אני מספרת על הסקס שהיה בסופ״שׁ שפעם ראשונה מזה כמעט 20 שנה ואני וונוס מכירים והפעם נכנסתי במיינד שונה, נכנסתי לסקס בידיעה שאני האישה הגדולה, החזקה זאת שיודעת מה היא עושה.
האישה הזאת שבמשך שבועיים בערך תיפעלה את הדברים כאן בבית שלה שחווה את אחד המשברים הקשים, האמנתי בעצמי שאני יכולה.
המטפלת: ״מה איפשר לך להיכנס לעמדה הזאת?״
אני: ״אולי כי נכנסתי בידיעה שאני לוקחת את זה ועושה את זה, לפני האקט שאלתי את ונוס כמה שאלות על דברים שלא לגמרי הייתי בטוחה לגביהם, תוך כדי שאלתי האם הוא בסדר וגם אח״כ שאלתי האם הוא בסדר, איך היה, איך הוא מרגיש. הבאתי לו מים
הייתה לו אורגזמה מטורפת לדעתי איזה כמה דקות רק של האורגזמה.
ידעתי בוודאות שאני נותנת אפטר קייר והוא גם אמר שהוא צריך. ולמעשה האפטר קייר היה בעצם אותו המשך של כל השבוע שבו הוא שתה, ליטפתי אותו, חיבקתי אותו, שיבחתי אותו, הרגעתי אותו והרמתי אותו לאט לאט.
ראיתי אותו, הבאתי לו פרי קטן לאכול כדי להחזיר סוכר לגוף, המגע היה חם ואוהב, הודתי לו על הסשן שהוא נתן לי, שאיפשר לי לעשות את זה, כי אני חייבת אותו לא פחות ממה שהוא חייב אותי.
והצלחנו לשמור על רצף מיני השבוע ועוד כל מיני פעילויות חברתיות שהיו טובות, התקשורת בנינו זרמה והייתה טובה.
היו לי המון תובנות בסופ״ש על המיניות, על הטיפול ועליי
במיניות אני לא פועלת מהמקום של הילדה שהפילה את העגלה עם אחותה אני עושה את זה אחרת. הילדה שהפילה את העגלה זה משהו אחד ואני אתן לה את המקום שלה עד לרגע שהיא מפילה את העגלה אבל אז בנקודה הזאת אעשה שינוי, זה לא יהיה הרסני.
אם לפני שנתיים וחצי הייתי באה ואומרת שלום אני תהום, גדלתי בבית הכי מוזנח שיכול להיות, ההורים שלי כל כך הזניחו, הפקירו אותי, נטשו אותי פעם אחר פעם על ידי קביעות לא ברורות של דברים, כל פעם הייתי תחת ההרגשה ש״לא הבנת נכון״ ״התכוונתי אחרת״
נטשו אותי המון כמעט בכל פעם שהייתי צריכה אותם, אני לא זוכרת מקרה ספציפי אבל הגוף, הנפש שלי מכירים את התחושה הזאת כל כך טוב וראיתי בסקס עם ונוס שאני מחליטה -״אני לא נוטשת, אני איתו, אני נשארת, אני רואה את מה שהוא צריך ואני נותנת לו את מה שהוא צריך כי אני רוצה, כי הוא יקר וחשוב לי״
אני מצליחה לראות את מה שהוא זקוק לו ולא מפחדת מהאחריות הזאת או בורחת ממנה.
ההורים שלי הם ההורים הכי גורעים שיכולתי לבחור לעצמי, ואני חושבת שהמערכת יחסים עם ונוס היא סוג של הפיצוי של אלוהים כלפיי. על ההזנחה ההורית שעברתי.
ההורים שלי כל כך הזניחו אותי שהם חשבו שיש לי בעיות עם השמנה ולקחו אותי לדיאטניות בגיל 8 ובגיל 10 נתנו לי רטלין כי חשבו שהיו לי בעיות בלימודים, היום אני כבר לא כל כך בטוחה שבאמת היו לי בעיות של קשב וריכוז. ויכול להיות שאם היו נותנים לי פסיכולוג בגיל 5 או סביב הגילים האלו הדברים היו נראים אחרת לגמרי היום.
וחשבתי על זה שכאן ונוס ואני לא הגעתי באותו רמת בשלות או טיפול, את בעצמך אמרת את זה הרבה פעמים, שונוס הוא הרבה יותר עשוי, מלומד מהטיפולים שהוא עבר בחייו.
ההורים שלי היו כל כך מזניחים שהם לא לקחו אותי לטיפול שהייתי ילדה וונוס לקח אותי לטיפול שהם לא עשו. במקום מסוים הטיפול כאן הוא הטיפול שלי, לי היה הרבה יותר מה ללמוד כאן, אני עברתי תהליך טיפולי מאד גדול.
בגיל 12 נדרתי נדר שזה משהו שאף פעם לא עשיתי לפניכן, ונדרתי לעצמי שאני לא אהיה כמו אמא שלי, אני כל כך סבלתי ממנה, כאב לי ממנה ולא היה לי טוב איתה ואמרתי לעצמי שאני לא רוצה להיות ככה.
בגיל 20 שעזבתי את הבית זה היה אחד הדברים הכי טובים שקרו לי בחיים, היום אני יודעת להגיד מה קרה וזה שאמא שלי הפסיקה להיות אלימה כלפי, זה לקח זמן ולא מיד.
היא לא הרביצה לי או נתנה לי סטירות או מכות ואם הייתי מקבלת את זה, אז היה הרבה יותר קל להגיד -״אני עוברת התעללות בבית, מכים אותי״ אבל לא חוויתי את הדברים האלו וכן חוויתי המון דברים ליד זה, שהיא הייתה מעיפה את הדברים מהשולחן, צועקת, לא דואגת לאכול. ואלו גם לא דברים שמספרים ליועצת בבית ספר ואז היא מבינה שמשהו לא בסדר בבית הזה.
אבל אחרי גיל 20 שעזבתי את הבית היא לא הפסיקה לנטוש אותי או להפקיר אותי אבל היא כן הפסיקה להיות קצת פחות אלימה כלפיי וזה קצת עזר לי, להיות פחות עם אלימות מצידה.
חשבתי שבחיים לא הייתי מגיעה לדברים האלו לבד וזה מאד משמעותי עבורי, לראות את הילדה שמקבלת ונותנת אלימות ומעבירה את זה בסקס שלה, היכולת לראות את זה זה מדהים״
המטפלת: ״ואת אומרת ונוס לקח אותי לטיפול, כלומר הטיפול הזה קשור אליך ולונוס הוא המקום שלכם.
היו לי הרבה מחשבות כאלה גם בתוך כל התכתבויות האלו, ואני עשיתי טעות, לא רגשית לא נפשית, זאת הייתה טעות בהסתכלות על התהליך הטיפולי שהסכמתי שתמשיכי לבוא לכאן בלי ונוס, את זוכרת שאמרתי את זה כמה פעמים, זה לא תקין הטיפול הוא שלך ושל ונוס היה. וונוס לא נפרד הוא אמר שהוא משאיר לך קצת לעבוד לבד, היה לו קצת עומס ואז אמרנו ש…״
אני: ״אנחנו משנים פאזה״
המטפלת: ״לא, הלוואי והיינו אומרים את המשפט הזה, אם היינו אומרים את המשפט הזה אני מאמינה שלא היה קורה מה שקרה, ההתדרדרות של ונוס.
אני חושבת ונוס ננטש קשה, כי הטיפול הזה היה גם שלו, המקום הזה היה שלו והוא במאין לארגיות בהתחלה אמר -״תלכי את, לך יש על מה לעבוד, מה לעבד״ בתקווה שגם יעזור במיניות איתך, במקום האינטימי שלכם.
אבל אני לא הייתי צריכה להמשיך, אני הייתי צריכה להתעקש וכמו שאמרתי אז או ונוס בא להיפרד ואנחנו מסיימים את הטיפול הזוגי, בצורה מאד ברורה ואת ממשיכה בטיפול אישי או שאנחנו מסיימים את הטיפול. וכל אחד הופך להיות מטופל אצל מישהו אחר, אבל ונוס הפסיק לבוא לכאן עם איזשהי אמירה פנימית שלו, שגרמה לו להתדרדרות הנפשית, שאני נטשתי אותו, אני ואת שאלו שתי דמויות נשיות משמעויות היום בחייו, ואת סיפרת לו שטוב לך בטיפול ואנחנו עושות תהליך״
אני: ״אם אני הולכת אחורה לשבועיים האחרונים, עד הטיפול האחרון כל מרחב מיני שנכנסתי אליו זה היה ממקום לא ברור, וכל פעם זה היה אותו הדבר.
אז נכון קידמתי סקס כי היה קיפאון והרבה זמן לא היה, כדי להיכנס לעניינים ובגלל שזה לא היה מפסיק חזק אז זה נפל בפעם הבאה שנכנסתי. וכך היה הסקס בנינו.
וונוס אומר שאחרי שנתיים וחצי של טיפול זוגי מיני זה הסקס שלי?!
ויצא לי לדבר על זה עם אנשים מהתחום, וגם את אמרת שיש החמרה לפני שיש שיפור״
המטפלת: ״כן זה ברור, לי זה ברור״
אני: ״לא מצד המטופל זה ברור״
המטפלת: ״אני יכולה להבין את הציפיה והאכזבה, הרי אתם משקיעים המון משאבים, בייחוד מטופלים שלוקחים חלק פעיל בטיפול. אני יכולה להבין את האמירה הקשה שאחרי שנתיים וחצי אין שיפור.
ואני שמחה שדיברת עם עוד אנשים.
אבל אני אומרת כאן משהו היה קשה בהתכתבויות, היה קשה במובן של רגע מה בעצם אתם רוצים או צריכים ממני ומה אני יכולה לעשות בשבילכם, מצד אחד את כותבת לי שרע פה ממש והוא שותה, ואת מצטערת שאת פונה אליי בחג ואני מבינה שאת פונה אליי באיזשהו מצב חירום, כי זה לא מאפיין אותך לכתוב לי, כי פנית אליי פעמים בודדות במצוקה נורא גדולה ואני מבינה שאת פונה את לא פונה סתם ואני שומעת את מה שאת משתפת אותי, שהוא עם כדורי שינה ואלכוהול ואני לא יודעת אם ראית את כמויות המיילים ואורכם ששלחתי לו, ואני כותבת לו כמה וכמה פעמים -״ונוס תדבר איתי״ ואם אתה לא מוכן לבוא אז תדבר איתי כי דאגתי לו, והוא שולח מיילים קשים ולא רק שהוא לא מוכן לדברי איתי הוא מציג אותי כבנאדם, הוא כתב לי אם אני אוהבת אותו אחרי כל מה שהוא כתב שם?
והוא ממש עושה לי שיימניג ברשת, הוא מדבר על המטפלת שלו שכל מה שהיא רוצה זה הכסף שאני כתבתי במפורש, תתכתב איתי למרות שחג אני אתכתב איתו, רק כי אני דואגת לך.
ואני שומעת היו שוטרים, מד״א את אומרת שהבנאדם שותה בלי הכרה ועם כדורי שינה יש לנו כאן שילוב מאד מסוכן וכותבת לי שהיה מאד רע ושולחת שני פוסטים שלו שבאחד מהם הוא כותב -״לקחתי הרבה כדורים, ביי״
עכשיו כל האנשים שהגיבו שם נלחצו, אני נלחצתי אני לא הייתי היחידה, כולם נלחצו, זעקו בטח התקשרו ואני כותבת לך שאם את מרגישה שיש מצוקה וסכנה בבקשה תדעי שיש לי יכולת לעזור. ובסוף מה הוא כותב לי וגם כותב ברשת לאנשים, אני לא ברשתות חברתיות או בכלוב ואנשים כותבים לו תתקשר למטפלת שלך והוא כותב היא רק רוצה ממני עוד פגישה בתשלום ומאשפזת אותי בכפיה וכותב לי מייל שהוא לא רוצה לשמוע ממני יותר ואוסר עליך לכתוב לי ואם עוד פעם אחת תאיימי עליי באישפוז בכפיה אשכור עו״ד שיגמור אותך או משהו כזה.
(בוכה) זה היה טו מאצ׳ כי כל מה שאני עשיתי זה היה בכל כך אהבה, ואני הבנתי שהוא פגוע מאד, היה לי ברור שהוא פגוע ואני חושבת שהוא התדרדר כי את היית כאן ואני ואת ניהלנו קשר קרוב שבו אני דואגת לך, אכפת לי ממך, את כותבת לי אני עונה לך, על הסיפור עם אבא שלך.
וונוס עטוף בישראל היום זרוק לכלבים, חוץ מזה שהוא שלח לי מטופלים, היו כאן כמה שאמרו את השמות שלכם, יש שם מטופל שלי והוא קורא עליי בעצם, והוא לא מספר את זה שהמטפלת שלו נלחמת עליו בחג, גם לא מטפלת שלי.
האמת אולי עשיתי מעשה שאסור היה לעשות, הוא לא מטופל שלי הוא הלך ואני ביקשתי שהוא יבוא להיפרד, הוא היה כאן שנתיים וחצי והוא לא ענה לי למייל הזה.
עכשיו אני מבינה שכל זה קרה כי הוא היה נורא פגוע ואני אוהבת אותו עדיין״
אני: ״אני יודעת והוא יודע את זה, תראי גם אני לפעמים מתמודדת עם מצבים כאלו ממנו״
המטפלת: ״אבל הוא עשה לי שיימנג ברשת, הוא אמר שהמטפלת שלו מאשפזת אותו בכפייה ורק רוצה ממנו כסף, כי אני כתבתי במפורש תתכתב איתי, אל תבוא אם אתה לא רוצה, תתכתב איתי ועוד אחרי זה שניכם אומרים לי שזאת הייתה יצירה, יצירה? בנאדם כותב לקחתי כדורים ביי, כולם קפצו אני לא הייתי היחידה ואם את מעבירה לי פוסט שהוא כתב בכלוב ובפייסבוק ושאני מגיבה ממקום שברור שאני לא רוצה שהוא יתאבד והוא כותב לי שהוא ישכור עו״ד שיגמור אותך, לא יגמור אותך אבל מילים קשות. ואת והוא אומרים לי שזאת הייתה יצירה והוא כתב לי שהוא ייצור מה שהוא רוצה וזה ברור אני הבנאדם האחרון שיגיד משהו על היצירה, אני שומעת על היצירות המיניות שלכם הרבה דברים, שהראש שלו באסלה שעה וחצי ואין לו שום דבר להגיד אני רק בודקת שזה טוב לכם, אבל הפעם היה בנאדם שהדאיג את כל העולם ואישתו דואגת כותבת לי את המייל הזה, אז זה חדר את גבולותיי ואני מבינה למה הוא עשה את זה, כי הוא נפגע מאד מאד מאד, אני לא חושבת שהוא עשה את זה מרוע, אני מאד אוהבת אותו גם היום ואני חושבת שהוא צריך טיפול, כי בהתחלה שהוא עזב את הטיפול אני הרגשתי מאד לא בנוח בכיסא, לא עושים דבר כזה, לא בוחרים בבן זוג אחד ונוטשים את האחר, זאת בעיה קשה, אני מודה שלמרות שביקשתי ממנו להיפרד אבל הייתי צריכה אז להפסיק את הטיפול, הייתי צריכה להגיד לך או שהוא בא להיפרד ואנחנו מסיימים את הפאזה הזוגית.
אבל יש לי פה שני ילידים שאחד אמר -״אמא אני לא רוצה לבוא״ ופשוט הלך הוא לא אמר כלום, הוא לא כתב לי תשמעי ככה וככה שפניתי אליו הוא אמר לי שאנחנו נהיה בקשר, את בנתים עושה עבודה טובה עם תהום, כלומר הוא לא נפרד ממני הוא לא סיים את הטיפול, כלומר אני ניסיתי לעשות את זה והייתי צריכה להתעקש״
אני: ״בזמנו דיברנו על זה ואמרתי לו שאני צריכה את הזמן הזה וגם אולי כן צריך לסגור את הטיפול״
המטפלת: ״מה שקרה שאת ואני שתי נשים שאוהבות את ונוס מאד והוא מאד יקר לליבנו, המשכנו באינטימיות שלנו, בקרבה שלנו, את נעזרת בי אני עזרתי לך, אהבת אותך, המשכנו ושכחנו אותו״
אני: ״אני לא יכולה להגיד ששכחנו ממנו, אני באמת לא יכולה להגיד את זה, כי הזכרנו אותו כמה וכמה פעמים, בבית אני מדברת איתו על הטיפול, מעבדת איתו את הדברים״
המטפלת: ״את מבינה שיש פה אמא ויש פה שני ילדים שילד אחד אמר או סוג של אמר -״אני הולך״ ואני ממשיכה, אני מבינה כמה זה הגביר את הפגיעות שלו, אני לא יודעת אם הוא יודע להגיד את כל המשפטים האלו״
אני: ״המצב שהוא הגיע אליו, נראה רגע את התמונה הגדולה, דבר ראשון המצוקה של השינה שמונה וחצי חודשים שהוא לא מצליח לישון כמו שצריך, הוא לא יודע מה לעשות הוא בפלונטר עם עצמו זה מגביר חרדות, מגביר חששות״
המטפלת: ״הוא צריך טיפול פסיכולוגי אישי, הטיפול הזוגי לא לו נתן מקום, מה שלך קרה טוב ואני נורא שמחה שהתחברת לילדה הזאת שזורקת את העגלה שאת לא רוצה להיות מהמקום הזה ואת רוצה להיות מעמדה אחרת, אוהבת, דואגת, אכפתית רואה.
את התחברת למקום הזה שפגשת אותי לבד, שאני הייתי האמא היחידה שלך ואני חושבת שזה מה שהוא צריך גם.
אני לא יודעת אם את שומעת את זה שאני אומרת אבל לא נוכל להמשיך, ככה לא נוכל להמשיך, משהו צריך לקרואת.
ונוס נזרק מאהבה אף אחת לא פגעה בו בכוונה והלב שלי שקט לגבי זה שאני באמת ניסיתי הכל״
אני: ״אני יודעת, אבל חשבתי על זה שראיתי את חילופי המיילים בניכם ויכול להיות שהיית צריכה להגיד לו בוא נדבר עכשיו בטלפון שיחה קצרה 10/20 דקות״
המטפלת: ״אבל הוא לא הסכים לדבר איתי״
אני: ״עם מישהו כמו ונוס צריך להיות קונקרטית לגבי זה ולהיות ברורים -״בוא נדבר כמה דקות בטלפון 10 דקות בטלפון עכשיו, אתה יכול? אני דואגת לך אני רוצה לראות אותך נעשה זום אולי 10 דקות״
המטפלת: ״ומה זה היה שונה מכל שכתבתי לו?״
אני: ״דברים בשיח עוברים אחרת״
המטפלת: ״באיזה מנדט יש לי? הרי הוא לא מטופל שלי״
אני: ״לא משנה, זה מתוך דאגה של גורם מוסמך״
המטפלת: ״שהוא לא נמצא איתי בשום ברית, את נמצאת בברית הוא הלך ולא הסכים ליצור קשר הוא ניתק איתי כל מגע ולא הגיב לי, אז בתור מה אבקש לדבר איתו? הרי ברור שאני מטפלת ולא חברה״
אני: ״כן נכון, אבל כמו שעושים את השיחה הראשונה לפני שמתחילים טיפול ומדברים רגע להתאים ציפיות אז אולי מהמקום הזה״
המטפלת: ״ולבדוק מה הציפיות שלו ממני?״
אני: ״גם יכול להיות.
שדיברנו על זה כמה פעמים אני יכולה להגיד דברים אחרים לגמרי על הטיפול ממנו, כי לי הטיפול עזר מאד״
המטפלת: ״הוא גם אמר אחרי כל מה שעוללתי לו, מה עוללתי לו, מה עשיתי לו, כל האהבה הגדולה שנתתי ובאמת מה עשיתי לו, אני חושבת שהמשכתי לטפל בך בלעדיו.״
אני: ״הוא ממש לא היה נגד זה, הוא לגמרי היה בעד״
המטפלת: ״בראש״
אני מתעקשת: ״לא הוא גם אמר את זה״
המטפלת: ״מה את חושבת שעשיתי לו חוץ מזה שלא הצלחתי לעזור לו אחרי שנתיים וחצי של טיפול, אבל בגדול גם את כאן, אולי כי הוא חשב שאני עוזרת לך יותר מלו,
במה פגעתי בו? במה אני כמטפלת שניסיתי לעשות נאמנה את המנדט שננתם לי, שמתם את הדבר היקר הזה פה אצלי, הכי אינטימי הכי פגיע, הכי חשוף והיה נדמה לי ככה אני מתייחסת למרחב מיני כמשהו מאד פגיע וחשוף ואני עוטפת את זה ומנסה לשמור על זה מכל מקום.
יש לו משהו איתי שאני מרגישה שזה לא מודע, כי בפועל לא פגעתי בו״
אני: ״יכול להיות ואני אומרת את הדברים שלי וזה על סמך דברים שהוא אמר ועל סמך דברים שלי, הוא בא עם אמונה שהטיפול יעזור ואני לא חושבת שהוא ציפה לכזה פרק זמן וזה התחיל להתארך והתארך והוא בעצמו אמר שהיו פריצות דרך משמעויות ברגע שהוא עזב, שאני ואת התחלנו לעבוד ביחד״
המטפלת: ״כלומר הוא הוא שאני לא עזרתי לו למרות שאת חלק מאותו מרחב מיני״
אני: ״ונוס אמר פעם שבזכות הטיפול הוא קיבל הבנה, הוא הבין שזאת הנכפות שלי הסדיסטיות והוא כן קיבל מודעות להרבה דברים שקשורים אלי, והוא גם אמר שכל מה שהיה לו לקבל מהטיפול כאן הוא קיבל ב 20 טיפולים הראשונים״
המטפלת: ״ומה הטענות שלו כלפי?״
אני: ״אולי זה לא היה טיפולי עבורו, אבל זה לא שנטשת אותו שהוא עזב כאן אלא עוד קודם לכן אני לא יודעת איפה נקודות המשבר הזאת״
המטפלת: ״אבל אני מרגישה את הזעם שלו כלפיי ואני לא ידעתי, הוא לא כתב ולא אמר הוא רק נעלם, הוא לא הסכים לבוא לכאן להיפרד משהו, תבוא תגיד לי וזה עשה משהו נורא רע אני מרגישה שהפגיעה הייתה קשה מאד גם בי אבל בו, הסיפור האחרון הזה.
אני: ״אם אני מסתכלת על השבועיים האלו וכל מה שהיה, אז דבר ראשון את מצוקת השינה,
המטפלת: ״הסקס שהיה לכם״
אני: ״זה לא הסקס שהיה בנינו זה איבוד התקווה על הסקס בנינו שהוא מנסה ועושה״
המטפלת: ״את המשכת לבוא גם לך היה איבוד תקווה, אבל המשכת לבוא״
אני: ״לא היה לי איבוד תקווה״
המטפלת: ״את היית תקועה, אמרת איך אני יוצאת מזה, מה אני עושה המון פעמים שאלת את השאלות האלו ועברת איזשהו משהו בפנים.
זה שיכלת לבוא ולשבת כאן ולהגיד שהאישה שמקיימת סקס עם ונוס זאת האישה שהפילה את העגלה והצלחת להבין שאת נכנסת לעמדה אחרת זה ברור לך שזה מהטיפול״
אני: ״כן בוודאי״
המטפלת: ״הסיפור עם אבא שעשיתי ואיך הוא הגיב המון המון דברים היו שם, מנענו מונוס לעבור את זה? אף אחת לא מנעה ממנו לעבור את זה, זה קרה שאחרי 20 פגישות ראשונות הוא סיים את התובנות שלו ואת המשכת לקבל תהליך ותובנות גם אחרי אז יש מצב שהוא מרגיש נטוש בתהליך הזה, שכאילו טיפול זוגי שהוא היה מגיע אליו, משתף פעולה, משלם ודואג לעדכן אם הוא לא יבוא, הוא מתנהג מאד יפה ובנימוס ואני לא נותנת את החלק שלי.
עכשיו יש אנשים שנעזרים בדר אחד ויש אנשים בדרך אחרת, יש מצב שאם הייתי יודעת אחרי 20 פגישות שאני לא עוזרת לו, אולי לך זה כן עוזר אבל לא לו, אולי היינו עושים עצירה ובודקים מה צריך, אולי היה צריך לבוא שבוע שבוע כמו שניסינו באיזשהו שלב״
אני: ״הוא אמר שהפגישות ביני לבינך היו טובות, שהוא היה מגיע לבד זה לא היה לו טוב״
המטפלת: ״את מבינה יש כאן שתי נשים יקרות לליבו שהוא סמך עליהן וממני הוא הכי ציפה כי אני האמא כאן בסיטואציה הזאת כי אני אמורה לדעת מה לעשות בסיטואציה הזאת ולא רק שלא ידעתי, לא עזרתי לו ולא עשיתי עם זה שום דבר, לא עצרתי את הטיפול ושאלתי ושהוא הלך אני ויתרתי.
אני לא התעלמתי כי אני ביקשתי ממנו ואמרתי לך והוא לא עשה את זה והשאיר אותי במקום של הפוגעת בו בלי שאני יודעת מזה״
אני: ״במשבר עכשיו, בנוסף לענין השינה ומשבר איתי פתאום גם הרבה דברים מהסביבה התחילו לקרוס, הייתה הסיטואציה איתך, היה הסיפור עם הלקוח שלו ואז היה הקטע עם הבלוג.
אני מספרת על האירועים שהיו באותו שבוע
אני: ״הוא אמר שאם מציעים למישהו אישפוז אז זה לא חברי״
המטפלת: ״לא הצעתי לו, הצעתי לך שאם את מרגישה שהוא בסכנה יש את האפשרות הזאת,
בנאדם אומר שהוא הולך להתאבד מה אני אמורה לעשות? אם הייתי את או חברה שלו, הייתי יושבת שם לידו מחזיקה לו את היד ואומרת שאת לא זז ממני לשום מקום״
אני: ״את יודעת אני עשיתי דבר כזה בהתחלה שנגמר האלכוהול והוא היה צריך ללכת לקנות ואמרתי לו שהוא לא הולך לקנות אלכוהול ישבתי על כיסא וחסמתי את הדלת״
המטפלת: ״אלופה כל הכבוד לך ״
אני: ״זה לא אלופה בכלל, הוא אמר תזוזי את מפריעה לי אני הולך להביא אלכוהול ואם לא תתני לי לצאת אז אעשה משהו גרוע יותר ואפגע בעצמי או בך״
המטפלת: ״זה מעשה חמור״
אני: ״נכון, אבל אני אגיד לך משהו, הדבר הנכון הוא שאני לא יכולה להילחם בדברים האלו, אני יכולה להגיד -״מאמי אני לא אוהבת שאתה שותה״ -״אני רוצה שתפחית את השתייה, שזה יהיה ביטוי אחר״
לבוא ולעשות פעולה כזאת זאת פעולה אלימה אלו הפעולות של אמא שלי״
המטפלת: ״ומה שהוא עשה זה לא אלים? לכתוב לאנשים בר׳ש גליי, אני לוקח כדורים ביי, בנאדם כל כך מוכר, כל כך ידוע כל כך אוהב זה לא נשמע לך מוזר, אנשים הזדעזעו שם, קראת מה כתבו לו? ומישהי כתבה לו שם אתה עושה משהו שלא עושים תן לעזור לך.
מה שאני באה להגיד זה האופן שבו הוא פעל הוא היה מתוך מצוקה איומה, פגיעות גדולה מאד״
אני: ״נכון, אבל הוא הרגיש שלא רואים אותו״
המטפלת: ״אני רוצה להבין מי לא ראה אותו פה? יש מצב שאני בחוויה שלו, אני יודעת שראיתי אותו, לא יודעת אם שמת לב שאני כן אוהבת אותו, אבל הוא לא ראה.״
אני: ״אני לא חושבת שהוא לא ראה״
המטפלת: ״אם הוא חושב שאני הולכת לפגוע בו?״
אני: ״אני יודעת שהוא יודע שאת יקרה לנו והוא יקר לך״
המטפלת: ״אבל הוא כועס עליי על משהו, הוא זועם עליי על משהו ואני תוהה אם זה לא על זה שאני לא שמתי לב שלא טוב לו.
תראי אני צריכה לעשות עבודה פסיכולוגית, אני כאן בתפקיד הנפשי בשביל זה אני יושב כאן ואני יודעת שאני יודעת לעשות את זה. הוא כתב על הטיפול הכושל שלי ומזל שיש לי ביטחון בתוכי כי זה מעשה מאד חמור מה שהוא עשה ואנשים יודעים מי אני.
כי אתם שלחתם ואמרו את השמות שלכם כאן אבל העוצמה של הפגיעות שלו הייתה מאד מאד גבוהה וזה בעיקר היה כלפיי.
והוא הרי מכיר אותי מכאן זה לא שאנחנו מכירים מסיטואציות אחרות זה לא שפעם הייתי אמא שלו ואם הוא זועם עליי כל כך משהו בטיפול קרה, משהו בטיפול גרם לו לזעם הזה ולא ניתנה לי אפשרות לברר, לקחת אחריות ולשנות ואני מאד מקווה שהוא ילך לטיפול. (בכי) כי הוא באמת צריך טיפול אולי טיפול אישי כי לך זה כן עזר״
אני: ״אני בכלל שעברתי המון דברים מאד קשים בילדות שלי, אני יודעת להסתיר את זה.״
המטפלת: ״ונוס לא עבר?״
אני: ״לא ונוס לא יודע להסתיר את זה, כי שונוס היה בכיתה ז׳ כבר שלחו את כל המשפחה שלו לטיפול. אני ידעתי להסתיר את זה, ידעתי להתנתק, ידעתי לחלום הביאו לי רטלין.
שלוש מטפלות לפניך לא הצליחו לגעת ברבע מהדברים האלו, אני מאד מתעתעת״
המטפלת: ״כן אני יודעת את גם מאד אסופה וכאילו אי אפשר לגעת בך, מה את רוצה להגיד בזה?״
אני: ״אם ונוס לא היה מתעקש שתראי את הצדדים האלו, כמו שהוא אמר שבאחד הטיפולים שזאת לא הילדה הזאת שבוכה היא זאת שמכאיבה לי בסקס, זאת שמכאיבה לי בסקס היא בנאדם מאד סדיסטית״
המטפלת: ״אני מסכימה, את אומרת שבשביל שאת תסכימי לעבור את הטיפול בצורה הטובה היית צריכה את ונוס כאן״
אני: ״נכון, כי ההורים שלי לא לקחו אותי לטיפול וונוס לקח אותי לטיפול״
המטפלת: ״אני מסכימה, המצב הוא כרגע שאני ואת בלי שינוי פאזה לא נוכל להמשיך ובראש שלי כבר חשבתי שאנחנו נפרדות כי זה פוגעני מה שקורה, כי זה ימשיך לפגוע בו.
ואני מאד שמחה על הדבר החדש שאמרת שבאת מעמדה אחרת כלפי ונוס בסקס.
כי משהו צריך לקרואת שונוס צריך לבוא להיפרד ממני להגיד כל מה שיש לו לסגור חשבון איתי, יש כאן גבולות שנחצו גם על ידי שהמשכתי לראות אותך בלי להתעקש. הייתי צריכה להתעקש ולא הצלחתי כי ראיתי כמה את זקוקה וצריכה אותי ורציתי להמשיך כי עשינו המון עבודה מבחינתי לעצור משהו זה לא היה בסדר אבל יש כאן עוד מישהו.
ואת אומרת משהו יפה ששלוש מטופלות לפניך לא הצליחו, כלומר שאם היינו נפגשות לבד זה לא היה קורה וזה קרה כי ונוס היה חלק מהמערכת. וזה מדגיש את זה שהדבר הזה פה קרה כי ונוס היה חלק מזה והוא לא פה ואני ממשיכה איתך כאילו הוא לא פה.״
אני: ״תראי אני חוויתי ילדות נוראית והייתי במצוקות קשות ורק כאן הבנתי שזה לא בסדר, כל הסיפור עם אבא שלי לכל מי שסיפרתי את זה הוא ישר התסכל עליי בהלם שלמה הוא צריך להיות חלק מהחשבון בנק שלי.
והרבה פעמים פגשתי את הדמות הזאת של האישה החזקה הזאת בתוכי, זאת שיודעת לשים גבולות, זאת שיודעת להוציא אותנו ממצב קשה, כמו בפעם ההיא שהיינו במדבר ואני הובלתי אותנו למקום בטוח יותר ששרתי לונוס וזה עזר לו להתגבר על החרדה.
ובמהלך החג אחרי שחסמתי את הדלת והבנתי שזה לא בסדר ושאני פועלת כמו אמא שלי ואני לא רוצה לפעול כמו אמא שלי. אז בניתי בית, בית חזק ויציב דאגתי שיהיה אוכל, כוס מים ליד ונוס, שיהיה מסודר ונקי, לא יהיו כלים ולא יהיה מוזנח, דאגתי ללכת להתאמן בכל יום, לעשות מדיטציה, תרגלי מוח וכל מה שעוזר לי. ובכל ערב לקראת השינה שלו דאגתי לסגור את החלון, לסדר את המיטה, לקרר עם המזגן ולעמם אורות.
ואני דברתי עם הלקוח הגדול שלו שונוס שמע את השיחה, ושבוע שעבר שידעתי ונוס ישתה בערב וירצה להתפרק ואני צריכה לבוא לכאן לטיפול ואגיע מאוחר ביקשתי מחבר טוב שלנו, שידעתי שהנוכחות שלו תעשה לונוס טוב, הרי שכולם כתבו לי אם אני צריכה משהו וכו׳ וגם שהוא כתב לי ידעתי מה וממי אני מבקשת וזה באמת מאד עזר.
ביום חמישי בבוקר היה לי חשוב לבוא עם ונוס לרופא כדי לעזור לפתור את בעית השינה שהיא לא פחות גם בעיה שלי, כדי לדעת מה אני יכולה לתרום כאן ולו רק בלבוא איתו, וביום שני הייתה לו ביקורת בחיפה וקבעתי לו עובדה שאני באה איתו.״
המטפלת: ״את עשית תהליך טיפולי עם עצמך, זה מרגש אותי״
אני: ״ומהמקום הזה אני עושה סקס היום, כי פעם היו לי המון קונפליקטים שאין לי הפרדה בין הסקס לזוגיות והאינטימיות, ועושה משהו מיני מתי שאין צורך, נגיד באפטר קייר ודווקא אז צריך את החיבוק הנשיקות, הרוך.
הפלירטוטים יכולים להיות אח״כ אבל קודם תתני את זה כי זה מה שהוא צריך ומה שאת צריכה״
המטפלת: ״תקשיבי אנחנו לא נוכל להמשיך, אני מאד אוהבת אותך ואת ונוס מצד אחד אני לא רוצה לנטוש אותך מצד שני משהו צריך לקרואת.
לא נוכל להמשיך כאילו כלום לא קרה, צריך לעשות פה משהו״
אני: ״כמו מה? למשל פגישה משלושת?״
המטפלת: ״או לעשות סיום של תהליך זוגי שונוס ישמע ממני את מה שאני חושבת שקרה, שאני מבינה שכבר אחרי 20 פגישות היה לו לא מדיוק, אז למה הוא לא דיבר איתי?! איך אני יכולה לדעת״
אני: ״זה משהו שרק הוא יכול לענות עליו״
המטפלת: ״מה שקרה כאן זה שנטשתי אותו בתהליך, אני מבינה את זה ככה, משהו יש לו איתי, טיפול כושל.
אבל לא נוכל להמשיך ככה. אנחנו צריכות להיפרד או שאנחנו עושים סיום של כל התהליך הזוגי שונוס שומע ומדבר את הדבר הזה״
אני: ״אני חושבת שאוכל לבקש מונוס דבר כזה רק אם בתנאי אחד הוא ירגיש כאן אהוב, לא מותקף״
המטפלת: ״אבל אני בבעיה, כי הוא מאד אלים אליי, אני מסכימה איתך.
הוא גם איים בתביעה ואני חושבת מה אפשר לעשות במצב כזה, אני כבר לא יכולה להיות בקשר איתו, כאילו אסור לי, מישהו אומר לי אל תדברי איתי, אני לא רוצה לשמוע ממך ואתבע אותך אם עוד פעם אשמע ממך.
את לא צריכה לשכנע אותו כי אז בשבילך הוא מוותר על עצמו.״
אני: ״אגיד את האמת חשבתי להגיד לך שנסיים בקרוב את הטיפול״
המטפלת: ״ליבי עם ונוס ואני מאחלת לו רק טוב, אבל אחרי שהוא אומר לי שהוא יתבע אותי, אני לא יכולה״
אני: ״אני יודעת ומבינה מה את חווית מהצד שלך״
בסוף הפגישה סיכמנו שבקרוב נסיים את הטיפול שלנו
