בדרך לטיפול עברה לי מחשבה האם לדבר על השלישיה שעשינו השבוע או לא, אף פעם לא הרגשתי כך לפני טיפול בעבר. אבל זה בהחלט היה סימן נוסף שאני בדרך הנכונה לסיים את הטיפול.
חשבתי על זה שאנחנו מסיימות את הטיפול בעוד שתי פגישות
עולים בי הרבה רגשות סביב זה.
מצד אחד אני רואה את ההתקדמות המטורפת שעשיתי, איך תפקדתי בימים הקשים של המשבר ואיך אני עכשיו שומרת על המרחב המיני. על השלישיה שעשינו השבוע שהיא הייתה שונה לגמרי מהפעם הקודמת, לאחר כל הלקחים שהופנמו.
שהוא פרטנר טוב לאימון, הוא לא מערר את עולמי, הוא נותן לי את מה שאני צריכה.
מציבה גבולות, תוחמת בזמן, הופכת את ונוס לחלק פעיל ומלא בסיטואציה.
בפעם בזכות הרצף המיני היה מאד קל וזורם, גם בימים שלפני המפגש, בהכנות לקראת המפגש ולאחר מכן.
מאז שאנחנו שומרים על רצף מיני, אנחנו המון מדברים על סקס גם במרחב המיני וגם מחוץ למרחב המיני וזה מאד חשוב עבורי, זהו הזמן שלי לרקום תוכניות, שואלת בצורה בריאה שאלות.
אני בשליטה ועל זה שהמיניות תעבוד בצורה מעולה ומספקת.
אני מספרת על הלוח השנה שלנו, שבכל יום של אינטרקציה מינית אנחנו מסמנים כדי שנדע ויהיה תיעוד.
המטפלת: ״זאת החזקה מאד יפה של המרחב המקודש הזה, כל כך חיוני ומשמעותי עבור שניכם״
אני: ״אני גאה בעצמי על מה שקיבלתי כאן, מה שהצלחתי לעשות פה.
כל הסיפור עם ההורים שלי, ואני מספרת על כך שהשבוע החלטתי להתקשר לאמא שלי ואז שבדקתי מתי הייתה הפעם האחרונה שדיברנו, ראיתי שעברו 10 ימים מאז״
המטפלת: ״והיא לא יצרה קשר?״
אני: ״אולי היא כתבה איזה הודעה או משהו, אבל היא לא התקשרה לשאול לשלומי.
זה לא קיים אצלהם, החלטתי שאני אעשה איתם שיחה, כדי לשים דברים על השולחן, בהנחה ותהיה איזשהי התקדמות בקשר בנינו אז זה פתח למה שהשיחה הזאת תעשה.״
המטפלת: ״את רוצה התקדמות? את יכולה להבנות את זה, בצורה שאת רוצה במסגרת הנכויות שלהם, ויש מצב שתגידי שכזה את לא רוצה״
אני: ״ברור לי שהקשר בנינו חייב להיות עם גבולות ואם הקשר הזה לא יכול להיות עם גבולות אז סימן שאין לו באמת מקום בחיים שלי.
כי אני עד גיל 38 ניהלתי קשר ללא גבולות איתם ואז החלטתי לשים גבולות ששומרים עליי״
המטפלת: ״מה שהם לא ידעו לעשות כל החיים ואת גם לומדת את זה במרחב המיני לשים גבולות שהם לא עושים משהו רע, להפך הם מאפשרים.״
אני: ״היה לי ברור וגם לונוס ברור שאחרי שקבעתי עם הבחור ליום ראשון, יום שני זה יום לזמן זוגי מיני שלנו, וגם בשלישי היה לנו זמן אינטימי ביחד.
ביום ראשון אחרי שהבחור הלך אז דאגתי לתת לונוס ולי אפטר קייר, מרוב שהיה לי נעים זה נמשך לכמה שעות שישבנו בסלון, התחבקנו והיינו מאד ביחד. הייתה יכולה להתפתח בקלות סיטואציה מינית אבל שחשבתי על זה לעומק הרגשתי שאני מעדיפה שלא תהיה כי המיניות שלי ושל ונוס צריכה את הבדס״מ שלה והאפטר קייר לא חייב את הבדס״מ אבל הוא חייב להיות״
המטפלת: ״זה נורא חשוב הגבולות האלו שאת אומרת, האפטר קייר זאת האהבה של איזה כיף שיש לי אותך״
אני: ״איך אני מעריכה אותך.
עוד בהתחלה שחשבתי על הבחור שיתפתי את ונוס האם להזמין אותו שוב, הוא הרגיש עם פוטנציאל טוב.
בעצת ונוס כתבתי לו ואז הזרימה הייתה חזקה, הקראתי לונוס את ההודעות תוך כדי שהוא יורד לי, תיאמנו פגישה ונוס אמר כמה דברים שחשובים לו, כמו הגבלת הזמן והציע שאשתף את הבחור בכך שאת האורגזמה שלי לרוב אני מגיעה אליה על ידי המג׳ק והוא זרם עם זה.
האקט היה כמעט שעתיים, ונוס היה פעיל והייתה לי אורגזמה מטורפת״|
המטפלת: ״שונוס ראה ונהנה מזה גם, הוא יכל לשמוח בשבילך״
אני: ״כן לגמרי.
ואחרי שהבחור הלך נשארנו לשבת איזה שעתיים/ שלוש ואפילו שונוס אמר לי שזה בסדר ואני יכולה ללכת לישון, אמרתי שהכל טוב ואם ארצה אלך לישון אבל כרגע מאד נעים לי איתך.
עד לא מזמן היה לי מאד קשה עם הקונפליקטים שאני האישה שכל כך אוהבת את ונוס, דואגת לו, מטפלת בו, שומרת עליו ואז עושה לו דברים מאד קשים במיטה ופוגעת בו, מכאיבה לו. והאם אני באמת אוהבת אותו כי אני חייבת להכאיב לו וכך אני תוחמת את זה.
אני מכאיבה לו במסגרת הסקס הבדס״מי שלנו ולא מכאיבה לו בזמן הזוגי שלנו.
וברגע שאנחנו מסיימים את הסשן ואני נותנת את האפטר קייר אני עפה עליו הכי בעולם והוא מרגיש את זה״
המטפלת: ״איזה יופי תראי איזה שינוי בדבר שהוא כביכול קטן אבל הוא ממש לא קטן. זה להגיד לדבר הזה שלנו יש התחלה, אמצע וסוף.״
אני: ״בזכות זה שאנחנו יושבים בסלון אז יש המון אהבה מופגנת אחד כלפי השניה ובכלל לאורך היום, בזמנו לא חשבתי כמה מהותי הוא עבורי הרצף המיני.״
המטפלת: ״זה לא סתם רצף מיני, זה רצף שמוחזק טוב״
אני: ״כן, עם התכוונות, מחשבה מה עושים.
בנוסף לכל הרצף המיני שאנחנו מחזיקים אני גם קובעת לנו כל מיני מפגשים חברתיים וונוס משתף עם זה פעולה, אני רואה שזה עושה לנו די טוב״
המטפלת: ״איזה יופי ואיך המצב רוח שלך?״
אני: ״עכשיו הרבה יותר טוב.
ביממה האחרונה היה משהו עם השינה של ונוס וגם אני התעוררתי באמצע הלילה והייתי ערה שעתיים.
אני מודה שיש כאן משהו שאני פספסתי ואולי הוא גם התפספס כאן בטיפול.
הקטע של השינה של ונוס, זה משהו שלא טופל כאן וזה יצר תיסכול מאד גדול עבורו״
המטפלת: ״הוא העלה את השינה כמטרה טיפולית?״
אני: ״לא״
המטפלת: ״הוא מתישהו רצה לטפל בשינה שלו? הוא הלך למומחה שינה? אני לא מומחית לשינה.
את יכולה להעלות את זה כהצעה, -״מאמי אני רוצה שתטפל בשינה שלך״ את יכולה לעזור לו למצוא איש טיפול אבל הוא צריך לרצות״
אני: ״אני חושבת שהכל סביב זה הפך להיות די מבולגן בעצם מאז שחזרנו מהמלדיביים, מבחינת השינה, כי אז הוא התחיל את הכדורים ואז השילוב של הלחץ בעבודה והשתייה של האלכוהול ואני באתי כאן בטיפול ואמרתי שאני לא רוצה שהוא ישתה יותר והוא מיד חתך עם זה כמו שהוא חתך עם העישון״
המטפלת: ״אבל לא טיפל בזה, בלי לתת אלטרנטיבה טיפולית כלשהי״
אני: ״נכון״
המטפלת: ״אני חושבת שהוא לא ממש מטפל בעצמו, הוא מחזיק את עצמו עם מדיטציה, תרגילי מוח וכו אבל האם הוא מטפל בנפש?
הוא כאילו לא נותן לאף אחד להחזיק את הנפש שלו רק לך.״
אני מספרת על הזמן איכות שהעברנו בימים האחרונים וכמה זה לא משהו מורגל עבור ונוס סתם לרבוץ איתי בסלון.
אני: ״בזמנו שלונוס התחילו בעיות השינה והוא אמר לי שלא להתעסק בזה יותר מידי אז פשוט הנחתי לזה, לא התעקשתי על לטפל בזה וזה לא היה הדבר הנכון לעשות.
היום בדיעבד הייתי צריכה להתעקש יותר על לעשות עם זה משהו, להגיד לו -״מאמי עברו שלושה לילות שאתה לא ישן טוב בוא נחשוב על רעיון מה עושים״
המטפלת: ״שונוס אומר לך לא, אני מבינה שמה שאת אומרת שזה בנאדם בוגר, אחראי שיש לנו המון דברים טובים להגיד עליו ושהוא אומר עזבי בואי לא נחפור על זה, הגיוני שתקבלי את זה כאמירה שמנחה את ההתנהגות שלך.
אני חושבת שהיום את מבינה שהוא צריך קצת אמא טובה, ומה הכוונה שעברו יומיים שלושה אין איזה שיפור ואת מעלה את העניין, באמירה דואגת״
אני: ״כן, אבל לא במשהו מבטל, של - בוא נחשוב ביחד מה עושים.
המטפלת: ״מה חשבת על זה שאנחנו בקרוב מסיימות את הטיפול? מה הרגשות שלך סביב זה? זאת חתיכת תקופה״
אני: ״בהתחלה מאד פחדתי, הרגשתי שנשמטת לי הקרקע מתחת לאדמה.
אני מודה שכבר איזה זמן עוברת לי המחשבה להתחיל לסיים את הטיפול, זה לא לגמרי נחת עליי משום מקום.
חשבתי על איך אנחנו עושות את זה בצורה נכונה ובוגרת.
קיבלתי המון דברים כאן אבל אני מרגישה שאני צריכה עכשיו להתמודד עם החיים גם קצת לבד״
המטפלת: ״כמו ילד שעוזב את בית ההורים״
אני: ״זה לא בדיוק התיאור הנכון עבורי, כי אני ברחתי מהבית של ההורים שלי מתי שרק יכלתי, זה קצת אחרת״
המטפלת: ״את צודקת, את ברחת על נשמתך״
אני: ״כאן אני מסיימת ממקום בריא שרוצה להתפתח, זה יותר כמו שעוזבים מקום עבודה, עבדתי במקום עבודה היה לי מאד טוב, קיבלתי הרבה דברים, למדתי הרבה דברים אבל העתיד שלי הוא קצת אחרת.
דווקא מתחום הקריירה יותר לי נסיון הרבה יותר נכון וטוב על איך נפרדים נכון״
המטפלת מדברת על הפרקים שלנו ״בבואו לאכול איתי״
ונוס היה כמו שאני יכולה לדמיין אותו, מאד קליל, מאד מצחיק, מאד חמוד יחד עם מאד מאד חד, ברור לא נותן מאד בקלות לאנשים לחצות את גבולותיו.
את שראיתי אותך זאת לא אותה אחת שהגיע לטיפול, זאת תהום שעכשיו אני רואה אותה בגרסה יותר בוגרת. נשמע שאת יודעת לנהל שם גם אם משהו לא יוצא לגמרי לרוחך. היה משהו חריף מידי ואמרת שצריך לעדכן על זה ולא מגישים ככה פלפל בלי להגיד שהוא חריף.
שדיברו איתכם על הסקס, בדס״מ ושונוס הגיע מחופש
נראה שהיה בך משהו אחר, לא ילדה בועטת שזורקת כל מה שלידה, איזה נינוחות מסוימת.
את לא הגעת לכאן נינוחה, הגעת חרדה, מנותקת, מבוהלת, לא מבינה, לא יודעת, מרגישה את עצמה מאד לא שווה.
שם הייתה אישה
אני: ״אני חושבת שכאן בטיפול וגם בתקופה שלפני, פגשתי את החרדות שלי, את הכישלונות שלי, הצדדים האפלים של הבדס״מ שלי, הצד הנוטש, המזניח.
המטפלת: ״לא ידעת את כל זה״
אני: ״אני אפילו לא ידעתי שגרתי בבית כל כך גרוע, למשל הקטע עם החשבון בנק היום שאני מספרת את זה לכל בנאדם שיוצא לי לדבר על זה, התגובה של כולם היא -״מה?! למה?!״.
אפילו לפני כמה שבועות שסיפרתי על זה לחבר שהוא בעצמו אבא לבנים גדולים שלפרקים די הסתבכו ועדיין אין לו ולא הייתה לא הרשאה לחשבון שלהם.
זה כל כך נורא שבכל פעם שהייתי מבקשת עזרה, אבא שלי היה נכנס לחשבון בנק ומתחיל לתת לי בראש, -״למה ככה? ולמה את משלמת על זה וזה״ זה נוראי.
הרבה פעמים אמרתי שאני כועסת על אבא שלי ואני יודעת למה אני כועסת עליו כי מצד אחד הוא לא שמר עליי מפני אמא שלי שהייתה מאד אלימה ופוגענית כלפיי בהמון דברים, חדירה למרחב הפרטי, אלימות שהיא מעיפה את הדברים מהשולחן, צועקת מלא, מזניחה, לא דואגת לאכול כמו שצריך, תחזוקה של הבית.
שלפעמים זה לא דבר פשוט וקל אבל אפשר לבקש עזרה.
לפני איזה שבוע הייתי בנס ציונה היה לי שם איזה סידור והגעתי קצת מוקדם יותר אז הסתובבתי במרכז וראיתי מקום שיש בו אוכל מוכן שיכול לגמרי לסגור פינה אם לא רוצים לבשל, נכון זה עולה כסף״
המטפלת: ״נכון, אבל גם לבשל עולה כסף וגם להעביר את הבת שלך מתזונאית אחת לשניה זה עולה כסף״
אני: ״זה היה נורא עם כל התזונאיות שהיו לי אז, כי אני לא הבנתי מה הן רוצות ממני״
המטפלת: ״והן לדעתי לא הבינו מה אמא שלך רוצה ממך, זה לא היה להן ברור מה הסיפור כי היא הייתה מביאה לתזונאית במקום להגיד אין אוכל בבית.
התזונאיות ידעו שאין אוכל בבית? את יכלת להגיד לה שאין לך מה לאכול, שאם את לא תבשלי לעצמך, אני מבשלת לי ולאחותי״
אני: ״כנראה שלא.
לפני כמה ימים ונוס ואני צחקנו על השניצלים הקפואים שיש בסופר, ואמרתי שאני אפילו לא זכיתי לזה.
אמא שלי כן אומרת שהיינו במצוקות כלכליות אבל אני לא לגמרי בטוחה כמה מצוקה כלכלית באמת הייתה״
המטפלת: ״מה הקשר, שקית אורז, פסטה, תפו״א זה לא הוצאות מאד גדולות.
עוף, לא סטייק פילה בקר.
היא אפילו יכלה לבקש מאמא שלה לקנות לה עוף, שניצלים משהו.
היא לא שמרה אותך פה (מצביע על הראש) היא כן הייתה עושה את זה בתחום הלימודים״
אני: ״בזמנו דיברתי על זה עם אחותי והיא אמרה שאמא אף פעם לא ישבה איתה על שיעורים
איתי היא כן ישבה על הלימודים עד כיתה ה׳ או משהו כזה״
המטפלת: ״את זוכרת את זה כמשהו נעים?״
אני: ״לא! זה היה נורא ואיום״
המטפלת: ״אז זה לא נקרא שהיא עזרה, משהו חודרני שלא מתאים לך בדיוק כמו דיאטנית כאילו משהו טוב אבל זה היה לך משהו נוראי כי זה לא היה מותאם לך״
אני: ״כן, לפני איזה 7 שנים החלטתי ללמוד אנגלית, האנגלית שלי הייתה סבבה למבחנים אבל אני רציתי שהיא תהיה טובה יותר, כי אני לא הרגשתי שהיא טובה עבורי.
ואז ונוס עזר לי למצוא מורה שהיא הייתה המורה הראשונה שהסבירה לי שאני לומדת טוב יותר תוך כדי שמיעה כדי להבין אותם.
זאת השיטה שעובדת לי
וזה מאד עזר לי וקידם אותי ליכולת לדבר באנגלית, לכתוב באנגלית ולעבוד בחברות בינלאומיות שרק מדברים באנגלית״
המטפלת: ״פתאום הבנת שיש לך מושג על העולם, שאפשר לשמוע סיפורים ולהפנים דברים.
היא הייתה מקריאה לך סיפורים?
אני: ״דווקא אני כן זוכרת שהיא הייתה מקריאה לנו סיפורים״
המטפלת: ״אני חושבת שהיא לא הייתה נקלטת כמשהו נעים ולא יכולת להפנים אותו״
אני: ״יכול להיות.
אני כן זוכרת איך ונוס היה מקריא לבן שלו סיפורים, זה היה כזה כיף, הם היו מקריאים ביחד״
המטפלת: ״במה זה שונה?״
אני: ״אני חושבת שזאת ההקדשת זמן שנדרשת, עכשיו חצי שעה או שעה לפני השינה מקריאים סיפור, אני רק איתך שום דבר לא משנה כרגע.״
המטפלת: ״איך הבן שלו היה כלפיך?״
אני: ״דווקא מאד חמוד, אני חושבת שלא ניסתי להיות אמא שלו, תמיד ראיתי בו סוג של אחי הקטן ואני מכירה את התחושה הזאת מאחותי, העתקתי את הרגשות האלו אליו.
השתדלתי להיות החברה הכי טובה שלו, לשמור על ערוץ פתוח מולי, להראות לו שיש לו תמיד מקום אצלי בלב״
המטפלת: ״איך זה שאהבת אותו?״
אני: ״לא יודעת״
המטפלת: ״זה כי הוא אח קטן ולא הבן של ונוס?״
אני: ״כן הפער הוא 12 שנים בנינו, אז זה מסביר״
המטפלת: ״אף פעם לא הרגשת שום קנאה, רגש מסוים? שונוס מוכוון אליו?״
אני: ״לא מה פתאום, זה מקום אחר.״
המטפלת: ״נכון, אבל את יודעת כמה אנשים לא מבינים את זה.
את פשוט לקחת את המקום מאחותך והעברת אותו לבן של ונוס.״
אני: ״כן, אני דואגת לו, שומרת עליו, יש בנינו תקשורת חופשית שלא בהכרח עוברת דרך ונוס״
