יגיד שזה מתסכל אותו?״

אני: ״בטח שהוא יגיד אבל הוא כבר הרבה זמן מתוסכל ובגלל זה גם הרבה יותר שחוק בעניין הזה״

המטפלת: ״אבל זה גם לא חדש עבורך שאת מאד זקוקה למין, שאת כל כך חנוקה ולא נושמת בלי המרחב הזה, זה לא חדש אבל מה את כן מרגישה?״

אני: ״קשה לי למנות בדיוק את הרגש״

המטפלת: ״את חושבת שונוס כועס? אז למה את קוראת קיפאון מיני?״

אני: ״לא, הוא לא כועס.

אבל זה כל כך מתיש היכולת להעיר את הקיפאון שוב פעם הכל מחדש, יכול להיות שאצל זוגות אחרים זה פחות, אבל האנרגיה שנדרשת להעיר במקום האנרגיה לשמור היא ממש מצריכה הרבה״

המטפלת: ״אבל היה לפני שבוע אז למה את חושבת שזה קיפאון?״

אני: ״כי זה קיפאון מקרה אחד שלא מעיד על הכלל.

אני חושבת שהרץ המיני בנינו הופסק לפי כמה שבועות שחזרנו מהצפון באמצע פברואר ואחרי שעשיתי את השיחה עם אבא שלי״

המטפלת: ״רציף זה מה? זה פעם בשבוע או פעמיים בשבוע? גם ונוס היה קורה לזה רצף?״

אני: ״כן לפחות, אני אפילו אגיד את זה ככה, אני לא רוצה רק פעמים בשבוע סקס, אני רוצה יותר״

המטפלת: ״ואת מאמינה שאת יכולה יותר?״

אני: ״אני בטוחה יכולה לנסות יותר מפעמים בשבוע לאופציה של סקס. אני מאד זקוקה לזה״

המטפלת: ״את חושבת שאם ונוס היה זמין לך כמו פעם, נגיד נלך לתקופות יותר רחוקות עוד לפני שהגעתם לטיפול, את היית עושה סקס בכל יום? או שלוש/ ארבע פעמים בשבוע?״

אני: ״אני חושבת שקרוב לזה״

המטפלת: ״כלומר את לא עושה סקס שלוש/ ארבע פעמים בשבוע בגלל ונוס?״

אני: ״לא, לא נראה לי שזה נכון להגיד את זה ככה״

המטפלת: ״כי את מתארת שאת מאד רוצה וזה לא מתאפשר בגלל שונוס לא משתף פעולה, זה נורא קשה להתניע גם את עצמך וגם אותו״

 

 

אני: ״אני חושבת שבטיפולים האחרונים הצלחתי להבין את המהות שלי בבדס״מ, את הצורך להכאיב, לגרום לאהוב שלי לסבול, לכאוב.

ומאד מתסכל אותי שאני לא מצליחה לעשות את זה, כי יש לי בנאדם שאני מאד אוהבת, אני יודעת שזה מקובל במיניות שלנו להכאיב, זה לא משהו חד צדדי, אני יודעת שהוא יכול לספק לי את הצורך הזה ומאד קשה לי שהכל כאן אבל זה לא קורה בפועל״

המטפלת: ״מה שכרגע תיארת אלו צרכים נפשיים, אמרת האהוב שלי יכול לספק לי את זה, אני מאד רוצה להכאיב לו, הוא בדיוק האדם לספק לי את זה אבל זה לא קורה.

את מתארת משהו שהמילים שלו הם נפשיות ורגשיות והביטוי להן הוא במרחב המיני״

 

 

אני: ״דיברתי עם ונוס על הטיפול האחרון, בהקשר לכך שהבחור הנוסף הפיג לי את החרדה.

יש לי חרדה בסקס עם ונוס, שאני לא מספיק טובה, שאני לא מספיק שומרת שאני משמיטה את הרצף.

כי אני יודעת שבאוטומט שלי אני פוגעת בו פעם אחר פעם.

והוא אמר את זה הרבה פעמים.

ואני יודעת האוטומט שלי הוא מאד דפוק בקטע הזה, כי אני מאד נסחפת, אני מאד פתוחה, זורמת ונותנת חופש לרגשות ולצרכים שלי.

מצד שני אני לא מצליחה להזכיר לעצמי שאני לא לגמרי יכולה לשחרר את זה, כי יש כאן בנאדם שאת מאד אוהבת וחשוב לך ואת לא יכולה לפגוע בו ככה בצורה קשה, כואבת ולא נעימה.

כל המצב הזה של החרדות והמצבים הלא נעימים ואני מרגישה שהגוף שלי חושש אז הוא מגיב בהימנעות.

וונוס אמר שאולי זאת החרדה מהאינטימיות בכלל ולא בהכרח שהבחור הפיג את החרדה, חרדה ממה? מהביצוע עם ונוס?, כי זה לא.

אבל אולי זה מהמקום להגיע לאינטימיות ולהזדקק לו.

למרות שאני זקוקה לו מאד, אבל המחשבה לשים את כל הביצים בסל אחד נורא מפחידה אותי מצד אחד אבל אם להודות באמת אני זקוקה לו״

המטפלת: ״המילים האלו הן של ונוס?״

אני: ״לא, זה לגמרי משהו שעכשיו עלה מתוכי.

לא שמעתי אותו אומר את זה לאחרונה״

המטפלת: ״אני מאד שמחה לשמוע את זה ממך, כי אני יודעת שהוא ואני דיברנו על זה.

אני שמחה לשמוע את זה ממך כי זאת הבנה נפשית מסוימת של מה שקורה לך עם ונוס.״

 

המטפלת: ״יש משהו שאמרת שהוא נורא משמעותי, הבחור השלישי הפיג איזשהי חרדה שאת מרגישה אותה״

אני: ״זה משהו שאת אמרת.

אני אמרתי שאחרי שהייתי איתו הרגשתי שיש לי כוח

ואת אמרת שהוא הפיג את החרדה״

המטפלת: ״אני חושבת על כל הפעמים שאת נמנעת כי יש את השבוע הזה שאת במחזור עם אפטה בפה, הגוף כואב שזה כאב מפושט בכל הגוף.

זה לא נשמע לי כמו הימנעות אבל את לא אומרת לי שהשבוע לא קיימנו סקס כי הייתה לי אפטה בפה וכאב לי הגוף, כאילו זה משהו נקודתי. אבל את מתארת משהו שקרה מאמצע פברואר.

ואני רואה לפי הבעת הפנים שלך, איך שאת נכנסת אם היה טוב בסקס או לא היה. את שבורה את נראת כבויה, אני רואה הבעת פנים של מישהי שבסבל, של ילדה עצובה נורא ואבודה כי היא לא מבינה.

אני לא בטוחה שאת לגמרי מבינה מה קורה לך עם ונוס, את מדברת על קיפאון מיני ואני תוהה איך אם לפני שבוע היה?״

אני: ״נכון, אבל אי אפשר להתייחס למקרה אחד שלפניו שבועיים לא היה ואז גם היה איזה משהו נקודתי. אם אני אמנה את כמות הפעמים שהיה סקס מאמצע פברואר אני לא חושבת שאגיע ל 10 פעמים״

המטפלת: ״ואז בעצם אנחנו מדברות על מה? מה יש בניך לבין ונוס?

כי אם אני חושבת על הפעם שהייתה השלישיה גם אז הוא לא ממש היה בעניין״

אני: ״אחד הדברים שהיה ממש לא בסדר וקצת דיברנו על זה בטיפול הקודם, זה שלאורך כל המפגש לא שאלתי את ונוס האם הוא בסדר״

המטפלת: ״זה הסיפור שלו עם שלישיות תמיד, הסיפור שלו שאת בת הזוג האורגנית והבחור מגיע כאילו עבור שניכם, מטרתו לשמש סוג של ויברטור עבור שניכם, איזשהו משהו מיני משחקי עבור שניכם אבל בסופו של דבר יוצא שאת מנהלת אל מול הבחור שזה משהו שכתבת לי במייל, שאת צרכיה שהוא יעוף עליך.

אם נשאל את ונוס הוא לא יגיד שהמפגש עם השלישי הוא היה עבורו הרבה יותר מרגש, עושה לו את זה, הרבה יותר מהמפגש איתך לבד.״

אני: ״הרי מה שחשוב לו זה המפגש איתי״

המטפלת: ״נכון ואת מביאה מישהו שלישי.

אם אגיד את זה במילים שלי, הילד מוכן שאמא שלו תלך לכתוב מאמרים, תשב עם חברות לקפה, תישן הוא מוכן לשלם את המחיר שלא להיות עם אמא שלו באינטימיות מלאה רק שהיא תהיה בטוב״ 

אני בנחרצות: ״אני לא חושבת שזה ככה, כי אני חושבת שאם יהיה בנינו סקס בתדירות קבועה, שיהיה רצף של נגיד שלוש פעמים בשבוע, רצף קבוע לא פעם ב…, זה יעמוד יציב, יהיה חזק, יהיה נוכח, זה לא יהיה שייקי כמו עכשיו ובמקביל גם מידי פעם יהיה השלישי ביחס של פעם בחודש נגיד.

אז ונוס יכול להרגיש יותר בנוח עם הפנטזיה ולהיכנס אליה בקלות״

המטפלת: ״הוא מסכים לזה כי לך זה חשוב.

את חושבת שהוא יהנה מזה גם, זה יהיה משחקי״

אני: ״כל עוד המקום שלו איתי יהיה חזק ויציב של תדירות הסקס בנינו״

המטפלת: ״עוד משהו שאת לא אומרת, זה שאת תהיה פולי דדקייבט לונוס״

אני: ״אני לגמרי פולי דדקייטיב טו הים״

המטפלת: ״זה לא מה שהוא הרגיש במפגש האחרון וגם לא בקודמים.

שהוא מתאר שהוא יושב ועושה מדיטציה תוך כדי זה אומר שהוא בוחר להתנתק מזה שהוא לא חלק מהסיפור בכלל.״

אני: ״כן אני זוכרת, גם עכשיו הוא לא היה חלק מהסיפור ממש, ניסיתי קצת אבל זה לא זרם ממש״

המטפלת: ״אני חושבת שזה הסיפור שלו, הוא כאילו מסכים ואין לו בעיה עקרונית עם הדבר הזה״

אני: ״אבל זה לא מדיוק, גם בזמנו שהיו לנו מפגשים מיניים שזרמו טוב וגם דיברנו על זה.

ואני אפילו זוכרת את הפורנו שהוא היה שולח לי זה לגמרי היה קקולד.

המטפלת: ״אבל מי היה האורגני שם?

זה כלי משחק, שני ילדים משחקים יש דלי אחד ששניהם משחקים בו.

הבחור השלישי משמש אותך.

במפגש המיני הזה את לא מתנהלת כאילו המחויבות הבלעדית שלך היא לונוס.

אני: ״באינטרקציה המשולשת הספציפית הזאת?״

המטפלת: ״וגם בזאת שהייתה לפני כמה שנים, האינטראקציההמשולשת״

אני: ״בסדר היו כמה דברים שלא היו בסדר, אבל זה חלק מהמשחק העניין של הבלעדיות״

המטפלת: ״מה שאת רוצה שיהיה במשחק מאד דורך לו על הפצעים״

אני: ״אני לא בטוחה, אני די בטוחה שזה קשור לעניין של הרצף המיני, שאין את הרצף המיני שאין לו את הבטחון בסקס בנינו״

המטפלת: ״גם אם הבחור הקודם לפני כמה שנים לא היה רצף מיני?״

אני: ״אני לא זוכרת כבר, אבל יכול להיות שהמצב היה דומה.

זה לא נכפה עליו, זה קצת אווט אוף קונטקס.

כי הוא ראה אותי נורא מתוסכלת, מההברזות והגוסטינג שעושים לי וליבו יצא אליי.

אז זה לא יצא שזה במסגרת הרצף המיני״

המטפלת: ״אז מה זה הרצף המיני שאנחנו מדברות עליו, במילים נפשיות רצף מיני זאת החזקה מתמדת, העיניים שלך כל הזמן על הבן הזוג, את מלאה מושקעות בו.

הסיפור של הרצף זה משהו שדיברנו עליו כל כל הרבה פעמים, בחיים של יום יום ששני בני הזוג עסוקים להחזיק, את לא יכולה רק להיות מושקעת בבן הזוג, להסתכל אליו במבט שאת מחכה רק לו.

ושהוא רוצה רצף הוא רוצה שאת תיזמי כל הזמן״

אני: ״אני לא בטוחה שהוא רוצה שאני אזום כל הזמן, רק אני״

המטפלת: ״הוא יוזם?״

אני: ״עכשיו לא כי הוא מאד קפוא וגם לא מרגיש טוב״

המטפלת: ״תארת לי פנטזיה של רצף מיני נגיד במשך חצי שנה שלוש פעמים סקס בשבוע ופעם בחודש מצרפים מישהו. איך זה יקרה? גם את וגם הוא? למה את חושבת שזה לא קורה?״

אני מצחקקת: ״הלוואי והייתי יודעת אולי אם הייתי יודעת לא הייתי בטיפול״

המטפלת: ״אולי אבל לדעתי אתם מבעים פנטזיה שרחוקה מאינטימיות ארוכה טווח.

זה לא שאני אומרת שזה לא יכול לקראת מצב כזה של סקס שלוש פעמים בשבוע.

אבל אם אני מסתכלת על השבוע האחרון שאת אומרת על הכאב מהמחזור, האפטה בפה״

אני: ״יכול להיות, אבל גם מצבים כאלה אם מתקשרים אותם נכון, אז היום לא ואולי גם מחר לא. אבל לסופ״ש אפשר לקבוע תוכניות ואז כבר נעשה משהו וואו״

המטפלת: ״אוו, למה את לא אומרת את זה? למה הוא לא אומר את זה?

איך את מבינה את זה, תסתכלי מהצד ותגידי מה הבעיה להגיד את זה כי אני אמרתי את זה כמה פעמים כבר.

אם היית אומרת -״מאמי תשמע אני כבר יודעת שעברו יומיים שלושה ולא היה בנינו רצף, אני חושבת עליך אתה חשוב לי, מנשקת אותו אולי בקטע נעים דוחפת ידיים והוא היה עושה את אותו הדבר, זה לא היה שומר על רצף?״

אני: ״יכול להיות שכן, אבל כרגע אנחנו רוב הזמן בקיפאון, להתניע את זה זאת המון אנרגיה״

המטפלת: ״אבל כבר התנענו כמה פעמים, מה קורה אז? מה קרה אז בפברואר שממנו הכל התחיל?״

אני: ״מה שחירבש את זה אז, הייתה השיחה עם אבא שלי״

המטפלת: ״אבל מה קרה לך בעקבות השיחה? מה קרה נפשית?

אני חושבת שהקשר הנפשי הוא זה שמשותף לכל הקיפאונות. כל פעם שיש קיפאון מיני זה בעקבות משהו נפשי של אחד מכם.

הוא לא קשור למשיכה מינית, הוא לא קשור לכישלונות מיניים, או לזה שאת מביאה את השלישי ולא מתייחסת אליו״

אני: ״יכול להיות שזה קשור לכישלונות מינים שיש לי, כי קשה לי, אין לי איזה רצף של הצלחה, תחושה שיותר טובה ובטוחה במיניות שלי״

המטפלת: ״בהצלה במה? רצף של הצלחות שלך במה? תפרטי במה יש לך כשלונות שם״

אני: ״שאולי זה לא מפסיק מושקע, שאולי זה לא מפסיק מיוחד, שזה חוזר על עצמו more of the same”

המטפלת: ״ולמה אם זה חוזר על עצמו או מושקע טיפה יותר וטיפה פחות זה משהו שיוצר קיפאון מיני?

אפשר להגיד שזה היה כמו אוכל והכנת ארוחת ערב עם שלוש מנות ובשישי את מכינה ארוחת ערב עם חמש מנות. המיוחדות הזאת שמורה לאירוע עם יחודית למשהו נגיד לארוחת שישי, אבל ביום יום אוכלים גם מנה קבוע של משהו שיש במקרר, זה לא נשמע לך הגיוני?״

אני: ״נכון, אבל זה העניין שיש את הרצף המיני שיש את הביטחון המיני אז אין בעיה שביום ראשון שעושים סקס באמצע השבוע יהיה סקס קצר ופשוט יחסית״

המטפלת: ״מה הבעיה תעשי ביום ראשון קצר, ביום שלישי קצר ובסופ״ש אפשר לעשות משהו יותר רציני״

אני: ״אבל הסדר התפקשקש״

המטפלת: ״אני חושבת שיש לכם ציפיות לאירוע״

אני: ״אני לא חושבת ככה״

המטפלת: ״אז מה הבעיה לעשות סקס קצר ביום ראשון?״

אני: ״כי להפשיר את הקיפאון צריך משהו קצת אחר״

המטפלת: ״אז יום ראשון משהו מיני ויום שלישי משהו מיני ויום שישי משהו מיני וכבר זזנו קצת ושוב חוזר חלילה. אני תוהה למה לא לעשות מנות קטנות בכל כמה ימים כי מאפס להגיע ל 100 אי אפשר, צריך רצף. איך תוציאי מהקיפאון?״

אני: ״הבעיה שלצאת מהקיפאון זה שאני אכריח אותו לעשות סקס, אנוס אותו או לא יודעת מה זה לא בהכרח יפשיר את זה, זה חייב לבוא במקביל לכל מיני פעולות נוספות כדי לקרב ולהתקרב״

המטפלת: ״למה את קוראת קירבה?״

אני: ״האינטימיות הרגעים האלו ביחד רק שנינו, ההזדקקות.״

 

אני: ״בפעם האחרונה שהצלחתי לאונן ממש ראיתי את ונוס לנגד עיניי ושאני מכאיבה ומשפילה אותו וככה גמרתי, והייתה לי אורגזמה סבירה איתו כמובן הן הרבה יותר טובות וחזקות״

המטפלת: ״למה איתו כמובן הן טובות יותר, אצלך ככה זה?ֿ״

אני: ״לפעמים יש לי גם לבד אורגזמות חזקות״

המטפלת: ״עם ונוס יש את המענה הנפשי״

אני: ״ברור, היכולת שלי להסתכל איך הוא רואה אותי״

המטפלת: ״ההשתקפות שלך מולו, ההזדקקות שלך למבט שלי״

אני: ״זה באמת מאד קשה לי להראות לו שאני זקוקה לו, ואפילו מאד זקוקה לו בהרבה דברים.

בדיוק הצרכים״

המטפלת: ״הצרכים שלו, תשימי לב שפעם האחרונה עם האקו לב הוא נפגע ממך, לא היה מצידך דיוק לצריכים שלו לא דיוק לצרכים שלך.

אני: ״כי הוא גם זקוק לי, שאני אדע את הדברים האלו ואטפל בזה״

המטפלת: ״ממה שאני שמעתי ממנו בזמנו שהוא הפסיק לסמוך עליך שאת תהיה מדויקת לצרכים שלו.

אני מאמינה שהסיפור המיני בניכם התחיל להתפקשקש שהוא קלט שאת לא מדויקת. לצרכים הנפשיים שלו.

זה שאת זקוקה לו אין כאן שאלה, השאלה היא כמה את יודעת לראות אותו״

אני: ״זה לא משהו שבא לי טבעי״

המטפלת: ״הכי לא, כי אף אחד לא ראה אותך״

אני: ״זה קשה לי לפעמים״

המטפלת: ״זה קשה לך מאד מאד״

אני: ״שאני שמה לעצמי לנגד עיניי, תבדקי מה איתו, הוא אומר לך משהו תזכירי לטפל בזה, לכתוב.

אתמול הוא ביקש ממני לבדוק משהו אבל שהוא כתב לי אז כבר לא הייתה תשובה והיום על הבוקר טיפלתי בזה ועדכנתי אותו והרגשתי ממש טוב שעשיתי את זה מבלי שהוא יצטרך להזכיר לי ואח״כ טיפלתי בעוד משהו שהוא ביקש וגם את זה הוא לא הצטרך להזכיר לי ואני באתי ואמרתי.

וזה כל כך לא משהו שטבעי לי בכלל זה אפילו משהו שדי קשה לי אבל זה סופר חשוב לי״

המטפלת: ״השיחה עם אבא שלך פוצצה את הסיפור המיני שלך״

 

 

אני מספרת על תאונה שאבא שלי עשה הבוקר ועל השיחה עם אימי שאמרה שהוא התקשר אליה והאשים אותה למרות שהיא בבית והוא היה בכביש לבד, היא סיפרה שהיה בניהם איזה ריב בבוקר שהיא לא רצתה לעשות משהו שהוא ביקש ממנה

אני: ״אבא שלי הוא בנאדם שכועס ונותר טינה במשך שנים.

כמו שעכשיו אני דיברתי איתו על החשבון בנק הנוכחי שלי והוא הוציא את כל המקרים שהיו בעבר וחלקם היו לפני כבר כ 20 שנה.

וכמו שאני מכירה את אבא שלי בטח בגלל מה שקרה בניהם כל היום הוא היה עצבני בגלל מה שהיה בניהם ואז שהוא עשה תאונה שאני צפיתי מראש שהוא יעשה כי הוא כבר עשתה כמה תאונות דומות.

ושהיא מתקשרת אליי ונורא נסערת כי הוא צעק עליה שהיא האשמה.

ואמרתי לה אבל את יודעת שלא משנה מה את לא האשמה כאן גם אם הוא כעס והיה עצבני עליך.

אני מספרת על מקרה דומה שהיה לפני כמה חודשים שאבא שלי נפל שהלך ברגל על המדרכה כי אמא שלי לא הקפיצה אותו והוא נקע את הרגל והוא האשים אותה שבגללה הוא נפל ושבר את הרגל.

התחושה הזאת של האשמה התמידית היא נוראית״

המטפלת: ״זה מה שהיום הרגשת שהיא התקשרה אליך וסיפרה לך על התאונה? כך הרגשת את האשמה הזאת, זאת האשמה שאת מסובבת איתה בבית״

אני: ״בבית שלי או בבית שבו גדלתי?״

המטפלת: ״בבית שלך עם ונוס, שונוס מתנתק ממך״

אני: ״לפעמים כן״

 

 

המטפלת: ״המפגשים עם הבנאדם השלישי, אני חושבת ששם צריכה להיות כל כך המון תשומת לב לבן הזוג האורגני, לא רק אצלכם אצל כל מיני זוגות שעושים את זה.

העלבונות הכי גדולים קוראים שם, אנחנו נכנסים לאיזשהו מרחב שנורא חשוב להיות האחד שלך וגם אם אנחנו משתמשים במשחק ואת שוכחת את בן הזוג שלך העלבון בשמים.

ואם זה משתחזק לונוס במפגשים עם השלישי שאת שוכחת אותו שם שאת כאילו מתנהלת רק עם עצמך ולא שאת בת הזוג שלו ולא רק מרוכזת בעונג שלך מהסיטואציה אלא את אמורה להחזיק את ונוס בראש שם, זה קצת הופך אותך ללא משוחררת במלא.

את אומרת את זה באוטומט שלי אין לי את זה, אני צריכה לכתוב לי ולהכניס לי לתזכורות, לעשיה.

את לא יכולה רק להשתחרר״

אני: ״שהייתי רק משחררת את פגעתי בו המון״

המטפלת: ״אבל זה הסיפור שאת מביאה שלישי את הרבה פעמים שוכחת את ונוס״

אני: ״לא בהכרח, בעבר היו פעמים שהיה שלישי ולא שכחתי, היו פעמים שהיה שלישי וונוס היה פעיל וזה היה מגניב ומרחמן. וזה לא כל כך מפעם זה היה לפני נגיד איזה 4 שנים.״

המטפלת: ״את אומרת שזה לא באוטומט שלך, זה קשה לך באיזה מצבים את מרגישה שאת שוכחת אותו? איפה החוויה שלו כעטוף בישראל היום?

ואת אומרת שיש משהו בדבריו כי זה לא קל לך, זה לא באוטומט שלך״

אני: ״לפעמים שאני מקבלת הרבה ביטחון אז אני מרימה את עצמי ואני קצת שוכחת אותו״

המטפלת: ״את חושבת? דווקא שאת מקבלת ביטחון את שוכחת אותו?״

אני: ״לפעמים אני מסונוורת מהכוח״

המטפלת: ״מה שאת מתארת זאת אינטרקציה מינית בלבד, באיזה עוד מקומות את מסונוורת מהכוח? איפה יש לך עוד עוצמה של כזה כוח?״

אני: ״שאני שוקעת בתוך עצמי״

המטפלת: ״זה לא בהכרח מכוח, יש סיטואציות של כוח אבל זה לא שאת בביטחון אני חושבת שאת שוכחת ממנו שאת לא בבטחון שאת לא בטוב.

את שוכחת ממנו שאת לא בטוב״

אני: ״למה?״

המטפלת: ״אם אני אחשוב על סיטואציות שלא מיניות, כי בשלישיות יש גם וגם ואם נסתכל על השלישיה האחרונה ונוציא את העניין של הקיפאון היא עדיין לא הייתה סיטואציה הכי מיטבה״

אני: ״כן כי לא בדקתי מה איתו״

המטפלת: ״את זה הוא אמר״

אני: ״כן, אני כל הזמן הסתכלתי עליו״

המטפלת: ״אם התכוונות לראות מה איתו, או להראות לו כמה את נהנת?״

אני: ״גם וגם.

לא הורדתי את העיניים ממנו לרגע״

המטפלת: ״וזה נתן לך ביטחון?

למה לא הורדת ממנו את העיניים לרגע?״

אני: ״שתי סיבות, אחת כדי להשפיל אותו ולהראות לו שאני עם מישהו אחר

והסיבה השניה כי אכפת לי ממנו, אני דואגת לו, אתה לא מחוץ לסיטואציה גם אם הוא בוחר להיות לא פעיל״

המטפלת: ״את זה הוא לא קלט, למה הוא לא קלט את זה?

לי נורא קשה לצאת בהצרה שאת שוכחת את ונוס״

אני: ״אבל ונוס אומר משהו לגבי זה ואני מסכימה איתו.

הוא אומר שזה לא משנה שאני זוכרת אותו בראש זה משנה הפעולות שאני עושה״

המטפלת: ״משנה איך את מעבירה את זה. הוא נורא צודק.

 

 

המטפלת מספרת על כך שבעלה שולח כל מיני כתבות בעניינים פולטים שאותה זה פחות מעניין והוא

יודע שזה פחות מעניין אותה, והיא לרוב מרפרפת על הכתבה ולא בא לה להתעמק והוא מפרש את זה שהוא לא מעניין אותה, שהיא לא מתעניינת בו.

ואז היא הבינה שאם היא רוצה שהוא יבין שאכפת לה אז היא צריכה לעשות את זה בדרך שהוא יפרש את שאכפת לה ממנו.

ואם היא תגיד לו שהיא מרגישה שהוא לא מתגעגע אליה אז הוא יכול להגיד אבל הנה שלחתי לך אימוג׳י לב. ומצד שני היא מרגישה שאת האימוג׳י לב הזה עוד אנשים מקבלים ואין יחודיות עבורה והיא רוצה שהוא ימצא משהו שהוא ייחודי עבורה.

ולמה אני מספרת את זה? כי זה שאני יודעת בראש משהו או הוא בראש יודע שהוא שולח לי את האמוג׳י שהוא שונה ממה שהוא שולח לאנשים אחרים הילדים שלנו, ההורים שלו וכו׳.

אני צריכה שהוא יראה לי את הייחודיות הזאת באמצעות משהו שאני אראה את זה כיחודי שהוא יקח בחשבון, אז הוא המציא משהו שזה משהו שהוא יודע שזה ייחודי לי ואני יודעת שזה יחודי לי.

מה שאני באה להגיד לאימרה של ונוס שאין לו מה לעשות אם זה שאת זוכרת אותו, הוא צריך שבפועל זה יבוא לידי ביטוי בצורה שהוא יכול לפרש שאת זוכרת אותו.

ושתשאלי אותו באיזה אופן אתה ונוס תדע שאני זוכרת אותך ואתה חשוב לי בדרך שהוא יבין את המסר האמיתי של זה.

לא רק שאתה יודע שבראש אני שומרת אותך אלא שזה יבוא לידי ביטוי כזה שיעביר לך את המסר.

מה הוא יענה על זה?״

אני: ״אני לא יודעת, אבל מה שאני חושבת זה לקחת את הדברים ולנהל אותם נכון, אם היום אני יודעת שהוא עושה בדיקה, איך הייתה הבדיקה בבוקר לאחל בהצלחה ולהעניק את התחושה שאני חלק מזה גם אם אני לא איתו פיזית שם, שבוע שעבר הוא נסע עם אבא שלו לאיזה בדיקה בערב לפני דיברנו על זה, בבוקר דיברנו על זה, תוך כדי שאלתי מה קורה וכו׳ בסוף היום שאלתי אם הוא הגיע הביתה ואיך היה.

ככה הוא מרגיש והוא יודע שאני איתו גם אם לא פיזית אבל אני יודעת שבעלי נסע היום לכך וכך״

המטפלת: ״יופי, זה נותן לו תחושה שאת איתו, אני מסכימה ואני שמחה שאת יודעת, האם זה יפתור קיפאון מיני?ֿ אם נעשה את זה לארוך זמן?״

אני: ״זה מעביר לו את התחושה ואנחנו בדרך ל…״

המטפלת: ״כלומר את רוצה להגיד שמה שיפתור את התסכול הגדול שיש לו ממך, זה כל מיני דברים כאלה במהלך היום יום״

אני: ״אני חושבת שכן״

המטפלת: ״ואם אין איזה בדיקה או סידור כלשהו שמצריך נסיעה וכו׳?״

אני: ״אתמול היה קטע נחמד שישבנו בסלון ודיברנו״

המטפלת: ״מי יזם את זה?״

אני: ״הוא התיישב בסלון״

המטפלת: ״כי הוא יודע שזה חשוב לך, מה את יכולה לעשות אם אין אירועים כאלה מיוחדים״

אני: ״אני יכולה להגיד לו שהיה לי נורא נחמד שהוא ישב איתי בסלון ונורא נהנתי מזה ולבקש ממנו לשבת איתי בסלון״

המטפלת: ״ומה עוד? מה עם מגע?״

אני: ״עכשיו הוא חולה, והבוקר באתי וחיבקתי אותו מאחורה״

המטפלת: ״את זוכרת את הבקבוק מים שהיית שמה לו?״

אני: ״כן, גם עכשיו שמתי כדי שלא יצטרך לקום בשביל זה״

המטפלת: ״אני חושבת על מגע״

 

 

המטפלת: ״בפרקים ששלחת לי אתם נורא נוגעים, ראית אותם לאחרונה?

שם יש בניכם הרבה מגעים ואני תהיה אם זה בגלל המצלמה כי אם ככה נראה היום יום שלכם שאתם דופקים נשיקה אחד לשני, את נוגעת הוא נוגע זה נראה קרוב.

אני תהיה ביני לביני כי רואים שיש בניכם המון אינטימיות וקרבה, אתם נראים שם מאד בטוב ביחד.

זה משהו שאם היום יהיו מצלמות ככה בבית שלך זה יראה ככה?

מה שונה?

אני: ״אני זוכרת שבבקרים שעד שהצוות צילום היה מגיע אלינו אז כן היה בנינו סקס בבוקר וזה יצר חלק מהקרבה.

אני מרגישה איפשהו שהיו לי אלפי ועשרות אלפי הזדמנויות שונוס נתן לי, תקחי, תעשי ואני לא ידעתי מה לעשות איתם אז ופספסתי אותם. ועכשיו שאני במודעות גבוהה יותר ואני מרגישה שאין לי את אותן הזדמנויות האלו שוב.״

המטפלת: ״הוא כועס עליך, אני לא יודעת אם מאז שהפסיק את הטיפול זה פחת לו״

אני: ״בהתחלה כן, והיה קצת יותר טוב בנינו״

המטפלת: ״הוא נתן ליבו, גופו עולמו נתן לך את כל כולו.

הוא התמסר אליך במלא ואת כאילו לא יודעת לאסוף אותו ולתת לו את כל מה שהוא זקוק לו.

והוא מאוכזב קשות, אבל את לא יכולת לעשות את זה לא כי את רעה״

אני: ״זה בעיקר כי האוטומט שלי דפוק. אני קולטת את זה.

אפילו היום בבוקר על משהו קטן, אנחנו מדברים בבוקר על הרגלי השינה שלו הוא אומר משהו על כרית ואני ישר מתפרצת לו ואומרת לו שראיתי משהו על כרית מיוחדת.

במקום שניה לעצור ולתת לו לסיים לדבר ואז להגיד את מה שרציתי ואמרתי סליחה והוא אמר לי שהוא לא יכול להמשיך לדבר כי קטעתי לו את חוט המחשבה״

המטפלת: ״זאת הנקודה ונוס מאד פגיע בנקודה הזאת.

אין בניכם רק אחד שהורס את זה, אני מסכימה שהאוטומט שלך דפוק אבל מה שאת מתארת כרגע זה לא קשור לאוטומט הדפוק, זה קשור לא לספונטניות של יחסים.

הוא מדבר על משהו ואת נזכרת במשהו שקשור, זה מוח אסוציאטיבי של בנאדם.

זה נכון שאם אני מרצה באוניברסיטה ואחד התלמידים מתפרץ ושואל משהו אני אגיד לו שניה לחכות שאסיים את המשפט.

אבל אם אני נמצאת במערכת יחסים ארוכת טווח את לא יכולה להגיד -״אויי נזכרתי במשהו אבל שניה אני אגיד לך״

זה לא נשמע לך משהו שכולם עושים תמיד?״

אני: ״אני לא יודעת,

אני כן זוכרת שכילדה ונערה לא היה לי מקום לדבר ולהתבטא וכל פעם היו מפסיקים אותי באמצע ולא היו חוזרים אליי ומה שרציתי להגיד ואני זוכרת שלמדתי לדבר מהר וחזק כדי להספיק להגיד הכל בזמן הקצוב שיש לי״

המטפלת: ״זה באמת הבית האלים שבו גדלת שגם לא זכר לחזור אליך, את יודעת כמה פעמים אני יכולה להגיד לילדים שלי שניה רגע אני קוטעת אותך אני כבר חזורת.

אם אני לא חוזרת זאת בעיה, אני תמיד חוזרת.

אם לא חזרו אליך זאת בעיה.

אבל זה לא המקרה עם ונוס, באותו הרגע צצה לך איזה מחשבה שאת צריכה לקחת בחשבון את הרגישות שלו בדבר הזה ותגידי לו -״תסיים להגיד ואני אגיד לך״

את מתייחסת בחומרת יתר בהענשה, את מענישה את עצמך ונותן לעצמך זבנג לא נעים, כמו פטיש 5 קילו על הראש על משהו שזאת נק׳ מאד רגישה אצל ונוס וזה מתייבש אצלך עם ההזנחה של ההורים שלך שהיו שוכחים אותך, הם היו קוטעים אותך לא כי פתאום עברה להם מחשבה״

אני: ״לא, כי זאת תרבות הדיבור שלהם״

המטפלת: ״תרבות דיבור שלא רואה ולא סופרת אנשים בין אם הם ילדים או מבוגרים.

וזה לא מה שקורה לך עם ונוס, את יכולה להגיד אויי סליחה קטעתי אותך תמשיך והוא צריך להגיד שאת לא עשית את זה כי הוא לא מעניין אותה, כי היא לא חוזרת אליי אלא כי באותו הרגע עברה לה מחשבה.

הוא פגיע כל כך כי זאת נקודה מדממת עבורו, זה יושב לו על פצע קדום או שהיית שוכחת ממנו או שאחרים היו שוכחים.

כמו עם הטראומה של הבדיקה שלא הבנתי ואני כאן הסברתי לך.

את צריכה להבין ונוס הוא מדהים, רהוט אבל יש לו פצעים מדממים משלו והמון פעמים מה שאת עושה לא בכוונה לפגוע או כוונה זדונית אבל זה לוחץ לו על פצע מדמם משלו,

באותו הרגע את צריכה להגיד לו -״סליחה שיצא ככה, לא התכוונתי, תמשיך״

כי באותו הרגע מה שקורה ומביא את הקיפאון זה כי את נהדפת אחורה, את הופכת להיות הילדה הקטנה שאבא שלה מאשים אותה. זה קלאסי.

שונוס אומר שהוא התנתק מקו המחשבה והוא לא רוצה לדבר איתך

את צריכה להתעשת על עצמך ולהגיד -״למה אתה לא יכול לדבר, אני דיברתי על משהו שקשור, זה נכון שקטעתי אותך באמצע, אבל אמרתי סליחה וביקשתי שתמשיך״

והוא צריך להגיד שזה לא שהיא קוטעת אותי ולא רוצה שאדבר, זה לא שלא אכפת לך ממני.

אני מאמינה שזאת הנקודה שונוס לא טופל בה.

זאת שיחה מאד רגילה בין בני זוג.״

אנחנו מדברות קצת על הפנטזיות שעלו באחד הפוסטים האחרונים.

המטפלת: ״אני לא יודעת אם עכשיו את יכולה להפעיל את זה על ונוס, כי הוא פגוע ממך עכשיו״

אני: ״הוא כבר פגוע ממני איזה זמן״

המטפלת: ״בגלל זה אני אומרת אל תזניחי את הצעדים הקטנים.

האמונה השלמה שלי היא שאת לא מזניחה אותו

הוא נורא פגוע מפעם גם מההורים שלו וגם ממך מפעם שבאמת היו דברים קשים״

אני: ״אני יודעת מה זה הזנחה והיו הרבה דברים מפעם שפגעו בו״

המטפלת: ״אבל לקחת על זה אחריות, התנצלת וגם את בעצמך אומרת שלא ידעת כי זה היה האוטומט שלך ואנחנו רואים מי ההורים שלימדו אותך.

תקחי לעצמך x אחוזים ו x אחוזים שייכים לונוס לא כל האשמה עליך.

שאת לוקחת 100% אשמה את נהדפת ואז את שוכחת אותו ואז באמת יש את הפער.״